צבי זמיר, ראש המוסד לשעבר, הלך לעולמו היום (שלישי) בגיל 98. זמיר היה בתפקיד ראש המוסד בין 1969-1974, כלומר גם בזמן תקופת מלחמת יום הכיפורים. זמיר הותיר אחריו את אשתו רנה, אותה הכיר בשירותם המשותף בפלמ"ח, ושלושה ילדים, ביניהם בתו הסופרת מיכל זמיר.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
שני אירועים משמעותיים שקרו במהלך כהונתנו היו מלחמת יום כיפור, והפגישה שלו בליל המלחמה עם אשרף מרוואן "המלאך" וההתרעה על המלחמה שתפרוץ למחרת. זמיר התעקש עד יומו האחרון שמרוואן לא היה סוכן כפול, כפי שטענו חלק. בנוסף לכך, הוא החל את פרויקט "זעם האל" חיסול מחבלי מינכן - אירוע שנמשך שנים רבות.
בתגובה להודעה על פטירתו של זמיר, שר הביטחון יואב גלנט פרסם ב-X: "זמיר היה ממניחי היסוד לפעילות הביטחונית והמודיעינית של ישראל ואחד מראשי המוסד הבולטים, שהוביל שורת מבצעים נגד ראשי ארגוני הטרור ברחבי העולם". גלנט הוסיף: "תרומתו לביטחון ישראל תיזכר לשנים רבות. מערכת הביטחון מרכינה ראש ומצדיעה לזכרו".
זמיר נולד בעיר לודז' שבפולין בשנת 1925. משפחתו עלתה לארץ באותה השנה לתל אביב בעקבות משבר כלכלי שפקד את המדינה. בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח, ולאחר שעבר קורס פיקודי מונה למפקד מחלקה. ב־1946 נאסר על ידי המשטרה הבריטית והוחזק במחנה המעצר בלטרון כעשרה חודשים. לאחר שחרורו, מונה לסגן מפקד ומדריך גדודי.
עם פרוץ מלחמת העצמאות הקים ופיקד על הגדוד השישי של הפלמ"ח, שהיה אחראי על אבטחת השיירות לירושלים. לאחר הקמת המדינה, מונה לאחד המדריכים הראשונים בקורס מפקדי הגדודים של צה"ל. בשנים 1953-1951 פיקד על חטיבת גבעתי.
בשנת 1953 עבר בהצלחה קורס בבית ספר הפיקוד הבריטי שבאנגליה. עם חזרתו מונה למפקד בית הספר של חיל הרגלים. בשנת 1957 השתחרר לחופשת לימודים, וסיים בהצלחה תואר ראשון בגאוגרפיה והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. ב־1960 מונה לראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי.
לאחר מכן, בשנים 1962–1965 שירת כאלוף פיקוד הדרום. בספטמבר 1968 מונה לראשות המוסד, וכיהן בתפקיד עד ספטמבר 1974. במהלך שירותו טיפל בכמה אירועים דרמטיים, בין היתר, טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972.
"משה דיין לא רצה אותי כראש מוסד מיד כשבאתי", סיפר זמיר בריאיון לדן מרגלית. "אבל מי שפסק זה לוי אשכול. כשנפגשתי איתו הוא שאל אותי – 'איך נעבוד?', אמרתי שנעבוד לפי הגדרת התפקידים של המטה הכללי. אני כפוף לראש הממשלה. זה לא היה המצב לפני בואי".
זמיר סבר בשנה שקדמה למלחמת יום הכיפורים כי ישנה אפשרות שמצרים תתקיף את ישראל, זאת בניגוד לעמדת אמ"ן דאז, ששללה אפשרות כזו. במהלך המלחמה היה זמיר חבר בדרג הצבאי של קבינט המלחמה שבנתה ראש הממשלה גולדה מאיר. זמיר האשים את ראש אמ"ן בכשל המודיעיני, ובכנס של ראשי המודיעין באותה שנה אף טען כי "הפיקוד הבכיר ביותר של החיל סגר עיניים והתעלם".
על אותו עניין סיפר זמיר למרגלית: "אמרתי, גולדה – את הדברים צריך לבדוק לפי העובדות – והעובדות שאני מביא זה שיש היערכות מצרית לקראת מלחמה. ראש אמ"ן לא ראה את ההיערכות הזאת".
עוד בנושא
בשנת 1974 התמנה זמיר ליו"ר מועצת המנהלים של סולל בונה וב־1975 קיבל לידיו סמכויות מנכ"ל, לאחר שהמנכ"ל, צבי רכטר, יצא לחופשה בעקבות העלאת חשדות נגדו. בשנים 1976–1990 כיהן בתור מנכ"ל בתי זיקוק לנפט. ובמרץ 1977 מונה ליו"ר מועצת המנהלים של המכון למחקרי נפט וגיאופיזיקה. בשנים 1991–2000 היה יו"ר המכון הישראלי לנפט ואנרגיה.
בעקבות אירועי אוקטובר בהר הבית ב-1990, מונה זמיר על ידי ראש הממשלה יצחק שמיר, לראשות "ועדת זמיר". מסקנותיה של הוועדה מתחו ביקורת על הפיקוד הבכיר של המשטרה, והטילו את האחריות לאירועים על הצד הערבי ומנהיגיו. ב־1995 מונה זמיר כחבר בוועדת שמגר, ועדת החקירה הממלכתית לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.
ב־2011 הוציא זמיר לאור ספר אוטוביוגרפי שכתב ביחד עם אפרת מס, "בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע, האם ישראל מקשיבה?", בהוצאת כנרת זמורה־ביתן־דביר. בספטמבר השנה, המוסד פרסם לראשונה את חומרי המחקר והמסמכים שנשמרו בארכיון הארגון החשאי ממלחמת יום הכיפורים – מתוך ספר שהושק באירוע במטה הארגון. מדובר בפעם הראשונה שהמוסד חושף ספר שנכתב על ידי אנשיו, כחלק מפעילות מחלקת ההיסטוריה של המוסד. הספר הוקדש לזמיר.
