מאז ההצלחה העצומה של "אופנהיימר", חיכינו בקוצר רוח לראות מה יקרה כשהבמאי כריסטופר נולאן ניגש בסרטו החדש לעבד את סיפור "האודיסיאה" של הומרוס למסך הגדול. הוא הבטיח אפוס גדוש בסצנות עצומות עם מאות משתתפים, שצולמו בלוקיישנים אמיתיים ועם פעלולים מרשימים שבוצעו כמעט ללא התערבות מחשב. במבחן התוצאה - זה עבד לו. התוצאה, לעיתים, לא פחות משומטת לסתות.
זהו סיפור מסעו של אודיסאוס למלחמה בטרויה ושיבתו לביתו באית'קה, עליה הוא מושל. הוא הפך לגיבור לאחר שהגה את רעיון הסוס הטרויאני, שבו הוחבאו חיילים כדי לחדור אל תוך חומות העיר. המלחמה ארכה עשור, אך מסעו הביתה נמשך עשר שנים נוספות, שבמהלכן נתקל ביצורים מיתולוגיים ומאבד את אנשיו בזה אחר זה.
הפואמה שעליה מבוסס הסרט נכתבה ביוון העתיקה והשפיעה כמעט על כל סיפור מסע שנכתב לאחריה. כבר בה, העיסוק בצלקות שמותירה המלחמה בנפש מהווה חלק משמעותי, אבל נולאן הופך את "האודיסיאה" לסיפור על פוסט-טראומה של ממש. הוא משחק עם הסדר שבו אירועים מוצגים בסרט, ולעיתים גם מציג את אותן ההתרחשויות כמה פעמים מנקודות מבט שונות.
למעשה נוצר פער בין האגדות שנפוצו על נפילתה של טרויה כפי שהן מסופרות על ידי מעריציו של אודיסאוס בשנות היעדרו, לבין התמונה הפחות זוהרת כפי שמספרים הלוחמים ששרדו עימו את המלחמה. לבסוף, אנו נחשפים גם לעדותו של הגיבור הנפקד בעצמו, ואז הסרט משייט ממש למחוזות האימה. העלילה המשוסעת מאפשרת לנו לחוות את אותו הסיפור באופנים שונים לגמרי, כל פעם באור אחר עד שהמחיר שגבתה המלחמה נחשף.
נולאן ושותפיו ליצירה, בהם הצלם הויטה ואן הויטמה, העורכת ג'ניפר לאם והמלחין לודוויג גורנסון, מצליחים ליצור חוויה רגשית מתעתעת: לעיתים אנו נהנים מאקשן סוחף, במקרים אחרים העיניים והאוזניים שלנו "מותקפות". בפעמים אחדות אנחנו נהנים מהאקשן, באחרות זה מעורר פחד ואימה.
זו לא הפעם הראשונה שנולאן הולך למקומות רחוקים כדי להציג מורכבויות באירועים אקטואליים של ימינו. ב"האביר האפל" הוא השתמש בדמות של באטמן כדי לרקוח משל על ארצות הברית בימים שאחרי 11 בספטמבר, ואילו פצצת האטום ב"אופנהיימר" והשלכותיה הבלתי-הפיכות על האנושות מהדהדות את הסכנות הטמונות בשימוש בטכנולוגיות חדשות ובלתי קונבנציונליות לצורכי מלחמה.
ההקבלות ב"האודיסאה" נעשות במרומז, וניתן למצוא בהן גם קווי דמיון למלחמה המתמשכת שבמחוזותינו: הפלישה לחומותיה של טרויה לפנות בוקר מסתיימת בטבח אזרחים חפים מפשע. השאיפות של המלך אגממנון לשלוט בנתיב סחר ימי הן אלה שמובילות אותו לפתוח בקרב.
מנגד, הדרמה לא ממש עובדת והכתיבה לא מצליחה להפוך את הגיבורים המיתולוגיים לאנשים בשר ודם. אמנם מאט דיימון נותן הופעת ענק בתור אודיסאוס ונושא על כתפיו את הסרט, אבל דמויות אחרות לא מצליחות לשכנע, למרות הקאסט המרשים שכולל בין היתר את אן האת'ווי, טום הולנד, רוברט פטינסון וזנדאייה. זה בא לידי ביטוי בעיקר בסיפור המסגרת, שמתאר את הקרבות על כס המלוכה באית'קה בשנות היעדרו של גיבורנו.
גם עם החולשות האלה, שמרחיקות את "האודיסיאה" של נולאן מלהיות יצירת מופת, מדובר בסרט מונומנטלי שגם ישאיר אתכם עם חומר למחשבה.
