אמא שלי היא אישה צחקנית ביותר וגם פרופסור להומור. זה תחום המחקר שלה. בעבודת הדוקטורט שלה השוותה בין בדיחות של יהודים על גויים לבדיחות של ערבים על יהודים. ובתור ילד היא הייתה מראה לי קריקטורות שהיו חלק מהדוקטורט ושואלת אותי אם זה מצחיק בעיני.
בזיכרונות הילדות שלי היא מופיעה בעיקר כשהיא צוחקת. גם מדברים שלכאורה היה אסור לצחוק עליהם. וגם עכשיו, בקורונה, אמא שלי היא מפיצת על של מ"מים ובדיחות מגפה.
מה שכן – להגיש בדיחה כמו שצריך היא אף פעם לא ידעה. לפעמים בארוחות ערב משפחתיות היא הייתה מנסה לספר בדיחות ומחרבת אותן כל כך ביסודיות שזה היה... מצחיק. יהודי, נוצרי ומוסלמי עולים על מטוס – היא הייתה מתחילה, ואז לפתע תוהה: אולי זה היה על רכבת? ומחליטה שבכל זאת על מטוס, ואז ממשיכה, בלי מומנטום, ומספרת את הפאנץ', שהמוסלמי זרק את היהודי מהמטוס. או להפך? מוקדם מדי – או מאוחר מדי. בעוד אנחנו מחזיקים את הבטן מרוב צחוק. כי דוקא בכישלון לספר בדיחה כמו שצריך – היה משהו קורע.
הפעם בתוכנית "שניים עם אשכול נבו", אארח שתי נשים שמצחיקות אותי - השחקנית נועה קולר, והקומיקאית נועם שוסטר אליאסי, ואנסה לדבר איתן ברצינות על הומור.
