רגע לפני שתחגוג את יום הולדתה ה-93, השחקנית וכלת פרס ישראל מרים זוהר תעלה בשבוע הבא על במת התיאטרון הקאמרי עם ההצגה "צ'ילבות", מחזה מקורי חדש מאת עומר קרן ובבימויו של גלעד קמחי. זוהר תעשה זאת כשלצדה השחקנית המצליחה מיה לנדסמן ("שעת אפס", "חזרות" ו"המפקדת"). זוהר ולנדסמן סיפרו אמש (שלישי) בריאיון בתוכנית "תרבותניקים" בכאן רשת ב על העבודה המשותפת בימים של מלחמה.
האזינו לריאיון עם מרים זוהר ומיה לנדסמן בכאן רשת ב
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
"שלומנו כמו המדינה שלנו. מה יכול להיות פה טוב שאין לנו מדינה? הייתה - ואיננה", אמרה זוהר בריאיון. "זה כואב לראות מה שקורה. כל יום נופלים ילדים, כל יום יש חדשות איומות. אתה יודע, הכאב הוא כל כך גדול, כי הייתה לנו מדינה. איפה היא? היא איננה".
"לראות היום את מה שקורה זה כמו איזה לופ בלתי נגמר, זה באמת לא פייר", אמרה לנדסמן בריאיון. "איך אנחנו נמצאים בקדמה טכנולוגית כל כך גדולה ופשוט במצב מלחמה של ים הדם, הרוע והשיטה הנוראית שאחראים עליה מנהלי מדינות שצריכים להתבייש. פשוט לא יאומן שאנחנו עדיין נמצאים בתוך הלופ הזה".
"כל יום כשאני קמה בבוקר, אני חושבת אולי בכל זאת משהו ישתנה - ושום דבר לא משתנה", הוסיפה זוהר. "הייתי שולחת את הילדים שלי לחוץ לארץ, אבל אין לאן כי גם בחוץ לארץ רע היום. האנטישמיות קיימת בכל מקום. הגענו לתקופה מאוד מאוד קשה, נוראית. אבל הכי קשה, שבתוך המדינה שלנו לא משתנה שום דבר, כלום. ולמנהיגים שלנו לא אכפת, הם נוסעים לחוץ לארץ לבלות. לא אכפת להם כמה כסף זה עולה, כי אנחנו משלמים את הכסף הזה. זה כואב".
במחזה מגלמת זוהר את חווה זלצר, דיוות תיאטרון קשוחה ומרירה בת 90 פלוס. לנדסמן מגלמת את אלי קופרמן, שחקנית צעירה, פרועה ואגואיסטית. "אתה יודע שאני לא ידעתי מה זה צ'ילבות?", גילתה זוהר בריאיון. "המסע שאנחנו יוצאות אליו במחזה הזה הוא מסע של מלחמת דורות, נשים חזקות, אבל הוא נגמר באהבה ענקית, אהבה גדולה", אמרה לנדסמן.
פרט לעובדה שזוהר, כמו זלצר, היא שחקנית תיאטרון ידועה ומכובדת, הקשר למציאות מקרי בהחלט. "מיה ואני, אנחנו הכרנו אחת את השנייה. אבל לא היה בינינו שום דבר רציני. בהצגה יש התנגדות של המבוגרת שפתאום באה הגברת הזאת ורוצה להתלבש על הכול ויש התנגדות ומריבות. חווה קוראת לה כולרע כל הזמן, וזה בשבילי היה קשה מאוד. בחיים לא קראתי למישהי כולרע".
אחרי חודשים של עבודה משותפת, לא מפתיע שבין שתי השחקניות נוצר קשר חם וקרוב מאחורי הקלעים. "היה לי יום הולדת לפני שבוע וחצי בערך", סיפרה לנדסמן. "וכשחשבתי מה כל כך שימח אותי בשנה שעברה, בקלות יצא לי להגיד שהמתנה שלי זה ההיכרות שלי עם מרים זוהר. קיבלתי חברה לחיים. האפשרות, ההזדמנות, הכבוד, הלמידה, ההומור, החברות ובעיקר הכישרון שזה בית ספר".
"מיה, זה חום אחד גדול", אמרה זוהר על שותפתה להצגה. "היא באמת מוכשרת, בצורה בלתי רגילה. היא עשתה דברים פה כל כך יפים בתיאטרון, בגיל הצעיר שלה. שזה, צריך להסיר את הכובע. אבל מכל הבחינות היא ילדה מוכשרת ואני כל כך אוהבת שחקנים צעירים מאוד, ובמיוחד כאלה יכולים לעמוד על הבמה ולהעביר את הרגשות שלהם הלאה. וזה נהדר".
אחרי שכיכבה בשורה ארוכה של הצגות, בהן הקלאסיקות "מי מפחד מווירג'יניה וולף?", "מרי סטיוארט", "אנה כריסטי" ו"מותו של סוכן", קשה שלא לתהות האם גם בעשור העשירי לחייה יש פרפרים לפני שעולים על הבמה. "יש הרבה, הרבה פחדים. במיוחד במחזה שהוא לא מחזה קל. אתה יודע שהיו לי יומיים שלא היינו כאן, אז שאלו אותי "את נחת?" ואמרתי "לא". מצד אחד, אני מפחדת. מצד שני, רציתי כבר להיות פה ולא בבית. זה מוזר, אבל זה מה יש".
לנדסמן בת ה-32 משתתפת בימים אלו בהפקה המצליחה "מלאכים באמריקה" ולפני כן גילמה את וונדי בעיבוד של הקאמרי למחזה "פיטר פן". אז מה תפקיד החלומות שלה? "האמת, שאלו אותי את זה לפני איזה שבוע, אז אמרתי עוד לא כתבו את זה", אמרה לנדסמן. "אבל תראה, אני בכאן ועכשיו. תפקיד ראשי במחזה למבוגרים פה ב'קאמרי' זה מרגש לא פחות. אז אני בהודיה על זה שיש לי פה מסע ואפשרות מחקר לתפקיד מרכזי ועוד לצד המלכה האם. אז נראה לי שאני מאחלת לעצמי גם לכתוב לעצמי את היצירה הבאה הגדולה".
הצגת הבכורה של "צ'ילבות" תתקיים ביום שלישי הבא. למחרת, ערב חג סוכות, תחגוג זוהר את יום הולדתה ה-93. אז מה תרצה שנאחל לה? "שאלה קשה מאוד", ענתה. "קודם כל שהמשפחה תהיה בריאה. אבל החשוב ביותר שתהיה לנו שוב מדינה. שיהיה לנו איפה להיות, כי אין לנו מדינה יותר. כשבאתי לארץ ב-1949 מצאתי מדינה רעבה. לא היה לנו אוכל אז, אבל כן הייתה מדינה. עכשיו היא איננה".
