50 שנה למלחמת יום הכיפורים: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון השיק היום (ראשון) את אתר האינטרנט הגדול והמקיף ביותר על מלחמת יום הכיפורים שבו עשרות אלפי מסמכים, תצלומים, קטעי וידאו, הקלטות ועדויות מהמלחמה. בין חומרי הארכיון שנחשפים כעת לראשונה, נמצאים גם מסמכים של יואל בן פורת, קצין מודיעין שחקר את עבודת המודיעין בתקופת המלחמה וגילה כשל מהותי - מברק מוצפן עם מסר מעורפל שהעיד על המלחמה הקרבה אך לא הועבר לראש הממשלה, שר הביטחון, או הרמטכ"ל.
מסמכי יואל בן פורת - מפקד יחידה 848
בימים שקדמו למלחמת יום כיפורים, היה חשש שהתרגיל המצרי עלול להסתיים במלחמה וכי ריכוז הכוחות הסורי יכול לאפשר התקפה. יואל בן פורת, שעמד בראש יחידה 848, שהפכה לימים ליחידה 8200, קרא להפעיל אמצעי איסוף מיוחדים כדי לעמוד על כוונות האויב. בשנים 1985-1983 שימש כקצין מחקר במטה הכללי והתמקד בבדיקת עבודת המודיעין בתקופת מלחמת יום הכיפורים - וכעת מסמכי המחקר שלו מתפרסמים לראשונה ומעידים על מחדל. "הסיבה האמיתית לדחיית המלחמה ממאי לאוקטובר לא הובאה לידיעת הרמטכ"ל על ידי אמ"ן אף שהיה לו מידע על כך", כתב בן פורת.
"לפני שהמלחמה החלה, הגיע למוסד מברק מעורפל אך עם שתי מילים ברורות מאוד - 'war imminent', ביידיש, 'מלחמה אוטוטו'. המסר לא הגיע לרה"מ, שר הביטחון או הרמטכ"ל"
בהמשך הסביר כי בשישי, לפני שהמלחמה החלה בשעה 02:30, הגיע למוסד מברק מוצפן, עם מילת קוד, שהיה מעורפל ולא ברור מספיק, אולם שתי מילים היו ברורות מאוד והיו אמורות להדליק נורות אדומות - "war imminent" שמלבד ראש המוסד, ראש אמ"ן וראש הלשכה שלו, לא הגיע אל ראש הממשלה, שר הביטחון או הרמטכ"ל. "במילון וובסטר מוסברת המילה imminent כ- soon to happen וביידיש התרגום הטוב ביותר הוא "מלחמה אוטוטו", כתב בן פורת. "סביר להניח שאילו מידע זה היה מגיע בשישי ב-3 בבוקר לכל צרכני המודיעין – אין כמעט ספק שידיעה זו היתה גורמת להבקעת ההערכה הקיימת בכיוון מלחמה בסבירות גבוהה", קבע בן פורת ובהמשך אף מתח ביקורת קשה על התנהלות אמ"ן: "אינני יודע מי האיש או האנשים שהחליטו למדר את קברניטי ישראל ורל"שיהם ביום שישי, 36 שעות לפני הפתיחה באש. בעיני זו נטילת סמכות באופן לא חוקי והפרת כללי מודיעין מקודשים"
יצחק בן פורת (שני משמאל) לצד גולדה מאיר ומשה דיין
בדוח אחר שכתב תחת הכותרת "הלך הרוח הלאומי" כתב בן פורת על אווירה של זלזול באויב הערבי לאחר מלחמת ששת הימים שהגיעה לשיא במלחמת יום הכיפורים. "אחד מבכירי האלופים בצה"ל, שהיום הוא מנהיג בישראל, האיש אשר בשנות ה-60, ובעיקר אחר מלחמת ששת הימים, הפיץ את התיזה של עליבות הלוחם הערבי ויתרון הלוחם הישראלי, היה גם בין הראשונים אשר לאחר המלחמה רץ אל הקיצוניות השנייה", כתב בן פורת שלא הזכיר במסמך את האדם אליו התכוון, אך ככל הנראה מדובר במשה דיין. "הוא החל לשיר מזמורי תהילה לגאמסים, לשאזלים והסאדאתים. שתי הגישות לא היו מוצדקות. לא גישת הזלזול ולא גישת ההתלהבות מערבים בכלל ומהמצרים בפרט".
באתר שעלה היום לאוויר, נחשפים לציבור הרחב חומרים מקוריים ממלחמת יום הכיפורים, ביניהם 15,301 תצלומים, 6,085 מסמכים, 215 סרטים, 40 הקלטות אודיו ו- 169 מפות, שלפי משרד הביטחון יכולים להמחיש את זירת הקרבות, השיקולים וההתלבטויות של מקבלי ההחלטות והמלחמה בעיני הלוחמים. האתר כולל חומרים בלעדיים, שהוצגו בפני ועדת אגרנט ואושרו לאחרונה על ידי הוועדה הממשלתית בראשות השופט העליון (בדימוס) פרופ' יצחק אנגלרד, בהם חומרי מודיעין ומסמכים מקוריים של סגן סימן טוב שהצביעו על סימנים קונקרטיים למלחמה. באתר נחשפות לראשונה עדותם של סגן גדי זידובר ודוד נחליאל מהפלישה הסורית למוצב החרמון, שם מתוארת מפיהם חוסר המוכנות של המוצב למלחמה, והקרב בו נפלו ונלקחו בשבי הסורי רבים מחיילי המוצב
נפילת מוצב החרמון - עדות מפקד המוצב סגן גדי זידובר והלוחם דוד נחליאל מגולני
מפקד מוצב החרמון העיד ב-1 בנובמבר 73, ימים אחרי פתיחת המלחמה על ההפתעה שלו ושל לוחמיו כאשר הסורים החלו לטווח את העמדות ברמת הגולן בפצצות ארטילריה. בעדותו סיפר כי ידע שיש כוננות מיוחדת, אולם לו וללוחמיו לא היה מידע על אפשרות למלחמה. "בערך בשתיים ראינו שני מטוסי מיג חוזרים לשטח הסורי מכיוון נפח, ואז בבת אחת נפתחה אש ארטילרית מכל הסוללות המוכרות לנו על מטרות בשטחינו", שחזר במסמך שמתפרסם היום לראשונה. לאחר פלישת הקומנדו הסורי למוצב, כך העיד, היו הלוחמים בפאניקה וללא ציוד בסיסי.
"שמענו צעקות בערבית וקליעים על הדלתות. כאן התחילה פאניקה של הכח. הכנסתי אותם לשני חדרים שלא יפריעו.. חיילים שפחדו התחילו להעלם במנהרות, יש בסך הכול כ-400 מטר מנהרות תת קרקעיות. הם קיוו בדרך זו להינצל". חלק מהלוחמים, ישנו בחדריהם בזמן הפלישה, אך כשהסורים עברו בחדרי המוצב, הלוחמים ניסו להשיב אש ללא ציוד – ורבים מצאו את מותם בתוך זמן קצר. "האנשים שחסמו את הפתחים היו בקושי עם מחסנית, ללא חגור, ללא רימונים ואמצעי לחימה. כך שלאחר שהיו יורים כמה צרורות ואולי פוגעים באיזה סורי היו מחוסלים", העיד וסיפר על הקרבות הקשים במוצב. "הוצאתי את האנשים משני החדרים, הם החלו להיחנק, יצרו פאניקה ועלו אחד על השני. במבי כיוון אותם למחילה ואני חיפיתי על המעבר עם עוזי ורימון.
כנראה שמה שעצר את הסורים היה העשן והגז שהם עצמם החדירו. אנחנו לא ירינו ולא הייתה לסורים שום סיבה אחרת לעצור. נכנסנו למחילה וארגנתי הגנה על המחילה כולל סגירת הדלת. בשלבים מסוימים היה נדמה לנו שאנחנו שומעים עברית אבל התבדינו. לקחתי את במבי ועלינו לאחד המגדלים שהתחבר למחילה לראות מה קורה בחוץ. ראיתי בוודאות ארבעה שעמדו מעלינו עם קלצ'ניקובים קסדות ובגדים מנומרים. הם גילו אותנו צעקו בערבית, רצו לכיוון המגדל וזרקו רימון". מפקד המוצב הכין תוכנית לברוח מהמקום, כשהוא עם שתי מחסניות בלבד, ושאר הלוחמים ללא נשק וללא תחמושת. רק בהמשך הבין שמדובר בקרב אבוד מראש: "ראיתי שאין טעם להלחם, התחלתי לאסוף בצעקות אנשים. נגמרה לנו התחמושת, שמעתי אותם טוענים מחסניות קלצ'ניקוב".
"בוודאי לא חשבנו על מלחמה. אנשי המוצב היו מחיל האוויר והקשר, הם לא ידעו להילחם ופחדו, הם היו כנראה בפאניקה. עם פריצת הסורים באמצעות רימוני גז, ניסו החיילים לברוח. היה קשה מאוד לנשום, החברה לקחו פלנליות, השתינו עליהם והכניסו את זה לאף כדי שיוכלו לנשום"
דוד נחליאל, לוחם בגדוד 13 מגולני, שחזר גם הוא איך נפל המוצב. "במשך כל השבוע, תמיד כשעליתי לתצפית ראיתי ריכוז כוחות בגזרת סוריה. ראיתי הרבה סוללות של תותחים והורגשה כוננות בצבא הסורי", העיד. "אנחנו לא ידענו אם תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה. בכל אופן, ביום שישי הייתה אצלנו כוננות במוצב ואף אחד לא יצא החוצה ללא אישורו של מפקד המוצב או המ"מ מגולני". כשנשאל אם ידע על כוננות מיוחדת או חשש למלחמה, ענה: "ידענו כי יש כוננות, אבל בוודאי לא חשבנו על מלחמה, אולי על יום קרב". נחליאל סיפר כי אנשי המוצב היו אנשי חיל אוויר וחיל הקשר, שהיה להם נשק אישי, אבל לא תחמושת למלחמה. "הם לא ידעו להילחם וגם פחדו", אמר בעדותו.
"ירדתי למטה כדי להביא שני ארגזי מא"ג. אמרתי להם לעלות להילחם כי תיכף תהיה פה שמחה. הם לא אמרו לי מי מהם לא רוצים להילחם, אך הפחד ניכר בעיניהם והם היו כנראה בפאניקה". במהלך הקרבות חלפו קליעים סורים ליד ראשי החיילים הישראלים, ועם פריצת הסורים למוצב באמצעות רימוני גז, ניסו החיילים במוצב לברוח, אך ללא הצלחה. "היה קשה מאוד לנשום. החברה לקחו פלנליות, השתינו עליהם והכניסו את זה לאף כדי שיוכלו לנשום", אמר נחליאל. "הם זרקו כנראה מהמדרגות שני רימוני עשן. שמעתי כי מישהו צועק "גז!".
בהמשך סיפר: "נשארנו בתעלה. אני חסמתי את הפתח שהיה סגור בדלת ברזל, שהייתה לכיוון האולם. שמענו אותם יורים מדי פעם, וכל הזמן היה לי רימון ביד והנצרה הייתה מוכנה לשליפה למקרה שהם יבואו ליד הדלת. בשלב מסוים הם עברו לירות בבודדת. הייתה לנו הרגשה כי כוח שלנו כבר נכנס לאולם והתחיל לטהר אותו. אני האזנתי לדלת וכך כל האחרים. פתאום אחד התחיל לשמוע "טוהר! טוהר!" והייתה לנו מין הרגשה כזו כי כוח ישראלי כבר נכנס ובא לעזרתנו. משום כך הלך אחד החיילים שלנו לאזור תעלה לשמוע את הקולות. כמו כן, אני שמתי את אזני על דלת הברזל. ואז התברר לנו כי טעינו וכי כח ערבי ממשיך לטהר את המוצב. מדי פעם היינו שומעים צעקות. אלו לא היו צעקות של קרב או אש, אלא של מישהו שתפסו והרביצו לו. אלו היו צעקות מחרידות כאלה".
דוח מודיעין שכתב סגן סימן טוב מאמ"ן, שהוגש למפקדיו ב-3 באוקטובר- ולא הופץ לבכירי המודיעין
סגן סימן טוב שירת כקצין בחיל המודיעין בפיקוד דרום בזמן המלחמה והכין דוח מפורט על ההכנות בצבא המצרי בימים שלפני המלחמה. למרות שזיהה תהליכים חריגים ואף היתכנות למלחמה, הדוח שחיבר לא הופץ. "הצבא המצרי במסווה תרגיל ובהסתמך על הידיעות והסימנים המעידים, ינהל את ריכוז הכוחות למעבר למבצע אמת", כתב בכתב ידו על המסמך שחיבר. בהמשך התייחס לידיעות ממקור אמין מה-30 בספטמבר על מלחמה שתפתח ב1 באוקטובר ועל סימנים מעידים: "חלו שינויים במערכי הכוחות, תזוזת טנקים אמפיביים לחזית, תדרוכים לקצונה בכירה, ביטול בחינות לקצינים וגיוס מילואים".
סגן סימן טוב זיהה היטב את הדיווח החריג ברדיו המצרי ב-2 באוקטובר שבו נפתחה מהדורת החדשות בדיווח 'הו האחים הלוחמים, הפשעים הברבריים שביצע האויב במטרה לשבור את עמידתם האיתנה של ההמונים ואמונתם ואשר הגיעו למידה של רציחת הפועלים באבו זעבל והתינוקות בבתר אל בקר, אך חיזקו אצל ההמונים את האמונה, העמידה האיתנה והמשך המאבק מאחורי אחיהם על גדות התעלה'. סגן סימן טוב, שהדוח שחיבר הוגש גם לועדת אגרנט לבדיקת המחדלים, תהה מדוע בוטלו קורסים לקצינים ערב המלחמה, למה דואגים המצרים לליבוי אווירת מלחמה באמצעי התקשורת? ולמה צריכים להעביר ציוד גישור וצליחה בהקיף גדול לקו התעלה לצורך תרגיל? "לא ברור מדוע המצרים נוקטים בהכנות כה נרחבות, כאשר זמן התמרון הינו שבוע אחד בלבד ( 7-1 באוקטובר 73') כפי שהתבטאו במקורות מהימנים?". ולמרות זאת הדוח לא הופץ לבכירי אמ"ן והמטכ"ל.
לקטי מודיעין לפני תחילת המלחמה שהוגשו לועדת אגרנט
באתר המלחמה של משרד הביטחון פרסמו גם לקטי דוחות מודיעין בימים שקדמו לפרוץ המלחמה שהעידו כי למרות שבאמ"ן זיהו תהלכים חריגים בצבא הסורי והמצרי – הקונספציה של אגף המודיעין לפיה הסיכויים למלחמה קטנים - הובילה לאדישות רבה. בעדכון מודיעיני מה-25.9.1973 זיהו באמ"ן "קידום דיביזיה מאזור קהיר למרחב ארמיה ככל הנראה –ארמיה שנייה", ב-30.9.1973 זוהה תגבור בצבא הסורי: "למערך מלא כזה לא היה תקדים עד היום...למרות התגבור הנוסף נשארת בעינה הערכתנו שהמערך המוגבר נתפס עקב חששות סורים מפני תקיפה ישראלית.."
בסיכום שבועי על מצרים וסוריה בין 7.9.73-4.10.73 נכתב כי "במשך השבוע נמשך תגבור מערך החירום הסורי בחזית...נמשכה גם הכוננות המוגברת בצבא הסורי וביומיים האחרונים אף מורגשת עליית מה בכוננות חיל האוויר...להערכתנו נעוצה הסיבה העיקרית והיערכות החרום הנוכחית של הסורים בחששותיהם שהחלו בתחילת ספטמבר...".
בחמישי באוקטובר 1973 הגיע מודיעין בהול לאחר פינוי של ילדים ונשים סוביטים מסוריה: "ניתן להעלות שתי אפשרויות עיקריות: א. החלטה סורית לסלק את היועצים והמומחים הסוביטים כפי שעשתה זאת מצרים. ב. פינוי חפוז של נשים וילדים סוביטיים מסוריה נוכח הערכה של ברית המועצות כי צפויה התלקחות מלחמתית בין סוריה ויתכן גם מצרים לישראל. אפשרות זו מקבלת חיזוק נוכח הידיעה על טיסה של חמישיה מטוסי איירופלוט למצרים במקביל לטיסת המטוסים לסוריה".
בלקט המודיעין בשישי באוקטובר 1973 דובר על התיאום בין הצבא הסורי לצבא המצרי: "צבאות מצרים וסוריה מוכנים למעשה למלחמה. הכוחות בקרבת הגבולות הם בעוצמה שלא היה לה תקדים עד כה. אם תתקבל החלטה בדרג אסטרטגי לפתוח בלחימה אזי יוכלו לעשות זאת מן ההיערכות הנוכחית ללא צורך בהכנות נוספות. מצד אחד אנחנו מניחים כי הדרג האסטרטגי במצרים וסוריה מודע להיעדר הסיכוי להצליח במלחמה ולסיכונים בכך, מצד שני אנחנו עדים להכנות צבאיות רחבות ובידינו גם ידיעות על מגמה לפתוח במלחמה בטווח המיידי".
