זה היה אחד הקרבות הקשים במלחמת יום הכיפורים בגזרה הצפונית לאחר כמה ימי לחימה. כניסת כוחות צה"ל על ציר קוניטרה-דמשק לתוך סוריה. קרב אחד שבו ספג צה"ל 12 הרוגים וכ-50 פצועים. יום לאחר מכן הגיע צוות של הערוץ הראשון עם הכתב מוטי קירשנבאום לקבוצת טנקיסטים. הם שכבו על הקרקע ונצמדו לדופנות הטנקים עייפים, מותשים, אולי אפילו רגועים ביחס למה שעברו.
"זאת מלחמה שאנחנו לא רצינו בה, ואנחנו לא פתחנו בה, ואין לנו שום מטרה לעשות שום דבר במלחמה הזאת", אמר אחד מהם לקירשנבאום. "שטחים אנחנו לא צריכים כי הגבולות שלנו טובים. להרוג ערבים, אני לא יודע מי נהנה להרוג אנשים. ברור לגמרי שכשמתקיפים אותך, אין לך ברירה אלא להגן על עצמך".
כל הפרקים של יום הכיפורים בצבע
הלוחם הזה הוא אמוץ אור. כמוהו גם חנן וולוצקי, יובל סלע וגד מירון לחמו ברמת הגולן בגדס"ר 134 ושוחחו באותו יום עם צוות הערוץ הראשון. 50 שנה אחרי הם נפגשו לראשונה, סמוך לאותה הגזרה, הפעם מול מצלמות כאן חדשות.
בארכיון מצאנו חצי שעה של חומר גלם של ארבעתם מדברים על הקרב. הם מעולם לא ראו את הצילומים, אולי רק כמה שניות ששודרו. "זאת הייתה 'דרישת שלום' שאנחנו חיים", אמר וולוצקי. "לא היה ווטסאפ, לא היה כלום".
כשהתחילה המלחמה הם לא הבינו לאן הם מגיעים, חשבו שמלחמת ששת הימים תחזור על עצמה, ניצחון מוחץ וקצר. כששמעו את הצופרים והמכוניות הדוהרות במהלך יום הכיפורים, עלו גם הם צפונה ולא האמינו למראה עיניהם. "הריח של הגומי, גופות, אבק שריפה ומה שאתה רוצה. כל כך חריף וכל כך חזק. זה לא עוזב אותך ימים ושנים", אמר אור לכאן חדשות. "באחד הימים בצוהריים הסתובבתי וראיתי את הכנרת, את טבריה ואמרתי 'אנחנו האצבע בסכר, אם לא אנחנו - הם בטבריה'".
אחרי שצה"ל טיהר את הגולן, החליטו הגנרלים להכניס את הצבא פנימה לתוך השטח הסורי. הכניסה נעשתה בלי הכנה, בלי מודיעין, בלי להבין לאן הכוחות נכנסים. זהו אחד הקרבות שבצה"ל היו מעדיפים לשכוח. "כשהתחלנו את הפריצה סגרנו מדפים כי הייתה הפגזה שבחיים לא ידעתי שאפשר", אמר אמוץ לכאן חדשות. "טנק של 54 טון קופץ מרוב ה'בומים' של המרגמות והתותחים".
"עמדנו לפרוץ ביום חמישי, מה שהיה", סיפר יובל סלע. "אמרו לנו: 'הסורים בורחים, אל תשתמשו בפגזים, תשתמשו באש קלה'. לא ידענו שאנחנו נכנסים לשדה מוקשים, פשוט נכנסנו בכמה זרועות. ומה שאתה רואה כשאתה הולך, אתה רואה נצנוצים של הירי. פשוט התחלנו לירות עליהם פגזים תוך כדי תנועה. חטפנו שבעה נ"טים".
לא רחוק משם על אותו ציר ישב מוצב בשטח נחות שהתפקיד שלו בזמן שלום היה לתאם מעבר של אנשי או"ם. בצוהרי שבת המוצב הזה היה יעד של עשרות טנקים ומאות לוחמים סורים. 19 חיילי צה"ל ישבו במוצב בפתחת עמק הבכא. אמרו להם שיהיה יום קרב. הם ציפו לכמה שעות של ירי והפסקת אש. אלימלך אברהם היה מפקד המוצב, יעקב הירש היה רץ מ"מ שלו.
"פחד אף פעם לא היה לי, תמיד הייתי בטוח שצה"ל יגיע לפה", אמר אז אברהם לצוות הערוץ הראשון. מהר מאוד הם גילו שהם לבד. כמה חיילים בודדים והשטח בוער. אחרי 50 שנה, אברהם ראה את הריאיון הזה לראשונה ונזכר. "אתה רואה שיירה של מאה טנקים נכנסים, 50 אחרי 50, ואתה מבקש 'תנו לי מטוסים של חיל האוויר'. אין חיל האוויר".
"אין זמן לחשוב, אתה בתת-ההכרה שלך מבין שזהו", אמר הירש לכאן חדשות. "משפט המפתח היה 'תחזיקו מעמד, כל עם ישראל מאחוריכם", הוסיף אברהם. "אתה מסתכל אחורה לראות את עם ישראל. מה אתה רואה? סורים". בתנאים האלה לא נותר להם אלא להמשיך להילחם ולקוות שצה"ל יגיע. על התפקוד שלו במוצב קיבל אלימלך אברהם צל"ש.
