רגע אחרי שסרטו החדש "גולדה" עלה בסוף השבוע בבתי הקולנוע בישראל ובעולם, הבמאי זוכה פרס האוסקר גיא נתיב סיפר היום (ראשון) על יצירתו. "אלה בעצם עשרה ימים ממוקדים מאוד בחייה של גולדה במלחמת יום הכיפורים, כשהיא 'תקועה' בקרייה, בבור, בחדרי חדרים, בבית שלה, במטבח, תוך כדי מלחמה עקובה מדם - אבל בלי טיפת דם", אמר נתיב בריאיון בתוכנית "בחצי היום" בכאן רשת ב. "אנחנו חווים את המלחמה בעור שלה, דרך המצב הנפשי שבו היא נמצאת והמצב הפיזי הבעייתי שהיא מתמודדת איתו, הסרטן שאוכל את גופה".
האזינו לריאיון המלא עם גיא נתיב בכאן רשת ב
נתיב סיפר בריאיון על העבודה עם כוכבת הסרט, השחקנית זוכת האוסקר הלן מירן. "וואו, איזו אישה מדהימה. קודם כל, היא הייתה בארץ כשהייתה בת 29 היא התנדבה בקיבוץ (האון), נדדה שלושה וחצי חודשים במטבח, קטפה במטעים שם, התאהבה בישראלים. ככה שיש לה פינה חמה לישראלים. את גולדה היא מעריצה ממש ממזמן. חוץ מזה שהיא שחקנית בין הטובות בעולם, אגדה חיה, היא פשוט האישה הכי מקסימה בעולם".
כדי להיכנס לנעליה של גולדה (תרתי משמע), סיפר נתיב כי מירן עבדה עם מאמנת קול, כלומר עברה אימוני מבטא כדי לסגל לעצמה מבטא של יידישאית עם מבטא ממילווקי. "היא גם עשתה איזה מן עבודה על 'שפת גוף', ומעבר לזה היא גם דיברה עם כל אחד שהייתה יכולה לדבר איתו - יש את הנכדים שלה, פרופ' מירון מדזיני ואנשים שהיו קרובים לגולדה. היא קראה את כל הספרים על גולדה ובעיקר הבינה אותה, הבינה מה האישה הזאת עברה. העבודה שלה הייתה מאוד פרטית, לא התערבתי לה. כשהיא הגיעה ללונדון ונכנס אל חדר האיפור, היא יצאה משם כולה גולדה. בכל רמ"ח איבריה".
נתיב התייחס בריאיון לביקורת לפיה סרטו עושה חסד עם גולדה. "אני כל הזמן מסביר לאנשים בארצות הברית שלא היו לנו פארקים או בתי ספר על שמה, יש בן-גוריונים, יש בגין או רבין. מאוד התביישו בשם הזה, מאוד התביישו בה. היא הייתה השעיר לעזאזל של המלחמה, זאת שהאשימו. אין ספק שהיה נוח להאשים אישה מבוגרת, לא צברית".
מלבד מירן, מככבים בסרט שורה ארוכה של שחקנים ישראלים, בהם דביר בנדק, רמי הויברגר, ליאור אשכנזי, רותם קינן ואוהד קנולר. "לי היה חשוב להביא שחקנים ישראלים שיקיפו את הלן, בגלל שגם גולדה הייתה מוקפת צברים. החיבור ביניהם היה מירבי, היא קראה להם My Boys. היה חיבור מיידי והיה נהדר לעבוד יחד עם כולם".
נתיב הודה שגילה לא מעט דברים על גולדה במהלך הסרט. "לא ידעתי על 'מבצע מטפחת' שהכניסו אותה לחדרי חדרים בבית חולים 'הדסה' ב-02:00 בלילה דרך חדר המתים לקבל טיפולים רדיולוגיים. לא ידעתי עד כמה היא הייתה קרובה אל לו קידר, העוזרת שלה. הן היו כמו אחיות. לא ידעתי שדיין התמוטט בצורה כל כך מאסיבית ואיים להפעיל את הכור האטומי. לא ידעתי שגולדה לא סיפרה לאף אחד על הסרטן שלה. בסופו של דבר כל הפרוטוקולים הסודיים יצאו החוצה. אז כשעבדנו על הסרט - כבר ידענו הכול, כמו כולם בעצם".
אז מי קהל היעד לסרט - אנחנו, כאן בישראל, או כל העולם? "כל העולם", השיב נתיב. "אני מקבל תגובות מאנשים שלא ידעו מי זאת. אני מקבל תגובות מאנשים בארץ, מבני 17 שחשבו שזה גלידה, זה מטורף. אני מקבל תגובות מיהודים, לא-יהודים. זה כמו שאני הייתי בן 16 וראיתי את 'גנדי' עם בן קינגסלי. או שראינו את 'הקיסר האחרון' של ברטולוצ'י. זה פתאום פותח עולם מאוד גדול, שהוא מאוד מרגש אנשים. וכיף לראות את זה".
נתיב שחי שנים בארצות הברית התייחס למתרחש בימים אלה בישראל, בה הוא מרבה לבקר. "הלכתי להפגין, לפחות חמש פעמים. עם אבא שלי, עם חברים שלי. פגשתי את ותיקי מלחמת יום כיפור. אני מרגיש את מה שהם מרגישים. אני חרד מאוד. הסרט שלי הוא בעצם על עיוורון של הנהגה שלא ראתה מימין ומשמאל. לא הקשיבה לאזהרות ולא לאנשים שהושיטו יד לשלום. גם גולדה".
"אני רואה בסרט הזה תזמון מאוד מטריד", אמר נתיב. "אני חושב שגם ההנהגה הנוכחית של נתניהו והקבינט שלו הם גם בעיוורון. הם לא מקשיבים, הם לא רואים מה קורה. הם דוהרים למקום אסוני בעיניי. ואני מאוד מקווה שבית המשפט העליון יעצור אותם ושזה יגמר בסופו של דבר. זה מאד מאד מטריד".
אז האם הוא מתכוון לעשות סרט גם על הימים האלו? "קצת קשה לחשוב על זה. הרי מיום כיפור עברו 50 שנה ורק עכשיו מתחילים לצאת סרטים מהדור שלי, הילדים של חורף 73'. כנראה צריך כמה דורות בשביל לספר את הסיפור הזה. אני בטוח שזה יקרה, רק לא בטוח שזה יקרה עכשיו. זה עוד טרי מדי".
