קרוב לחמישה חודשים מאז שהמחזה המקורי "צ'ילבות" של המחזאי עומר קרן, עלה בתיאטרון הקאמרי - חברה חדשה הצטרפה אל צוות השחקנים. בימים אלה נכנסה אל נעליה של חוה זלצר, אותה מגלמת כלת פרס ישראל מרים זוהר, לא אחרת מאשר כלת פרס ישראל גילה אלמגור-אגמון, לתפקיד אותו יחלקו לסירוגין.
"אני מאוד שמחה על ההצטרפות שלי לתיאטרון הקאמרי להצגה כל כך מצליחה", אמרה אמש אלמגור-אגמון בתוכנית "תרבותניקים" בכאן רשת ב. "זה מרגש אותי, כי אני הייתי בקאמרי שנים. הייתי 12 או 14 שנים בקאמרי, ואחר כך חזרתי לקופרודוקציות כמו 'החגיגה' ו'שלוש אחיות' שהיו בשיתוף עם הבימה. כך שאני חוזרת קצת הביתה וזה מרגש ומשמח אותי וקצת מפחיד אותי".
האזינו לריאיון המלא עם גילה אלמגור-אגמון בכאן רשת ב
המחזה שעלה בחודש אוקטובר ובו מככבת גם מיה לנדסמן, עוסק בשתי שחקניות בתיאטרון שאינן מסתדרות האחת עם השנייה (בלשון המעטה). האחת צעירה, פרועה ואגואיסטית והשנייה דיוות תיאטרון קשוחה ומרירה בת 90 פלוס. כשהקריירה של שתיהן עומדת על הכף, אין להן ברירה אלא למצוא דרך להסתדר.
"אני משחקת בהבימה במחזמר 'האמיני יום יבוא'", סיפרה גילה בריאיון. "שיחקנו תקופה במרכז דוהל בשכונת התקווה כי הבמה הגדולה בהבימה הייתה בשיפוצים. חזרנו לבניין וחשבתי שעכשיו נציג המון. לצערי הגדול מאוד מציגים מעט מידי. מאחר וכך, שוחחתי עם בתי הגר הנהדרת ונכדתי הנפלאה סופי-מקסין. אמרתי 'תשמעו, אין לי עכשיו כמעט עבודה' והן אמרו 'אז תפני, כבר היית בסרט הזה. תתחילי מ'הקאמרי', תפני לגלעד קמחי שאת מעריצה'. ולמחרת בבוקר קיבלתי טלפון מגלעד, כאילו שהוא ישב אצלי בסלון".
"הייתה לי הצגה אחת עד עכשיו", שיתפה. "אני מקווה שהנוכחות שלי והכניסה שלי להצגה כל כך מצליחה ונהדרת, לא תפגע במרקם שנוצר בהצגה. זאת הצגה שבימים העצובים האלה היא גם נוגעת ללב, גם מצחיקה. וזה כבוד גדול בשבילי להיכנס לנעליים המופלאות של מרים זוהר, שאני מכירה אותה ושיחקתי איתה בעבר בהבימה. מצד אחד זאת מחמאה ענקית ומצד שני זה מרגש ומפחיד. את נכנסת לטריטוריה שנכבשה כבר על ידי אומנית גדולה כמו מרים ואני בחיל ורעדה נכנסת לתפקיד".
אז איך משתלבים בקאסט מגובש שרץ יחד קרוב לחצי שנה - לא כולל תקופת החזרות? "כשהייתי שחקנית צעירה הייתי קופצת להצגות ככה, בעניין של שעות, כי היה לי זיכרון באמת פתולוגי", סיפרה גילה. "כן. הייתי מסתכלת בטקסט ומצלמת אותו בעיניים ובמוח. היום כבר יותר קשה אבל זה לא משנה, קיבלו אותי בזרועות פתוחות".
"רוב התפקיד הוא יחד, מול מיה לנדסמן שהיא בעיניי, פרח הפרחים שבחממה", היא הוסיפה. "אין דבר שהיא לא יכולה לעשות. ראיתי אותה ב'מלאכים באמריקה' וצפיתי בה בטלוויזיה ואמרתי 'מה זו התופעה הזאת?'. והנה אני עומדת מול התופעה. היא פרטנרית אדירה ואני חייבת להגיד שכולם, כל הקאסט וגם הצוות הטכני של ההצגה הזאת והבימאי - כולם עטפו אותי".
"להיות שחקן זה מקצוע למטורפים", אמרה אלמגור-אגמון בריאיון. "זה רכבת הרים. היום אתה עובד ומצליח - ומחר פתאום אין עבודה. אתה צריך ללמוד להמציא את עצמך. כמו שעשיתי אחרי שש שנים של הליכה במדבר וחשבתי שבזה נגמרו החיים המקצועיים שלי - ויצא לי 'הקיץ של אביה', התחילה פאזה אחרת".
"אני מעריצה שחקנים מבוגרים שיוצאים למסע הזה למרות הגיל ועם הגיל", היא הוסיפה. "שחקנים הם לא אסקימוסים ששולחים אותם להר הקרח, לא. שחקן מבוגר יש לו תרמיל מלא ניסיון וחוכמת עשייה. צריך להקשיב לאנשים האלה ולמצוא להם תפקידים. כן, אני גם אומרת על עצמי ורוצה עוד ועוד ועוד. שום דבר לא מספק אותי. אנחנו נוסעים המון. מחויבים לבוא לקצה הגיאוגרפיה של המדינה להביא את התיאטרון. אבל אם תיקח את זה ממני, אני לא אסלח לך. ואם תיקח ממני את הקולנוע, אני אהרוג אותך".
