"אני ואתה", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "עוף גוזל", "אמא אדמה" ו"עיתונאי קטן", הם רק חלק קטן מאוד מאין-ספור השירים שהלחין מיקי גבריאלוב ונכנסו ל-DNA הכלל-ישראלי. בתוך כל המכלול המרהיב של יצירתו, הוציא גבריאלוב גם שני אלבומי ילדים בשנות ה-80 – "יפתח המלוכלך" ו"מקס ומוריץ". עכשיו, 40 שנים אחרי וכשהוא בן 72, גבריאלוב מוציא אלבום ילדים חדש – "איזה בלגן".
"האלבום הזה יצא גם בזכות זה שיש לי נכדים", מספר גבריאלוב בריאיון לגואל פינטו בתוכנית גם כן תרבות בכאן תרבות. "הם מראים לי שיש טעם לחיים וזה נותן אופק ועתיד טוב יותר. בגילי כל אחד חושב כמה זמן עוד נשאר לו, אבל הנכדים עושים לי את זה וזה גורם לי ליצור".
האזינו לריאיון עם מיקי גבריאלוב בכאן תרבות
תפקיד הסבא שבו נמצא היום גבריאלוב גם ניכר בשונות של האלבום הנוכחי, לעומת האלבומים "יפתח המלוכלך" ו"מקס ומוריץ". על החוויה של סבא לעומת החוויה כהורה הוא אומר: "אני נוטה לחשוב שהייתי אבא טוב. אחרי שהתגרשתי גידלתי שני ילדים כמעט לבד. לכן יצרתי אז את שני האלבומים. זה לא פשוט לגדל ילדים. להיות סבא זה שונה.
"אני לא צריך לטפל כל היום. אני משתדל לקחת את הנכדים פעם בשבוע מהגן. אבל אתה לא רואה אותם כל היום ולא מתעמת איתם כל היום. החינוך והערכים שאתה נותן להם באים מכיוון אחר, עם יותר פתיחות והבנה".
לפי הנתונים של אקו"ם, גבריאלוב יצר במהלך הקריירה שלו 1,280 שירים. כשמסתכלים על הקריירה שלו אפשר כמעט להשתגע מכל השפע, ולתהות איך כל כך הרבה יצירות נובעות מבן אדם אחד, ואיך אותו בן אדם מרגיש כשהוא חתום על כל כך הרבה שירים. "קשה לענות על זה", הוא אומר. "אני יכול להגיד שיש איזה מעיין אצלי שנובע ויוצר. לי יש טעם מאוד מסוים ואני קוטף את הצלילים שיש לי בראש ויוצר מנגינות. הדבר שהכי משמח אותי זה שאני יוצר את המנגינות האלה ואנשים אוהבים את זה. זה תמיד מפתיע אותי כמה אנשים אוהבים את היצירות שלי ואני מקווה שזה יפתיע אותי כל הזמן. זה מה שמניע אותי כיוצר.
"אם הייתי אומר לי את זה בתור ילד לא הייתי מאמין, אבל אלו החיים. צעדתי בתוך מסלול מאוד מסוים וזה הוביל אותי לאן שזה הוביל אותי. כשהייתי ילד וראיתי פעם ראשונה גיטרה והחלטתי שאני רוצה לנגן עליה - התעקשתי מאוד על העניין הזה בלי להבין שאני יהפוך להיות מוזיקאי.
"לא יודע מה היה קורה אם לא היו קונים לי את הגיטרה. כשהייתי צעיר למדתי מקצוע כי זה מה שאבא שלי אמר לי. הייתי טוב עם הידיים ולמדתי נגרות. כשהתחלתי לנגן יצאתי מהסיפור של לעבוד כל יום בעבודה פיזית, ורק הייתי מנגן עם להקת הצ'רצ'לים. אני לא רוצה לחשוב על השאלה 'מה היה קורה אילו?'. אני מתאר לעצמי שהייתי מגיע למקומות אחרים לגמרי, אבל כאלה שגם לא היו מפתחים אותי כמו שהמוזיקה פיתחה אותי".
השיר הראשון שהלחין מיקי גבריאלוב וזכה לפרסום היה הקלאסיקה "אני ואתה", שכתב וביצע אריק איינשטיין. "שמעתי אותו פעם ראשונה ברדיו כשהייתי באוטו עם אריק וצבי שיסל", מתאר גבריאלוב את ההשמעה הראשונה של "אני ואתה" ברדיו, באופן שמזכיר מאוד קלאסיקה אחרת – "סע לאט". "בדיוק חזרנו מהופעה, ואריק מר לכולם באוטו להיות בשקט כי משמיעים את 'אני ואתה', ואני חשבתי מה העניין הגדול. אבל האמת היא שהיה לי פיק ברכיים לפני ההשמעה, ואחרי ששמעתי את זה ברדיו – זה היה כל כך יפה שזה הרגיע אותי".
שיתוף הפעולה בין גבריאלוב לאיינשטיין נמתח על פני יותר מ-15 שנה, וכאמור, הוליד כמה מנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית. "אני מאוד מתגעגע לאריק" אומר גבריאלוב על חברו שנפטר ב-2013. "הוא היה חלק חשוב בחיים וביצירה שלי. אני לא ממש בן אדם נוסטלגי, משתדל לחיות את ההווה ואת החלומות שלי קדימה. אבל אריק היה עמוד תווך בתרבות שלנו".
בתקופה שאחרי שיתוף הפעולה הפורה עם איינשטיין, גבריאלוב בחר בין השאר לחזור למנגינות עליהן גדל בבית הוריו, וליצור מוזיקה טורקית ויוונית: "זו הייתה מתנה להורים שלי. אצלי בבית תמיד שמעו מוזיקה טורקית ויוונית ולדינו. הוריי עלו מטורקיה ואני ספגתי את התרבויות האלה מהמוזיקה, ומהאוכל ומכל הכיוונים.
"הייתה תקופה שאני הייתי בהתנתקות מוחלטת מכל האתניות והטורקיות. אני גדלתי בשנות ה-50 והכול היה מאוד צברי וישראלי ואני רציתי להיות חלק מזה. לא רציתי להיות חלק מהעבר של ההורים שלי. הם גם לא סיפרו יותר מדי על התקופה שלהם בטורקיה, אז אני גם לא רציתי לגעת בזה והדחקתי את זה עד שזה בא לי פתאום. זה לא פתח לי רק דלת לתרבויות האלה, אלא פתח לי גם קשת כזמר, פתאום בחרתי לשיר שירים שהם לא שלי וגילית את הקול שלי כזמר".
כששואלים את גבריאלוב על האפשרות שיקבל פרס ישראל, הוא נשמע מובך לדבר על הנושא: "אני לא יודע. בזמנו רצו לתת לאריק והוא לא רצה לקבל. זה לא דבר שאתה בוחר, אלא בוחרים לתת לך. אם יבחרו בי אז סחתיין עליהם. זה אומר שאוהבים את היצירה שלי".
בינתיים הוא מעדיף להתמקד באלבום הילדים החדש שיצר בהשראת הנכדים: "אני לא ממש זוכר את הרגע שבו החלטתי להתחיל לאסוף חומרים לאלבום חדש, אבל זה שלבים. אני זוכר שאספתי את הנכדה מהגן והיא ביקשה ממני שיר סיום. הם מאוד אוהבים את האלבום החדש. השמעתי להם וזה הדליק אותם. אלה דברים שאתה לא חושב עליהם כמבוגר, אתה צריך ראש ילדותי, וכנראה שיש לי ראש ילדותי".
