"כריס, אני מתנצל בפנייך באופן פומבי, עברתי את הגבול, טעיתי", כך כתב השבוע בחשבון האינסטגרם שלו השחקן וויל סמית' לקומיקאי כריס רוק. "אני נבוך, מעשיי אינם מעידים על הגבר שאני רוצה להיות, אין מקום לאלימות בעולם של אהבה וחסד". לאחר מכן סמית' ממשיך ומתנצל גם בפני האקדמיה האמריקנית לקולנוע, בפני הנוכחים בטקס ובפניי צופי כל העולם: "אני מצטער מאוד שההתנהגות שלי החתימה את מה שאחרת היה מסע מדהים עבור כולנו".
אם אתם לא חיים במערה, כנראה ששמעתם, ראיתם ונדהמתם ממאורעות טקס האוסקר ביום שני האחרון. ניתן בכל זאת תקציר: במהלך הטקס עלה לבמה הקומיקאי כריס רוק כדי להגיש את אחד הפרסים, וסיפר כמה בדיחות. אחת מהן התייחסה לראשה המגולח של ג'יידה פינקט סמית', כשרוק אומר לה - "אני מחכה לחלק השני של הסרט ג'י איי ג'יין". הנוכחים באולם צחקו, ותמונות יראו לנו כי גם וויל סמית', בן זוגה, צחק. אבל אז, ללא הכנה מוקדמת קם סמית' מכיסאו, עלה אל הבמה והעיף לרוק סטירה.
האזינו לריאיון עם ד"ר פדלון בכאן תרבות
בהתחלה זה נראה כמו בדיחה מתוסרטת, אבל כשסמית' חזר לכיסאו הוא נשמע צועק לכריס רוק: "תשאיר את השם של אשתי מחוץ לפה שלך". הנוכחים באולם היו המומים, אבל זה לא הפריע להם רק 40 דקות לאחר מכן להריע, לעמוד על רגליהם ולכבד את סמית' שזכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר על משחקו בסרט "משפחה מנצחת". בנאום הזכייה המבולבל שלו סמית' התנצל בפני הקהל על התקרית, אבל לא בפני רוק. את זה הוא עשה כאמור כמעט יממה אחרי. בהמשך האקדמיה האמריקנית לקולנוע פרסמה הצהרה שבה היא סוף-סוף מגנה את התנהגותו של סמית' ומודיעה כי תפתח בהליך בדיקה רשמי של האירוע, ולאחר מכן גם התנצלה בפני הקומיקאי המוכה.
מאמן הטניס, ריצ'רד וויליאמס, אביהן של סרינה ו-ונוס וויליאמס, שאת דמותו וויל סמית' מגלם בסרט "משפחה מנצחת", שחרר הצהרה: "אנחנו לא תומכים בשום סוג של אלימות אלא אם היא להגנה עצמית". הקומיקאית רוזי אודונל כתבה על התקרית כי זה היה מופע של "גבריות רעילה" - מונח שחזר שוב ושוב בתגובות רבות. הקומיקאית קטי גריפין צייצה: "עכשיו כולנו צריכים לדאוג לגבי הבאים שירצו להיות וויל סמית'".
אבל אחרי כל הגינויים וההתנצלויות, נשאלת השאלה: מדוע הוליווד, שלאורך כל שנותיה היללה את כל סוגי האלימות - גופנית, מינית וממסדית, אותה הוליווד שבסרטיה מציגה בפנינו עוד פיצוצים ועוד גופות, מתפלאת שהאלימות מופנית כלפיה? למה מה שטוב לאנשי תעשיית הקולנוע האמריקנית על המסך, לא טוב על הבמה שעליה הם מעניקים פרסים על מה שמוצג על המסך?
עד כמה הוליווד אוהבת אלימות? מאוד, לפי ד"ר דור פדלון, מרצה לקולנוע בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש. "הוליווד מציגה אלימות עוד מימי הקולנוע הראשונים, שם משחזרים הוצאות להורג כאירועים היסטוריים", הוא אומר בריאיון לגואל פינטו בתוכנית גם כן תרבות בכאן תרבות. "הקולנוע מבין שהקהל רוצה לראות אלימות ממש מההתחלה. אבל כשאנחנו אומרים שהקולנוע נמשך לאלימות יש להבין שזה יחס דו-סתרי - החברה גם אלימה. הקולנוע מראה מה שיש בחברה אבל מצד שני הקולנוע גם מראה מודל של איך להתנהג, איך לפעול בסיטואציות מסויימות.
"הוליווד תמיד מעגנת את האלימות שלה בהיבט אידיאולוגי - הוצאות להורג מנכיחות את הכוח של המדינה, מענישים לכאורה את מי שמגיע לו. אם נרוץ קדימה לשנות ה-80, בה פרץ גל של סרטי הסלאשר, נראה ששם הדמויות שנרצחות הן בעיקר נשים לרוב לאחר שעישנו וצרכו סמים או לאחר פעילות מינית, ולכן יש צורך להעניש אותן והן נרצחות בצורות מזוויעות ביותר".
עוד מסביר ד"ר פדלון כי "בשביל להבין אם יש מגמה של עלייה בסרטים אלימים צריך לגעת בסוגיה עמוקה ובעייתית של מה זה אלימות. כשאני מלמד את הנושא באוניברסיטה אני מבקש מהסטודנטים לחשוב על סרטים אלימים ועל סרטים שיש בהם אלימות. יש הפרדה בין סרטים אלימים לסרטים עם אלימות. לדוגמה סרטי קומדיה - הומור זה דבר אלים מיסודו, הוא מייצר חלוקה לאנחנו והם, מדגיש תכונות נלעגות, ממסגר דברים מסוימים כנורמליים ודברים מסוימים כבזויים".
השאלות המורכבות לגבי ייצוגה של אלימות בסרטים נוגעות גם באופן ישיר לתקרית באוסקר. בעוד שאין שאלה לגבי העובדה שוויל סמית' נהג באלימות, שהרי אין דרך אחרת לתאר את התנהגותו, רבים ורבות טוענים שגם מה שכריס רוק עשה – בדיחה מרושעת על חשבונה של רעייתו של סמית' - היה אלים. חלק אף יאמרו שזה היה אלים לא פחות מהסטירה חטף.
"I want to apologize to the Academy, I want to apologize to all my fellow nominees," Will Smith says in intense and lengthy remarks that occurred after he hit Chris Rock on the #Oscars stage.https://t.co/1H1Y9jC9bl#oscars pic.twitter.com/IlpBjx8lgD
— ABC News (@ABC) March 28, 2022
"זה נוגע לנרטיב של הפרסונה הגברית של גבר שמגן על בת זוגתו", אומר ד"ר פדלון, "או איך שוויל סמית' ניסה למסגר את זה אחר כך בנאום שלו כגבר שמגן על המשפחה שלו, כמו האבא של האחיות וויליאמס. מה שקרה בטקס זה שהנרטיב חוצה ויורד ממסך הקולנוע אל בימת האוסקר. גם אי אפשר להגיד שזו המציאות שלנו, זו המציאות של אנשים שהם 'גדולים מהחיים', כוכבים. פתאום אותו נרטיב מאוד בסיסי בהוליווד מתקבל במציאות יותר מורכבת ובתואר גבריות רעילה".
פדלון מוסיף: "אפשר לדבר על האלימות בטקס פרסי האוסקר בשלוש פריזמות. הראשונה היא אידיאולוגית - הטקס הוא טקס שנשלט על ידי אליטה לבנה ורוב מוחלט לבן שעכשיו צריך להעניש או לשפוט את מעשיהם של שני סופר-סטארים אפרו-אמריקניים. אפשר לדבר על זה במובן של מיזוגיניה כלפי נשים, כי הבדיחה על ג'יידה סמית' עסקה בנראות. נראות של שחקנית לא צעירה, שגם סובלת ממחלה שהביאה אותה לכדי המצב הזה. ברובד שלישי יש את האלימות עצמה והשאלה אם אנחנו רוצים לעודד או לא רוצים לעודד אותה". בקיצור, תקרית הסטירה באוסקר תמצתה לתוכה את כל מה שאנחנו רגילים לראות בסרטים הוליוודיים.
אלא שהסרטים האמריקניים הם לרוב פשטניים ביחס למציאות. בסרט צריך פאנץ'-ליין, הסרט צריך להסתיים תוך 120 דקות ולהשיב את הסדר על קנו, מסביר ד"ר פדלון: "בהתחלה מארגני הטקס עבד מאוד מהר כדי לגהץ את הקמט הזה שבחזות שלו, ולהמשיך כאילו דבר לא קרה". אבל באקדמיה כנראה מבינים עכשיו שהטקס הנוצץ לא יכול להימשך כרגיל אחרי תקרית כזו, כריס רוק אולי מבין שבדיחות מסוימות יכולות לעורר תגובה לא נעימה מהקהל, וויל סמית' מבין שאי אפשר לסטור למישהו בשביל להשתיק אותו ולהמשיך כאילו כלום לא קרה.
