בסוף השבוע האחרון עלה בקולנוע הסרט "עיד", סרטו של הבימאי יוסף אבו מדיעם שכבר קיבל את הכינוי "הסרט הבדואי הראשון". את התפקיד הראשי מגלם השחקן שאדי מרעי, שאף זכה בפרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר.
"הסרט מספר את סיפורו של עיד", הסביר מרעי בריאיון השבוע בתוכנית "תרבותניקים" בכאן רשת ב. "עיד הוא בחור צעיר שגר ברהט, עובד בניין. ההורים שלו מאלצים אותו להתחתן עם בחורה שהוא לא רצה להתחתן איתה, כשבמקביל הוא כותב מחזה וחולם להציג אותו בפריז. הוא באמת בחור מאוד שונה מהנוף שהוא נולד אליו. מאוד עדין ורך, אמן בנפש שלו שחי בסביבה מאוד שמרנית שלא פשוט בה להיות שונה".
האזינו לריאיון המלא עם שאדי מרעי בכאן רשת ב
"דבר ראשון שמכה בך בעצם כשאתה קורא את התסריט זאת הטרגדיה של הדמות", שיתף מרעי בריאיון. "המקור של הטרגדיה הזאת הוא גם בשוני ובחוסר הקבלה והשייכות שהוא מרגיש, וגם בטראומה שהוא עבר בצעירותו. עשיתי תרגילי דימיון כדי למצוא את המקום הזה בעצמי. כשחקן זה לא פשוט, זה דורש טוטאליות מוחלטת וחיבור גם לכאבים שלי כשחקן ולטראומות שלי. וגם, לנסות לחשוב איך זה להיות הבחור הזה עם כל מה שהוא עובר".
"עיד" הוא סרט דובר ערבית. קשה שלא לתהות האם הקהל הישראלי מסוגל להכיל סרט כזה, בעיצומה של אחת התקופות הקשות שידענו. "אני חושב שכן", אמר מרעי. "זה לא סרט פוליטי, הוא דווקא מספר סיפור מאוד אנושי ואוניברסלי, שיכול לגעת בכל אחד. פרס אופיר אומר, מבחינתי, שהסרט הצליח לגעת בלבם של אנשים. וזה הפרס הכי גדול בשבילי".
בחודש ספטמבר, כשזכה בפרס אופיר, ביקש מרעי להקדיש אותו לעיד האמיתי. "הלוחם שגדל מתוך הטראומה וניצח אותה. הניצחון הזה הוא הניצחון שלו ושל כל אחד שנאמן לעצמו בסביבה ששופטת את כל מה שאחר ושונה", אמר אז על הבמה.
"הסיפור של 'עיד' נכתב בהשראת סיפור של בן אדם אמיתי", הסביר מרעי בריאיון את נאום הזכייה שלו. "זה סיפור לא פשוט. בדומה לעיד, הקושי שהוא חווה נבע מהיותו מאוד שונה ומחוסר הקבלה במקום שהוא חי בו. וגם, הטראומה שהוא עבר, בדומה לעיד, תקיפה מינית בגיל מאוד צעיר. ולזה אני התכוונתי - זה מוקדש לכל אדם שיש לו את האומץ לגדול מתוך הטראומה וגם להילחם על השייכות שלו במקום שהוא נולד בו, למרות כל השוני והשיפוטיות שמסביב".
מלבד "עיד", מרעי כיכב בסדרת הטלוויזיה "פאודה", בסרט זוכה פרס אופיר "בית לחם" ולאחרונה גם בסרט "חמדה". "זה מקצוע לא פשוט", הוא שיתף. "אנחנו כל פעם כמו ציידים, צריכים לצאת ולצוד. אבל למי שאוהב את מה שהוא עושה, אין דרך אחרת. וזה חל עליי חד משמעית. אני אוהב משחק, אני חי את זה, חי את העולם הזה בצורה טוטאלית. בשבילי לקום ולהילחם כל פעם על עוד תפקיד ועוד פרויקט זה הדלק שלי והמשמעות הכי גדולה שיש לי בחיים".
