לירון קוליוק, חיילת שהתחבאה במיגונית במוצב נחל עוז והצליחה להינצל, סיפקה הבוקר (שלישי) עדות יוצאת דופן, חזקה ומצמררת וחשפה מה היה ברגעי האימה ב-7 באוקטובר. בריאיון לקרן נויבך בתוכנית "סדר יום" בכאן רשת ב, סיפרה קוליוק שהייתה במיגונית יחד עם עשר חיילות נוספות שהצליחו להימלט, לאחר שמחבלי הנוחבה פרצו אליה.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
הריאיון המלא | האזינו
קליוק סיפרה על הרגע שבו נכנסו המחבלים למיגונית, תוך שהם זורקים רימונים ויורים לכל עבר. "הרמתי את הראש וראיתי שחור. הסתכלתי הצידה וראיתי שהבנות רצות ליציאה של המיגונית, שיותר קרובה למגורים. לקחתי את עצמי ורצתי אחריהן. אז הבנתי שנפצעתי ושאני מדממת. הייתי בטוחה שאני האחרונה שיצאה מהמיגונית, כל הבנות יצאו לפניי והן כבר הסתתרו בחדרים. לא הייתה בי מחשבה של מה שקרה, לא הצלחתי להאמין", סיפרה בריאיון.
הבנתי שנפצעתי, הדם שלי היה מרוח על הקיר, לבקש ממישהי שתטפל בי זאת לא אופציה
לירון וחברותיה המתינו שבע שעות עד לחילוץ של כוחות צה"ל. "נכנסנו לאחד החדרים וננעלו שם. הייתי בטוחה שכל הבנות בחדרים האחרים. אחרי כמה דקות ירו לנו בחלון, השתטחנו על הרצפה, הסתובבתי לאחור וראיתי את הדם שלי מרוח על הקיר. אמרתי לעצמי אל תיגעי בגב, כי לבקש ממישהי שתטפל בי זאת לא אופציה.
צה"ל חילץ אותנו מהמיגונית ואמרתי לעצמי אל תסתכלי לאחור לבסיס
"כולנו היינו על הרצפה ולא זזנו עד לחילוץ. המחבלים היו במגורים, ירו בכל החלונות, ניסו לפתוח הדלתות, דלתות נעולות הם לא ירו בהם, הדלת שלנו הייתה נעולה. הם צעקו לנו 'צה"ל באנו לחלץ אתכם', ואני לא האמנתי להם. אחרי כמה דקות הבנו שזה באמת ופתחנו להם את הדלת. היינו צריכים לעבור במיגונית. החייל שאיתי אמר לנו 'אל תסתכלו', אבל יש גבול לכמה אפשר לא להסתכל. יצאנו מהמיגונית ואמרתי לעצמי אל תסתכלי לאחור לבסיס".
לירון סיפרה על חבר שלה מהיחידה, בועז מנשה יוגב, שהציל את חייה לאחר שדחק בה לצאת מהמיגונית. "לא יצאתי מהחדר ואחרי בערך רבע שעה הוא התקשר אליי ואמר לי, 'תגידי לי את בתוך המיגונית?, לא הצלחתי לענות לו 'לא', והוא אמר לי, 'תרוצי עכשיו'. אמרתי לו 'אוקיי', ניתקתי את השיחה ולא רצתי. התקשרתי אליו שוב כי לא הצלחתי לזוז. התחושה הייתה שהנפילות הן בתוך המגורים. פתחתי את הדלת של החדר שלי ואחרי שנייה של שקט הוא אמר לי 'רוצי עכשיו'".
בועז נהרג כשהגן על חיי חבריו במיגונית אחרת במוצב. "הוא הבין שיש מחבלים ורץ לחדר, לקח את הנשק שלו ועמד באחד הפתחים של המיגונית, כשהוא בלי וסט וקסדה. בועז נלחם כי זה מי שהוא, הוא לא היה בורח. למרות שאין לנו הכשרה של לוחמים ובחיים לא התאמנו למשהו כזה, הוא הבין שזה מה שצריך לעשות".
52 חיילות וחיילים נפלו באותו יום במוצב נחל עוז, זה המספר הגבוה ביותר של חיילים שנהרגו במקום אחד. מתוכם 15 תצפיתניות. רק שם נרצחו תצפיתניות. שבע נחטפו. נועה מרציאנו נרצחה בשבי, אורי מגידיש חולצה במבצע צבאי וחמש תצפיתניות עדיין מוחזקות בעזה.
