קראתי הרבה בתור ילד, הרבה מאוד. כשסיימתי את כל הספרים בספרייה של בית הספר, ההורים שלי עשו לי מנוי לספריה ע"ש הלן קלר במרכז הכרמל. כשסיימתי את כל הספרים שיועדו לגילי בספריית הלן קלר, סגרתי דיל חשאי עם הספרנית לפיו מותר לי להשאיל גם ספרים שהם לא לגילי – אבל גם אותם סיימתי תוך כמה חודשים.
אז לא הייתה ברירה, וניגשתי בדחילו ורחימו לספריה העצומה שהייתה בחדר העבודה של ההורים שלי. רובה הכילה ספרים מקצועיים, אבל במדפים העליונים שכנו כמה ספרי קראה למבוגרים שמשכו את עיניי.
האזינו להסכת "שניים" עם אשכול נבו
הייתי נמוך למדי עדיין וכדי להגיע למדפים העליונים, נאלצתי לעמוד על כסאו למתוח את איבריי. כנראה שתוך כדי מתיחה, נשענתי על הספריה, כנראה שהספריה לא היתה יציבה במיוחד, כנראה שהיא לא הייתה מחוברת לקיר כמו שצריך. מה שבטוח, שכמה שניות לאחר מכן הספריה כולה – על כל ספריה – קרסה עלי. וזאת הייתה תמונה שנגלתה לעיני אמא שלי כשהיא נכנסה לחדר לראות מה מקור הרעש: ילד בן 10 קבור מתחת לעשרות רבות של ספרים, חצי המום, חצי מבסוט. אז אל תחכו שספרים יפלו עליכם, בואו לשבוע הספר. אולי ניפגש שם.
