איה, אלמנתו של עוזי חיטמן, מספרת הבוקר (שישי) - 70 שנה להולדתו - בריאיון לתוכנית "תרבות יום ו" בכאן רשת ב איך זה לחיות לצד זמר ויוצר בסדר גודל כזה. "הייתה לו השראה מוזיקלית כמעט 24 שעות ביממה", היא אומרת. "המציאות הייתה קצת עוזבת. הוא היה נכנס הביתה עם מטען מסוים ומנגן באולפן. יש לי שלושה ילדים, ובשבילי עוזי היה הרביעי. הוא היה בחור מאוד מאוד רגיש. הייתה לו רגישות לעולם הילדים, יש לנו שלושה בנים, הבית היה מלא בילדים, חברים, בילדים שלהם, במשחקים, בטיולים. היו לו אוזנים קרויות לכל דבר שעבר פה. הוא כתב על זה שירים מדהימים. אבל הוא לא היה יכול לכתוב על עצמו כילד".
האזינו לריאיון עם איה חיטמן
מלבד המוזיקה, היא מעידה: "הוא היה חם מאוד, היו לו כל מיני תוכניות לטפל בכל מיני אנשים שמזלם לא שפר עליהם. היינו הולכים ברחוב ברמת גן והוא תמיד דיבר איתם, אפילו איש הזבל שפינה לנו את הפחים הוא היה מדבר. הוא נתן לכולם את כל הכבוד".
"מייד אחרי שהתחתנו הוא יצא לפסטיבל החסידי, שם הוא הופיע עם 'אדון עולם'", הוסיפה איה. "הוא היה אומר לי 'זה המאסטרפיס של החיים שלי. בכל העם היהודי, בקצוות עולם היו מבקשים ממנו לשיר את זה. יש 10 ורסיות לאדון עולם. זו שהכי נקלטה הייתה של עוזי".
לדבריה, "עוזי לא השתמש במושג 'זמר מזרחי'. אין ארץ מזרחית, זה לא כמו שיר צרפתי שבא מצרפת. עוזי תמיד טען שהוא כותב מוזיקה ישראלית. הוא קיבל אותם אהבה. מישהו אמר לו שיש זמר ברמלה והוא עשה את החיבור עם שימי תבורי. השאר היסטוריה".
על הפרידה ממנו היא מספרת: "הוא הלך והחמיר עם עצמו, עשה דיאטה, ואז במוצאי שבת הגיע הבום בלי שום הכנה מוקדמת. הוא קצר את הדשא, היו אורחים, הוא פתאום אמר לי 'אני לא מרגיש טוב'. לקחתי אותו לתל השומר לידנו. איך שהגענו למיון הוא נפל וזהו. לקח לי המון זמן לעכל את זה שהוא לא נמצא, זה היה לי מוזר, חודשים על חודשים".
מאז, 18 שנים אחרי, היא אומרת, "אנחנו חיים אותו עד עכשיו. יש לנו מראה מתוקה מול הפנים - שתי נכדות, דניאלה ויובל, שמשקפות לנו במשפטים או באמירות שלהן את הגעגוע הכי אמיתי שמישהו יכול להביא. דניאלה שאלה אותי 'למה אי אפשר לדבר איתו בזום?'".
"עוזי אמר לי 'שימי, אני מוכן לכתוב לך כל החיים'"
גם שימי תבורי עצמו מספר בתוכנית איך נוצר ביניהם הקשר: "הופעתי בתזמורת של חתונות באולם, שרתי את אשליות, ואז ניגש אליי בחור ואמר 'אתה שר כל כך יפה את השיר הזה, שכתבתי לניסים סרוסי, יש לי חבר שאני יכול להפנות אותך אליו - עוזי חיטמן'. הוא נתן לי את הטלפון וקבעתי איתו. נסעתי אליו הביתה, ישבנו על הפסנתר בבית אצל ההורים. שרתי לו את אלנה ואז הוא אמר 'שמע שימי, אני מוכן לכתוב לך כל החיים'".
האזינו לריאיון עם שימי תבורי
תבורי המשיך ותיאר: "בשירים שלי היית מספר לו סיפורים ממי נפרדתי ואת מי אהבתי. יום אחד הגעתי אליו בבוקר עם עיניים אדומות. הוא שאל אותי מה קרה, ואמרתי לו 'אני חי בלילה בחצות', והנה עוד שיר שהוא כתב לי".
ביום בו חיטמן נפטר הוא סיפר שהיה בהופעה על ספינה לאירופה. "לא עיכלתי את זה ומרוב הכאב, פשוט לא יכולתי אפילו ללכת ללוויה", משחזר תבורי. "לא יכולתי לראות אדם כמו עוזי בכל הטקס קבורה והכאב הזה, אבל ישבתי בבית ובכיתי בפינה לבד. אין טקס שמזכירים אותו ואני לא משתתף".
בשבילו, "עוזי הוא יותר מאח, יותר מאבא, אדם משכמו ומעלה", הוא אומר. "לא נפגשתי עם אדם כזה ישר שהעיינים שלו משדרות רק טוב. אני אחד הזמרים שהוא כתב להם הכי הרבה שנים. אין הופעה שאני לא שר וסוגר את העיניים בשירים הנפלאים שהוא כתב לי. כל יום אני חושב עליו".
