קרן פלס היא יוצרת שהתמודדה עם פער עצום בין אהבת הקהל לאש המבקרים, סירבה להתיישב בתוך הגדרות, ובעיקר לא הייתה מוכנה לשמוע "לא". השבוע פלס סיפרה למאיה קוסובר בהסכת "שיר אחד" על החוויות שהובילו לכתיבת "מבול", שגרמו לה ליצור שיר ל"הגנה עצמית", שהוא תשובה לכל המבקרים והתגובות הקשות.
האזינו לשיר אחד עם קרן פלס
קרן פלס גדלה ביבנאל, שם היא הרגישה לא מתאימה לסביבה. כדי להתמודד היא כל הזמן כתבה, מילאה מחברות בשירים וסיפורים. במקביל היא ניגנה בפסנתר, שהפך לחבר הכי טוב שלה: "הוא היה נותן לי להיות מי שאני ולעוף". פעם אחר פעם קרן ניגשה לתחרויות שירה במושב ובסביבה, אך ללא הצלחה. "גדלתי בתחושה שאני לא מתאימה למקצוע שאני הכי אוהבת, שזה מוזיקה", היא מספרת.
אבל החלום הגדול להיות מוזיקאית לא מרפה מקרן. בגיל 16 היא מתיישבת על הפסנתר וכותבת את השיר "אם אלה החיים", שכידוע – ילווה אותה גם בעתיד. בדרך להגשמת חלומה עוברת פלס במיונים לשירות בלהקה צבאית, אך הדלת הזו לא נפתחה עבורה והיא לא התקבלה. את השירות הצבאי החלה קרן בבסיס צריפין, כפקידת חינוך, אבל היא לא ויתרה. בזמן השירות שלה היא ראתה בים את מנהל אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה בצה"ל, האחראי גם על הלהקה הצבאית. קרן ניגשה אליו, "בחוסר מודעות" לדבריה, ושרה לו בליווי קסטה. אותו המפקד מעביר אותה לבסיס חדש, ליד הלהקה הצבאית, אך לא כזמרת אלא כתאורנית.
אחרי הצבא נרשמה קרן לתואר בהנדסת אלקטרוניקה, תחום בו הצטיינה בתיכון. לפני תחילת הלימודים היא לקחה קורס קצר ב"רימון". החוויה הקצרה גרמה לה לבטל את הלימודים הטכניים ולהירשם ללימודים בתחום המוזיקה. מכיוון שהמרצים לא דירגו את יכולות השירה שלה גבוה, השקיעה קרן את מרצה בכתיבה.
יהודה עדר, מייסד בית ספר "רימון" והמורה של קרן בלימודים, נזכר בה כסטודנטית: "אחרי כל שיר שלה היה שקט שאתה חווה אחרי סופת טייפון". עדר המליץ לקרן לכתוב לתיאטרון. עבורה זה היה שברון לב, מעין אישור שלעולם לא תהיה זמרת. באותו הזמן פגשה במקרה את מי שלימים תהיה חברתה הטובה ושותפתה למוזיקה – מירי מסיקה. קרן החלה לכתוב שירים למירי, ובמקביל ניסתה להמשיך ולפרוץ בעצמה.
שיתוף הפעולה והחברות בין פלס למסיקה הגיע אל הרדיו, בשיר שהיה להיט בזמנו – "נובמבר". קרן הסתובבה גאה וסיפרה לכולם שהיא כתבה את השיר שנמצא במקום הראשון ברדיו. "אני זוכרת את הילדה ההיא, שאף אחד לא ידע שכתבה את השיר, וככה אני יודעת להאמין לעצמי, שזה קרה בזכות המוזיקה". לאחר ההצלחה של השיר, הפכו הסירובים והדחיות שקיבלה מחברות התקליטים ל"כן".
האלבום הראשון של קרן, "אם אלה החיים" יצא בשנת 2006, שנים אחרי שכתבה את השיר ביבנאל. השירים שלה הצליחו ברדיו ואפילו זכו לחיקוי בתוכנית "ארץ נהדרת". אף על פי שהקהל אהב אותה, המבקרים לא. פלס מספרת שבמקביל להצלחתה החל כעס בתעשייה על "כנופיית רימון", בוגרי בית הספר למוזיקה שהצליחו במקביל, בהם קרן, מירי, אריק ברמן ואיה כורם.
במקביל לעבודה על אלבומה השני, קרן שמעה מחברה, הזמר והיוצר מוקי, משפט ששינה את המחשבה שלה. "הוא אמר לי: 'אתם ברימון, כל השירים אותו הדבר, רק על אהבה. מה עם כל הדברים האחרים, עם כל השאר?'. עם המשפט הזה בראש היא התיישבה לכתוב את מבול, שהתחיל בגרסה הראשונה שלו עם המילים: "מישהו אמר כל השירים אותו הדבר, סוגדים לאהבה ולא מדברים על כל השאר".
קרן הסבירה שהמבול מסמל את סוף העולם, אך האנושות ממשיכה להתקיים. וכעת עליה להמציא את עצמה מחדש, ממש כמו שהיא חשה על בעצמה. בזמן ההקלטה של השיר, קרן החליטה להפוך אותו משיר שקט על פסנתר לשיר רוק – החלטה שהשפיעה על האלבום כולו.
היא מתארת את הקושי של נשים להיכנס לעולם המוזיקה, שדורש מהן להיות באחד משני קצוות – "רכה או גברית", וקובעת: "אני לא אתן שדברים יישארו ככה. הכלי שלי, הנשק שלי, הוא השירים שאני כותבת".
"מבול זה שיר על לקיחת אחריות", מסכמת פלס. "זה שיר שבו אני אומרת: אין לי איך לנצח את זה, אבל בסוף אני אבחר את הדרך שלי ואעמוד מאחוריה – וטוב לי".
