בימים אלה, בהם מדינת ישראל מציינת 50 שנה למלחמת יום כיפור, מציג הבמאי עמוס גיתאי תערוכה חדשה במוזיאון תל אביב לאמנות, "כיפור, רקוויאם למלחמה" שמה. בריאיון לאריה גולן בתוכנית "הבוקר הזה" בכאן רשת ב, סיפר גיתאי על החותם שהטביעה בו המלחמה והלקח שאיתו חזר ממנה.
"במלחמה הייתי כבר סטודנט לארכיטקטורה", סיפר גיתאי בריאיון לאריה גולן בתוכנית "הבוקר הזה" בכאן רשת ב. "כשפרצה המלחמה, יחד עם חבר שגר מולי, נסענו לחפש את היחידה שלנו ואיפה אפשר להיכנס למלחמה. נסענו לרמת דוד והצטרפנו לצוותי חילוץ".
האזינו לריאיון המלא עם עמוס גיתאי בכאן רשת ב
"חמישה ימים פינינו פצועים", נזכר גיתאי. "טנקיסטים שנשרפו בטנקים ולפעמים גם טייסים שהמטוסים שלהם הופלו. צילמתי קצת במצלמת סופר-8 שאימא שלי נתנה לי. צילמתי טקסטורות, דברים די אבסטרקטיים כי לא היה הרבה זמן. בתערוכה עצמה אני מסביר שהעניין עצמו שצילמתי די גונן עליי. הייתי צריך לייצר מרחק, ליצור פרספקטיבה".
"ביום החמישי למלחמה, 11 באוקטובר, שהוא גם יום ההולדת שלי, הסורים שיגרו טיל למסוק שהייתי בתוכו", הוא סיפר. "הלכנו אז לחלץ טייס, שניידר, ברמת הגולן. לא הגענו אליו. טייס המשנה שלנו נהרג מייד והטייס הראשי, אבנר, למזלנו המשיך לטוס עם קוקפיט מפוצץ. הוא טס עוד שלוש דקות והתרסק ליד קיבוץ ניר ואנחנו ניצלנו".
אז עם איזה לקח יצא גיתאי ממלחמת יום הכיפורים? "אני בסך הכול למדתי תשע שנים ארכיטקטורה", סיפר. "אף פעם לא למדתי יום אחד קולנוע. התחלתי לעשות סרטים בתור פעולה 'אזרחית'. למדתי לטפל בזיכרון, לא רק כאירוע נוסטלגי אלא גם כהתרעה".
התערוכה "עמוס גיתאי: כיפור, רקוויאם למלחמה" מוצגת במוזיאון תל אביב לאמנות עד 13 בינואר 2024.
