"ההורים הבינו את הסיטואציה ובכו": מבלה במסיבת הפסיידאק פותחת את הפצעים לאחר 40 ימים

אחרי 40 יום: מבלה במסיבת הפסיידאק פותחת את הפצעים
לאורה מאלו נמלטה בעור שיניה ממסיבה קטנה בדרום, וחייה ניצלו מספר פעמים באותו יום - זה הסיפור שלה
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
-
צילום: -

חודש וחצי מאז היום הקשה בחיי, לאורה מאלו, די.ג'יי בת 29 מאשקלון, החליטה לשתף את הסיפור הכואב שלה. לאורה, שבאותו יום השתתפה במסיבת הפסיידאק המצומצמת שהייתה בין נירים לניר עוז, הצליחה להימלט מאש המחבלים, כנגד כל הסיכויים. זה התיעוד שלה, כפי שסיפרה היום (רביעי) בתוכנית "בחצי היום" בכאן רשת ב.

הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי

האזינו לריאיון המלא

 

"זוג צעק אלינו 'יש מחבלים והם יורים בכולם - תברחו', אז נסענו לניר עוז"

לאורה סיפרה על איך הכול התחיל: "הגעתי עם חברים למסיבה בשעה 03:00 לפנות בוקר, איתמר, חבר נוסף, הצטרף מאוחר יותר. ב-6 וקצת התחיל הבלגן ונשכבנו על האדמה. אני מאשקלון, אז אני רגילה לטילים, אבל הפעם זה היה הרבה יותר מדי. עברו 20 דקות, ואנחנו ממשיכים לשכב שם ולא יודעים מה לעשות. מפחיד להישאר, אבל גם מפחיד לצאת. בסוף החלטתי לנסוע לאשקלון, ואיתמר התלווה אליי, כדי שלא אהיה לבד".

"בנסיעה, אני ואיתמר לא ידענו על המחבלים - זה אפילו לא עבר לנו בראש. כל הפחד שלנו היה מהטילים. בדרך ראינו מיגונית, אז עצרנו להסתתר שם. היינו שם, אנחנו ועוד עשרה אנשים נוספים מהמסיבה ואז התחלנו לשמוע יריות. פתאום זוג בדואים רץ לעברו וצעק 'יש מחבלים על אופנועים, הם יורים בכולם - תברחו'. ישר עלינו על הרכב, איתמר דפק גז, ותוך כדי התקשרתי לדווח למשטרה". 

"הסתכלתי בוויז וראיתי שהדבר היחיד הקרוב אלינו זה ניר עוז, אז אמרתי לאיתמר 'בוא ניסע לשם, שם נהיה בטוחים'. לא היה לי מושג מה הולך שם באותו זמן".

"פתאום החייל כיוון את הנשק לעברנו וירה. קלטנו שזה לא חייל שלנו"

לאורה המשיכה לספר: "התקרבנו לניר עוז, ומרחוק ראינו שער צהוב, חייל ורכב. המשכנו להתקרב ופתאום החייל כיוון את הנשק לעברנו וירה. לידו הרכב היה מחורר מיריות. קלטנו שזה לא חייל שלנו, וישר איתמר, שנהג כמו מטורף, פנה שמאלה לדרך עפר. זה לא הרגיש אמיתי, כמו בסרט. את אומרת לעצמך 'אין מצב שזה קורה עכשיו'".

"הכדורים שירה עלינו פגעו ברכב ובחלונות שלו. אחד מהם היה סנטימטרים מהראש של איתמר. בגלל היריות האוטו התחיל להתפרק בדרך, עד שהתנגשנו בגדר. אחרי ההתנגשות, הברזלים נסגרו על הרכב אז לא יכולנו לפתוח את הדלתות. דפקתי בעיטה לחלון ויצאנו דרכו. התחלנו לרוץ, נפלתי בדרך, קמתי והמשכנו להתקדם למרות שלא היה לנו מושג לאן, ומה מחכה לנו בדרך".

"לא ידעתי איך לספר להורים שלי את זה, אני המשפחה היחידה שלהם בארץ"

"תוך כדי יריות מכל מקום, וטילים שלא מפסיקים ליפול - רצנו, ובסוף הגענו לחממה נטושה ענקית שהחלטנו להתחבא בה", סיפרה לאורה. היא המשיכה: "נזרקנו לאדמה, והחלטתי להתקשר להורים שלי. למרות שהם שומרים שבת, קיוויתי שיענו לי. אבא ענה, וישר שאלתי אותו אם הם בסדר, כי הנחתי שגם את אשקלון מפציצים".

"אחרי זה אמרתי לו 'אם אני לא חוזרת הביתה שאתה ואבא תדעו שאני אוהבת אתכם'. הוא אמר לי 'מה את לחוצה, זה רק טילים, תיכסני לממ"ד'. לא ידעתי איך לספר לו את המצב שאני נמצאת בו. אחי גר בחו"ל ואני המשפחה היחידה שלו ושל אמא שלי בארץ".

"במילים קצרות אמרתי לו שמחבלים ירו עלינו, ושיכול להיות שלא אחזור הביתה. הוא קלט את הסיטואציה, אמא שהקשיבה גם לא קיבלה את זה טוב. אבא שלי התחיל לבכות. אחרי שאני התחלתי גם לבכות, אמרתי שאני לא יכולה לעשות רעש, אז הוא התאפס על עצמו והתחיל לחזק אותי ולהתפלל. הם היו איתי שעה על הקו עד שנכבה הטלפון".

לאורה במסיבה, רגעים לפני תחילת האזעקות

"המשטרה אמרנו לנו שאין מה לעשות, ושנסתתר. ברקע צעקות ויריות מהקיבוץ כל הזמן"

"לא היה לנו מים, אוכל או סוללה, ולא ידענו כלום ממה שקורה, רק שמענו את הצעקות מהקיבוץ. שמענו גם שצה"ל הגיע באיזשהו שלב, אבל פחדנו שירו בנו כי יחשבו שאנחנו מחבלים. אחרי שמונה שעות שהתחבאנו בחממה, החלטנו לצאת להטעים את הפלאפונים ברכב ולהתקשר למשטרה. אבל הם ענו לנו שהם לא יכולים להגיע ולחלץ אותנו. אמרו שאין מה לעשות - ושנסתתר. התחיל החושך, שלחנו מיקומים לעוד אנשים, וחזרנו להתחבא בחממה". 

"היינו בחממה סך הכול 16 שעות. שני גיבורים הצילו אותנו - עקיבא ומתן, אח ואבא של איתמר שהגיעו עם הרכב הפרטי שלהם בשביל להוציא אותנו. בלעדיהם לא היינו כאן".

החלום של לאורה הוא להמשיך ולהתפרנס כדיג'יי וכמפיקת מוסיקה, ובסוף הריאיון היא שיתפה כמה היא נחושה להמשיך, לקדם ולממש את החלום שלה. "יש לי ולשאר הניצולים שעברו את הדבר המזעזע הזה שתי אופציות", התחילה להסביר לאורה, "או ליפול למטה ולאבד את עצמנו - או לקבל את זה שקיבלנו הזדמנות שנייה ולגדול מזה. נכון, יש הרבה סיוטים, ומחשבות, אבל אני רוצה לקיים את החלומות שלי".

הפופולריים