מדי כמה שבועות אני עולה לקיבוץ מלכיה שנמצא בצפון. על גבול לבנון. לפעמים אני עולה לכתוב שם. ולפעמים רק לשאוף אוויר הרים קריר. בפאתי קיבוץ מלכיה יש מטע תפוחים, שנעים לטייל בו בשעות הבוקר המוקדמות. בפאתי מטע התפוחים, יש נקודת תצפית שממנה אפשר לראות שורה של יישובים לבנוניים שלווים למראה שפרושים על הגבעות הקרובות-קרובות. ממש הושט היד וגע בם.
העניין הוא שברגע שאתה מבין שהישובים השלווים למראה האלה נושאים שמות כמו מרון-א-ראס או בינת ג'בל, השלווה...נעכרת מעט. הרי אתה יודע אילו קרבות התחוללו בהם. 40 שנה חלפו מאז מלחמת לבנון הראשונה. 16 מאז לבנון השנייה. סיבה מעולה להביט אל עבר השכנים הלבנוניים שלנו לא דרך הכוונת אלא מתוך סקרנות, ולשאול איך הדברים נראים מעבר לגדר שהייתה פעם "הגדר הטובה".
האזינו להסכת שניים עם אשכול נבו
מרים יונס, עזבה את לבנון בלילה אחד, בשנת 2000, יחד עם אביה שהיה קצין בצד"ל. היום היא מגדירה את עצמה ישראלית – ולבנונית. ויש לה דברים אמיצים ונוקבים לומר על ההתקבלות של אנשי צד"ל בישראל. פרופסור אייל זיסר, ינסה לעשות לנו סדר בלבנון של היום – מי נגד מי? כמה כמה? והאם יש למדינה המסוכסכת הזו תקווה?
תוך כדי התוכנית עברה בי מחשבה, תהיה, אולי בעודנו מדברים פה בתוכנית "שניים" על לבנון, משודרת בתאגיד הלבנוני תוכנית מקבילה בשם "תנין" שבה מדברים שני מרואיינים - על ישראל. מעניין מי הדוברים ומה הם אומרים שם, בתוכנית הדמיונית הזו. תודו שזה מסקרן.
