וויל (וויליאם) שאקין, תושב ארצות הברית הלום קרב, שעלה לישראל אחרי 7 באוקטובר ושירת כלוחם במלחמה בעזה, שם אתמול קץ לחייו.
אירועי 7 באוקטובר הכו לא רק את הישראלים בתדהמה, אלא גם את יהודי העולם. בהם את וויל, שהחליט לעלות לארץ ולהתגייס. הוא הגיע לגדוד 13 במסגרת מסלול מח"ל, ובמהלך המלחמה שירת בעזה ואיבד חברים שלחמו לצידו - דבר שהשפיע מאוד על מצבו הנפשי והגיע עד לרמה של אובדנות.
וויל גר במהלך שירותו הצבאי במרכז דיור לחיילים בודדים, "הבית של בנג'י", ועם סיום שירותו, הבינו בצוות המרכז שאינם יכולים לקחת אחריות על מצבו הנפשי הקשה, ויצרו קשר עם הוריו. וויל חזר עם מלווה צמוד עד לטיסה לניו יורק מחשש שיפגע בעצמו, אך הליווי הצמוד שקיבל מצה"ל וממשרד הביטחון בארץ הסתיים כאשר הגיע לארצות הברית.
בשיחת וואטסאפ שניהל עם חברו לאחרונה, ניכרו סימני המאבק שלו עם הפוסט טראומה: "חבר שלי מהמחלקה נהרג, אני רועד מטראומות מהמילואים, הייתי חייב לטוס הביתה. פשוט איבדתי את זה". בשיחה ביניהם ביקש וויל מחברו: "פחות רגשות בבקשה, הם גורמים למוח שלי להתפוצץ".
אתמול נותק הקשר עם וויל, שלא ענה לשיחות טלפון ממשפחתו ומחבריו - שהזעיקו את המשטרה שחיפשה אחריו במשך שעות ארוכות. לבסוף נמצא רכבו במנהטן ובו מכתב התאבדות. זמן קצר לאחר מכן התברר האסון הכבד, כשהתגלה שוויל קפץ אל מותו.
חיים מייזליש, מתנדב מעמותת "ניווט" שתומכת בחיילים בודדים מתמודדי נפש בניו יורק, שהכיר אישית את וויל שאקין, סיפר: "הוא לא הוכר כפוסט-טראומטי בזמן שירותו ולא קיבל ליווי או תמיכה מהמערכת בזמן אמת, ולכן הוא לא נשאר בארץ. כדי שיכירו בו כהלום קרב במשרד הביטחון דרשו שיחזור לישראל ויהיה פה בזמן הוועדות, מה שהיה מחייב אותו להיות רחוק מהמשפחה וממערכת התמיכה שלו – וזה פשוט לא היה אפשרי".
המאבק של וויל הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים אחרים של חיילים משוחררים, הלומי קרב ונכי צה"ל שמתגוררים בחו"ל ולא מקבלים תמיכה ממשרד הביטחון: "יש 1,200 תיקים פתוחים של הלומי קרב ונכי צה"ל בארצות הברית, בערך 50% מהם בניו יורק והסביבה, אבל רק שני נציגי משרד הביטחון מטפלים בהם".
למעשה ההכרה בפוסט-טראומה ונכות של חיילים משוחררים שמתגוררים בחו"ל היא טכנית בלבד: "הציפייה שחיילים מתמודדי נפש יקבלו את ה'חיבוק' שמגיע להם מהמדינה, שהם יקבלו את סל הטיפולים הבסיסי שהם זכאים לו בארץ – מענקים, טיפולים, שיקום והטבות, אבל הם לא מקבלים כלום", סיפר מייזליש.
"לדוגמה, לפני כמה חודשים ליוויתי חייל שגר בלוס אנג'לס שנפצע בפלג גופו התחתון מכדור בעזה וביקש לקבל כיסא גלגלים, אבל במשרד הביטחון סירבו לבקשה בטענה שהוא עדיין יכול ללכת עם מקל", סיפר מייזליש.
אחרי הטרגדיה שעברה משפחת שאקין, הוריו של וויל קיבלו החלטה, בניגוד לכל אינסטינקט של הורים שכולים, וביקשו להביא את בנם לקבורה בישראל, הרחק מעבר לאוקיינוס: "הם אומרים שהוא נפצע בצבא - ולכן צריך להיקבר בהר הרצל כמו הגיבור שהיה", הסביר מייזליש.
אבל הבקשה של המשפחה כרוכה בשלב זה במאבק משפטי וציבורי מול משרד הביטחון, שכן וויל לא הוגדר כהלום קרב, דבר שלא מאפשר על פי חוק להביאו לקבורה בהר הרצל. מטעם המשפחה נמסר כי שוחחו עם גורמים במשרד הביטחון ש"התנערו מאחריות", אך טרם נמסרה תגובה רשמית ממשרד הביטחון. השר אופיר סופר יצר קשר עם המשפחה והבטיח שינסה לסייע.
תגובת משרד הביטחון לבקשת משפחת שאקין להביא את וויל לקבורה בהר הרצל: "אנו משתתפים בצערה הכבד של משפחת שאקין, לצערנו הרב לא נמצאה בקשה להכרה על שם וויליאם. נדגיש כי אגף השיקום פועל רבות כדי להנגיש את שירותיו לפצועים, גם במתן שירותים מרחוק ובאופן עצמאי. אין כל חובה להיות נוכח בישראל בזמן הגשת בקשה להכרה, וניתן להגישה כטופס דיגיטלי באתר האגף. כמו כן לאחר קבלת ההכרה, אף ניתן לקיים בתיאום ועדה רפואית באמצעות הזום".
