בסוף השבוע התקיימה בתיאטרון הלאומי הבימה הפרמיירה החגיגית של המחזה "מרי סטיוארט" מאת שילר, אולי אחת הקלאסיקות הגדולות והחשובות בתרבות העולמית. את שני התפקידים הראשיים במחזה שביים אלדר גוהר גרויסמן - מרי מלכת הסקוטים והמלכה אליזבת הראשונה - מגלמות לסירוגין השחקניות ליליאן ברטו ומאיה מעוז. ההכרעה מי תגלם את מי מתבצעת בהטלת מטבע בתחילת כל הצגה.
האזינו לריאיון המלא עם ליליאן ברטו בכאן רשת ב
"הטלת המטבע הייתה רעיון של הבימאי הבריטי רוברט אייק", סיפרה ברטו אמש (שני) בריאיון בתוכנית "תרבותניקים" בכאן רשת ב. "זה לא רעיון שהוא הגה לשם הגימיק, בכלל לא. הוא הרגיש שהנשים האלה הן שתי נשים של אותו מטבע. שתי מלכות, אחת כלואה תחת הכתר של עצמה ואחת כלואה בתא. אבל בקלות הן גם יכולות להתהפך".
"אנחנו, מאיה מעוז ואני, שמשחקות את שני התפקידים, אנחנו לא יודעות מה אנחנו משחקות באותו ערב", הוסיפה ברטו. "אנחנו עולות על הבמה כשכל אחת עובדת על שני התפקידים לאורך כל היום, כל יום שבו יש הצגה בערב. בזמן החזרות אמרתי למאיה, שאנחנו חייבות יותר להתכוונן למרי, כי מרי פותחת את ההצגה".
אז איך מתכוננים לשני תפקידים במקביל? "קודם כל זו חוויה. מבחינת תיאטרלית, כשחקניות, זו חוויה מסעירה", שיתפה. "זו חוויה שברור לנו שהיא חד פעמית ונדירה והיא כמובן דרשה עבודה כשחקניות מאוד אינטנסיבית ומאוד מרוכזת. אף אחת מאיתנו לא יכלה לעשות שום דבר למעט לעבוד על התפקידים האלה בשלושת חודשי החזרות. אנחנו סיימנו ללמוד את שתיהן בעל פה לפני שהתחלנו חזרות. ידענו את הכול בעל פה בגלל הלחץ והעבודה שהיא מאוד-מאוד מחייבת. אנחנו מחויבות לתת את ההופעה הטובה ביותר שלנו לקהל באותו ערב. אני עולה אל הבמה עם דפיקות לב, אבל זה דפיקות לב חיוביות כמובן".
המחזה שכתב פרידריך שילר שעוסק בימים האחרונים לחייה של מרי מלכת הסקוטים, עלה לראשונה על הבמה בגרמניה ב-1800. מאז הוא זכה לעיבודים שונים ועלה כמה פעמים גם בישראל. "אני חושבת שרוברט אייק השכיל והצליח לעשות עיבוד שהוא סוחף. הוא הפך את המחזה ממש למותחן. זה מפתיע שבמאה ה-16, בסביבה כזו פטריארכלית, שתי הנשים האלה שבעצם קיבלו את השלטון שלהן מכוח הירושה, נאלצו להתמודד עם כל כך הרבה אתגרים כנשים בודדות בסביבה הזו, בודדות כשליטות".
שנה וחצי מפרוץ המלחמה, ברטו וחבריה לתיאטרון לא מפסיקים להופיע לרגע. בשנה שעברה היא כיכבה במחזמר "האמיני יום יבוא" מאת גיא מרוז ומשחקת במקביל בהצגות "אוי אליאס, אליאס" מאת חנוך לוין ו"סביצ'ה" מאת אור ישראלי. "תרבות היא חמצן לנשמה, ללב ולרוח", אמרה ברטו בריאיון. "בלי התרבות, בין אם זה תיאטרון או כל דבר אחר, מה אנחנו נעשה? איפה ננוח רגע מהמציאות שלנו?".
"מהיום שנולדתי, אני לא הרגשתי את מה שאני מרגישה מאז 7 באוקטובר", היא שיתפה. "אני מרגישה שהמשפחה שלי עברה את הטרגדיה הנוראה ביותר. והכול קורה בהשוואה לזה. אני מאמינה שזה התפקיד שלנו כאומנים. להמשיך לקיים את האומנויות השונות שלנו, בשביל הקהל, בשביל עצמנו, בשביל המשך החיים שלנו כאן".
