הוא היה בן 18 כשנפל בעת טיפוס על הר, נפגע ואיבד את הזיכרון. הוא לא ידע מי האנשים סביבו, הוריו ואהובתו. הוא היה צריך ללמד את עצמו הכול מחדש - לדבר, לכתוב ולאהוב. על חבל ההצלה שהעניקה לו המוזיקה, הוא השיב לה בענק. כ-50 שנים אחרי, שדר הרדיו יואב קוטנר בשיחה אישית עם גואל פינטו, לקראת מופע המחווה למאיר אריאל. על החיבור למוזיקה, על ילדות שנמחקה והכאה על חטא על כך שלא הבין את המוזיקה של אהובה עוזרי בזמן אמת.
האזינו להסכת "גם כן תרבות" עם גואל פינטו
"כשהגעתי לגלי צה"ל, לא היה מקובל שמישהו עם קול כמו שלי, שלא עשה קורס קריינים, ישדר. מה שבער בי זה להשמיע מוזיקה. היה אפילו מעצבן אותי כל למיני קריינים שזה לא מעניין אותם על להקות. ואז יותר ויותר התחלתי להגיש. המורה הרוחני שלי היה דורי בן זאב, שהיה מאוד שונה מאחרים בזה שהוא שיחק תפקיד.
"כל השנים עשיתי מה שבא לי ונהניתי", אומר קוטנר. "תוך כדי תנועה המצאתי לעצמי אג'נדות - חשוב לי להיות מיוחד, לא ללכת בתלם, להמציא משהו. למשל, אחד הדברים שאני עושה המון שנים זה לארח אנשים באולפן אנשים שינגנו, ליזום יצירה".
לדבריו, "בשנה שעברה היה קמפיין לתת לי פרס ישראל. זה לא מצא חן בעיני. ברור שזה מחמיא. אבל אני זוכר את מקומי בשרשרת המזון. אני לא היוצר. אני צינור שמתווך".
