כחלק מתחקיר הקרב על קיבוץ בארי ב-7 באוקטובר, צה"ל פרסם היום (חמישי) את ממצאי התחקיר על אירוע בני הערובה בביתה של תושבת הקיבוץ פסי כהן. מהתחקיר עולה כי לא ניתן לקבוע כי בני ערובה נהרגו מרסס של פגזים שנורו על ידי כוח צה"ל, משום שגופותיהם נשרפו. בנוסף, עולה כי מפקדי הכוח לא ידעו כי שישה מבני הערובה נמצאו בחצר הבית וכי מרבית בני הערובה שנהרגו נרצחו על ידי המחבלים שהחזיקו אותם.
לפי צה"ל, צוות התחקיר מצא כי באירוע פעלו הכוחות בציר פיקוד ושליטה סדור, אשר כלל פיקוד מחפ"ק ייעודי של ימ"מ, שב"כ וצה"ל, ותוך קבלת ליווי מודיעיני ואווירי בזמן אמת. מהתחקיר עולה כי למול הנסיבות המורכבות והקשות ששררו, המפקדים והכוחות שפעלו באירוע קיבלו החלטות מקצועיות ואחראיות, כאשר הם ממצים עד תום את מאמצי המשא ומתן. ירי הטנק לעבר סביבת הבית בוצע באופן מקצועי, בהחלטה משותפת של המפקדים מכלל הארגונים, לאחר חשיבה והערכת מצב ועל מנת להפעיל לחץ על המחבלים ולהציל את בני הערובה. לאחר שנשמעו קולות ירי משטח הבית ומשהמחבלים הודיעו על כוונתם להתאבד ולהרוג את בני הערובה, הכוחות קיבלו החלטה לפרוץ אליו על מנת לנסות ולהציל את בני הערובה, וביצעו פעולת לחימה בתנאים קשים.
עוד עולה מהממצאים כי השימוש בטנק כאמצעי לחץ התבצע בדומה לניהול האש לאורך האירוע - בצורה סלקטיבית ונקודתית - עם כוונה לייצר מנוף לחץ על המחבלים. לדברי הצבא, לא הייתה כוונה לשימוש בטנק ככוח אש לפגיעה במחבלים עצמם או כחיפוי לכוחות הלוחמים. בתוך הבית לא נפגעו אזרחים מירי פגז הטנק. מחוץ לבית לעומת זאת, הדס דגן נפצעה מירי פגז, ועדי דגן נהרג מרסיסי ירי פגז שניתר ופגע בקורה.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
הצוות ציין כי בני הערובה שהוחזקו במבנה גילו תושייה רבה, ועשו מאמצים רבים בכדי ליצור קשר עם כוחות הביטחון ולהכווין אותם. צוות התחקיר הציג בפני המשפחות השכולות את הערכתו לגבי נסיבות המוות של כל אזרח שהוחזק במבנה. הצוות קבע כי מהמידע שנבחן עד כה ולמיטב הבנת חברי הצוות, בתוך המבנה לא נפגעו אזרחים מירי פגזי הטנק. הצוות ציין כי מסתמן שמרבית בני הערובה נרצחו על ידי המחבלים וכי נדרש להמשיך ולבצע בדיקות נוספות ולבחון ממצאים נוספים ככל שניתן. באשר לתפקוד המפקדים הבכירים שהיו בנקודה, צוות התחקור מצא כי אלו פעלו בתיאום ובמקצועיות אל מול מציאות קשה ומורכבת.
השתלשלות האירוע
במשך כמה שעות אספו עשרות מחבלי נוח'בה תושבים מבתיהם וריכזו אותם בבית של פסי כהן. יסמין פורת, אחת מבנות הערובה, התקשרה למשטרה בהוראתם של המחבלים ואמרה כי במקום נמצאים 40 מחבלים ו-50 בני ערובה. היא מסרה כי הם נמצאים בפינת האוכל, אך המוקדן הבין אותה לא נכון וחשב כי מדובר בחדר האוכל של הקיבוץ.
כוח ימ"מ ושב"כ שהיה בקיבוץ נחל עוז נקרא לעזוב את המקום באופן מיידי ולהגיע לאירוע בני הערובה בבארי. חסן חמדונה, מפקדם של המחבלים במקום, קיבל הוראה ממפקדיו לקחת את בני הערובה לעזה, והמחבלים הוציאו את כל בני הערובה אל הדשא, דבר שהכוחות לא ידעו.
כוח שלדג שהיה באזור ולא איתר את הבית של פסי נתקל במחבלים, שחשבו שצה"ל הגיע כדי לטפל באירוע. המחבלים הכניסו שמונה מבני הערובה אל הבית והשאירו שישה מהם מחוצה לו. לוחם שב"כ שראה שני בני ערובה כפותים מחוץ לבית דיווח על כך בקשר, אך הדיווח לא נשמע בזמן אמת והתגלה רק בדיעבד. כוחות שלדג וימ"מ, שלא ידעו כי בבית נמצאים בני ערובה, ירו שני טילי לאו לעברו אך אלה לא פגעו בבית ולא גרמו לנפגעים.
אלוף-משנה ניסים חזן הגיע לזירה בטנק אחרי שהיה בזירת הטבח במסיבת נובה ברעים. עם הטנק שלו דרס אל"מ חזן את כל רכבי המחבלים, ואלה דיווחו למפקדיהם כי אין בידיהם טנדרים וכי הם מוקפים בכוחות צה"ל. המחבל חמדונה החל לנהל משא ומתן עם הכוח כדי להיכנע, והכוח ניסה לשכנע אותו לגרום לכל שאר המחבלים להיכנע גם כן. חמדונה החליט שהוא נכנע לבדו, יצא מהבית כשהוא לבוש בתחתונים ויחד עם בת הערובה יסמין פורת, והסגיר את עצמו.
המחבל אמר שירו עליו טיל לאו, וכך חפ"ק שב"כ הבין לראשונה כי זהו הבית של בני הערובה. המפקדים בימ"מ ושב"כ מתייעצים ביניהם ומחליטים לקדם את הטנק אל הבית כאמצעי להפעלת לחץ. הטנק יורה את הפגז הראשון לעבר השביל מחוץ לבית, אך מפקד כוח הימ"מ הופתע מירי הפגז, משום שהנחייתו הייתה לירות במקלעים.
בשלב זה הגיע לזירה תת-אלוף ברק חירם וקיים הערכת מצב עם מפקדי כוחות הימ"מ והשב"כ. המפקדים העריכו כי ריכוז בני הערובה מתבצע בפאה מסוימת של הבית, והסכימו להתחיל השתלטות לפני רדת החשיכה.
כחלק מהתוכנית ניתן אישור עקרוני לירי טנק, כולל פגזים, לכיוון הקרקע. זאת, כאמצעי לחץ לטובת הפריצה לבית. חירם הדגיש כי הוא חושש להגיע לשעות החשיכה ומתרחיש שבו ינצלו המחבלים את התנאים כדי לברוח לעזה יחד עם בני הערובה. בהמשך אישר להאריך את האירוע בחצי שעה נוספת.
לאחר מכן נורה פגז שני לשטח שלפני הבית, והמחבלים הודיעו למפקדיהם כי הם מכותרים וכי בכוונתם להתאבד. אז נורה פגז שלישי לעבר הכניסה לבית. לדברי צה"ל, הרסס של הפגז לא היה אמור לפגוע בשוהים בתוך הבית, הרסס של הפגז השני שפגע במדרכה לא יכול היה לפגוע גם הוא ועל פי הערכה הפגז השלישי לא התפוצץ. מהממצאים עולה כי עדי והדס דגן נפגעו ככל הנראה מקורה שנשברה.
הפגז הרביעי והאחרון נורה באישור חפ"ק ימ"מ ושב"כ לעבר גג הבית, והרסס שלו התפזר כלפי מטה. גם אחרי התחקיר לא ידוע אם מהפגז הזה נפגעו בני ערובה, אבל ההערכה היא כי לא נפגעו.
עם תחילת מבצע ההשתלטות על הבית זיהה הכוח את הדס דגן כשהיא בחיים וחילץ אותה אל מחוץ לבית. לוחם דובר ערבית ניסה לייצר שיח עם המחבלים, שירו לעבר לוחמי ימ"מ וגרמו לשניים מהם להיפצע באורח קשה. לוחם ימ"מ אחר זיהה חמישה בני ערובה הרוגים על הדשא.
כחצי שעה לאחר תחילת הפריצה, בשעה 20:30, הלוחם ארנון זמורה שמע צרור ירי ארוך ואחריו שקט. הכוח לא שמע יותר צעקות או דיבורים של בני הערובה, ונוצרה הבנה בשב"כ ובימ"מ כי בני הערובה אינם בין החיים. בשלב זה החלה השתלטות אלימה על הבית, והלחימה במקום נמשכה עד השעה 21:30.
הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי קבע כי "מדובר באירוע ייחודי במאפייניו, שכלל אירוע בני ערובה באזור לחימה. באירועים מסוג זה על המפקד בשטח לקבל החלטות קשות שמטרתן להציל כמה שיותר אזרחים. מהתחקיר עולה כי ערך זה הנחה את קבלת ההחלטות של המפקדים בשטח באירוע זה. שיקול הדעת וניהול האירוע על ידי כוחות הביטחון שנכחו בו בוצע באופן מקצועי וערכי, תוך שימוש נכון באמצעים שעמדו לרשות הכוחות ובהם ניהול משא ומתן, מודיעין ושימוש בטנק כאמצעי אחרון ליצירת לחץ על המחבלים".