דמעות על פניהם של שחקני הכדורגל אינן דבר חדש, אבל בשנים האחרונות נראה שהן יותר זוכות לקבלה חברתית, ואפילו לחיבוק מהקהל. מהו הרגע שבו חברה, בוודאי זו הגברית והמצ'ואיסטית שמאכלסת את מגרשי הכדורגל, מתחילה לקבל את הבכי של השחקנים? והאם הבכי הוא בכלל אותנטי או בסך הכול עוד סוג של משחק?
בשאלות האלה עוסק פרופ' אמיר בן פורת מאוניברסיטת בן גוריון במחקרו החדש "הבכי בווסרמיל". בריאיון לגואל פינטו בתוכנית "גם כן תרבות בכאן תרבות הוא מסביר על השינוי שעברו הדמעות על המגרש.
במהלך הקריירה שלהם, נתקלים כדורגלנים במגוון אכזבות וסיבות לבכי, החל מכישלון במשחק, פרידה מקבוצה לאחר שנים או סיום הקריירה. בישראל ראינו את זה לאחרונה עם פרישתו של מאור בוזגלו, שבכה במסיבת העיתונאים שבה הודיע על סיום הקריירה. בהקשרם של אירועי השעה מהמלחמה במזרח אירופה, נתקלנו במקרה מרגש במיוחד - שבו הכדורגלן האוקראיני רומן ירמצ'וק עלה לשחק במדי קבוצתו הפורטוגלית בנפיקה ליסבון, קיבל כמחווה את סרט הקפטן ותמיכה גדולה מהקהל באצטדיון, והתקשה לעצור את הדמעות.
"בכל מקום שבו שיחקתי, עשיתי את זה עד טיפת הדם האחרונה שלי. כל צלקת על הרגליים, ויש לי לא מעט, מספרת את הסיפור שלי": בתום קריירה ארוכה ועטורת הישגים, ושנה וחצי מאז ששיחק לאחרונה, מאור בוזגלו הודיע רשמית על פרישתו מכדורגל@lianwildau pic.twitter.com/lhMeoYMt0G
— כאן חדשות (@kann_news) January 26, 2022
אבל אירועים מרגשים וקשים תמיד היו בכדורגל, או בספורט בכלל, אז למה עכשיו אנחנו פתאום יכולים לראות יותר שחקנים מזילים דמעה? פרופ' בן פורת מסביר שכשהתרבות משתנה גם המשחק משתנה: "מיום היוולדו הכדורגל היה פונקציה של החברה הסובבת אותו. כשמשתנים ערכי התרבות של החברה, משתנה גם תרבות הכדורגל - לא המשחק עצמו, אבל יש לו אוטנומיה יחסית בכל מקום שבו הוא משוחק, וזה נקבע על פי התרבות המקומית והפוליטיקה המקומית.
"הכדורגל התחיל כמשחק של מאצ'ו, גברים לא בכו, שחקנים היו נוקשים. במשך השנים קורה משהו בחברה שבה אנחנו חיים. הגבר, בעיקר המערבי, הפך להיות מטרוסקסואל - הוא הפך לקצת יותר נשי".
Benfica's Ukrainian striker, Roman Yaremchuk, was moved to tears after being given a massive ovation when he was subbed on and given the captain's armband ❤️
— B/R Football (@brfootball) February 27, 2022
(via @SLBenfica) pic.twitter.com/EOX1HscaxO
הנקודה לגבי השינויים של הכדורגל והתנהגות הכדורגלן בהתאם לשינויים בתפיסות החברתיות - היא אולי זו שמעלה את השאלה בנוגע לאותנטיות של הבכי במגרשים. כי הכדורגלן הוא לא רק ספורטאי, הוא גם יכול להיות סופרסטאר ענק ודמות בעלת מעמד כלכלי. ואם התפיסה המקובלת היום של גבר היא של גבר יותא מטרוסקסואלי ומחובר לרגשותיו - אולי גם הכדורגלנים מבינים שזו ההתנהגות שתהפוך אותם ליותר אהודים בקרב צרכני המשחק.
לפי פרופ' בן פורת, התשובה היא בהחלט כן: "מעמדו של שחקן כדורגל הוא מעמד של מוצר בר חליפין. אנחנו חיים בחברה צרכנית - צריך למכור וצריך לקנות". במצב כזה, הדמעה מיתרגמת לכסף בחשבון הבנק. "זה בהחלט יכול להיות הצגה", הוא מסביר. "כששחקן בוכה, הוא לא סתם כדורגלן שמרוויח כסף, הוא אחד שאכפת לו. אתה שוכח לרגע שהוא מקבל כסף בשביל זה".
