השחקן ובמאי הקולנוע והתיאטרון הפלסטיני-ישראלי, מוחמד בכרי, הלך לעולמו היום (רביעי) והוא בן 72 במותו.
בכרי נולד בכפר בענה שבגליל. הוא בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. את צעדיו הראשונים עשה בתיאטררון הבימה ובתיאטרון חיפה, אך הפריצה הגדולה שלו לתודעה הציבורית הגיעה ב-1984, בסרטו של אורי ברבש "מאחורי הסורגים". תפקידו בסרט, כאסיר הביטחוני שיחד עם האסיר היהודי (ארנון צדוק) מוביל שביתה משותפת, הפך אותו לכוכב קולנוע מוביל בישראל וזיכה אותו בשבחים רבים.
לאורך השנים פיתח בכרי קריירה בין-לאומית ענפה. הוא שיחק בסרטים של במאים נחשבים כמו קוסטה גבראס ("חנה ק."), ערן ריקליס ("גמר גביע") וחיים בוזגלו ("צלקת") וכיכב בסרטים איטלקיים וצרפתיים. בשנת 2004 זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל לוקרנו על תפקידו בסרט האיטלקי "Private".
כבמאי, יצירתו של בכרי התאפיינה תמיד בעיסוק פוליטי נוקב בסכסוך הישראלי-פלסטיני. השיא הגיע בשנת 2002, כשביים את הסרט הדוקומנטרי "ג'נין ג'נין". הסרט, שהציג עדויות של תושבי מחנה הפליטים ג'נין לאחר מבצע "חומת מגן", עורר סערה ציבורית ומשפטית חסרת תקדים בישראל.
הסרט נאסר להקרנה, ההחלטה בוטלה על ידי בג"ץ, ולבסוף נאסר שוב לאחר תביעת דיבה שהגיש חייל מילואים שהופיע בסרט. פרשה זו ליוותה את בכרי במשך שני עשורים והפכה אותו לדמות מוקצית בקרב חלקים רחבים בציבור הישראלי, בעוד שבעולם וברשות הפלסטינית הוא נתפס כסמל למאבק תרבותי.
יצירות דוקומנטריות נוספות שלו כוללות את "1948" ו"מאז שהלכת", בו הוא מנהל דיאלוג דמיוני עם המורה והסופר אמיל חביבי.
בכרי הניח אישה, לילה, ושישה ילדים, בהם השחקנים סאלח בכרי, אדם בכרי וזיאד בכרי.
