הדבר שהכי מעניין ישראלים כרגע הוא מצבו הצבאי של חמאס. שני מקורות גדולים פרסמו לאחרונה הערכות בעניין. לפי תחקיר CNN המפורסם, שעלו תהיות לגבי אמינותו, שלושה מתוך 24 גדודים הושמדו, שבעה שיקמו עצמם, 13 יכולים להוציא לפועל רק מתקפות של גרילה ושמונה עדיין יכולים להוציא לפועל מתקפות גדולות יותר. בתחקיר צוין גם חוסר הטיפול המכוון בגדודים במרכז הרצועה, היכן שמוחזקים חטופים.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
> רשימת שמות החטופים בעזה - והמשוחררים
התחקיר פורסם ביולי, טרם סיום הפעילות של צה"ל ברפיח והודעתו על הכרעת הזרוע הצבאית. לכאורה יש פה סתירה, אבל מקריאה בין השורות עולה כי צה"ל הודיע בסוף ספטמבר שחמאס איבד את יכולתו לתפקד כארגון צבאי היררכי וחזר לתפקד כארגון גרילה. משמעות הדבר היא שהוא עדיין יכול לבצע משימות שמחליטים עליהם בדרג נמוך או באופן עצמאי, משימות שיכולות לפגוע בחיילים ברצועה או באזרחים באמצעות ירי רקטות. ישראל חיסלה יותר מעשרת אלפים מחבלים, אבל אלפים נותרו ואלפים חדשים גויסו, לפי האמריקנים.
רקטות
חלה ירידה ביכולת השיגור של חמאס, ולראייה - הארגון לא הצליח לירות למרכז מאז סוף אוגוסט. הבוקר, בירי שהיה אמור להיות משמעותי מבחינתו, ירה ארבע רקטות לעבר עוטף עזה. לחמאס כבר אין את מעבר רפיח ואת ציר פילדלפי, וזה משמעותי ויהפוך אף יותר משמעותי אם המצב יישאר לאורך זמן, כיוון שמדובר בצירים חשובים לסחורות והברחות.
משילות בתוך עזה
מאז תחילת המלחמה הפסיקו משרדי הממשלה של חמאס לתפקד. בתי החולים פועלים באופן חלקי ולא נראה באופן מסודר. לפי האו"ם, ברצועה פועלים כ-200 מרכזי למידה זמניים, אך לא נראה שהם פועלים תחת אונר"א או משרד החינוך העזתי. יש גופים שעדיין מראים נוכחות ובאופן רשמי כפופים לחמאס, בהם ארגון ההצלה של עזה (ההגנה האזרחית) והעיריות, שמדי פעם פותחות במבצעי ניקיון או שיפוצים.
לפי העדויות וההערכות, חמאס עדיין משתלט בהיקפים מסוימים על הסיוע ההומניטרי שנכנס. כמו כן, גם בשבועות האחרונים היו עדויות על מעשי רצח שיוחסו לחמאס, בעוד ניסיון שלו למשילות.
התמיכה בקרב האוכלוסייה
עניין זיוף הסקרים בעזה הקשה עוד יותר להגיע למסקנות בעניין התמיכה שלה זוכה הארגון בעזה. אולם, בסקר הראשון שפורסם לאחר פרסום זיופי המכון של חליל שקאקי נאמר כי 39% בלבד שחושבים שההחלטה לבצע את טבח 7 באוקטובר הייתה נכונה, וכי רק 29% מרוצים מתפקודו של יחיא סינוואר.
הדבר הבולט ביותר הוא מה שהיה קיים גם טרם המלחמה - כמות האנשים ה"אבודים פוליטית" – 49% שהצהירו כי לא ישתתפו בבחירות כלל. במכון הסקרים התייחסו בפתח הסקר לעניין הזיוף, כתבו שוב שלדעתם זה היה ניסיון להשיג כסף מחמאס ושהם הפסיקו בעקבות כך את כתיבת הנתונים בנייר ועט ועברו לחלוטין לאמצעים אלקטרוניים.
מסקר נוסף שנערך על ידי מכון המחקר "אוורד" הפועל מרמאללה, ופורסם בחודש שעבר, עולה כי 47% היו מצביעים לפתח, 6% לחמאס, ו-32% לא היו מצביעים לאף אחד מהם. בנוסף, רק 6% מעדיפים שחמאס ינהל את הרצועה, לעומת 40% שתומכים בכך שהרשות הפלסטינית תעשה זאת, ו-36% שתומכים בממשלת אחדות לאומית פלסטינית.
הערכתי האישית היא שחוץ מאידיאולוגיה טהורה, חמאס נשען היום על פחד. זאת, בעקבות הצלחותיו לפגוע במתנגדים ובשל המעגל שנהנה מזכויות יתר דוגמת הסיוע ההומניטרי. בהודעה שפרסם חמאס לרגל שנה לפרוץ המלחמה אמנם נאמר כי הוא "משקיע מאמצים להפסיק את התוקפנות", אבל לא נראה שהוא באמת חש איום מיידי על שלטונו. זה, לדעתי, אחד מהכישלונות הגדולים של ישראל 365 יום אחרי.
הכישלון השני הוא החטופים, ש-101 מהם עדיין בשבי. עצוב לומר, אבל מבחינת חמאס זה אחד מההישגים הגדולים שלו. גם החטיפה וגם הישארותם בשבי. הימצאותם של חטופים ברצועה מגנה על חמאס במידה מסוימת, ויותר מזה- היא מחלישה את החברה הישראלית מבפנים.
הזירה העולמית
ישראל כשלה כישלון טוטאלי בחזית הביקורת מהמערב. לא סתם חמאס הקדיש חלקים ארוכים מהודעתו לעולם ולדרום אפריקה, שתובעת את ישראל בהאג. לא סתם הוא סיים את ההודעה במשפט "רוצים לחיות חיים מכובדים ככל העמים". זהו אחד ההישגים מבחינתו - הארגון הצליח להעלות את הבעיה הפלסטינית על בימת העולם מבלי לשלם מחיר בדמות הורדה מהשלטון ברצועה.
עזה שילמה מחירים קשים מאוד. לפי משרד הבריאות של חמאס, 40 אלף בני אדם נהרגו. מכוני מחקר מערביים מעריכים שהמספרים באופן כללי נכונים, להבדיל מהחלוקה הפנימית לנשים וילדים. בעוד חמאס אומר כי כשני שליש מההרוגים הם נשים וילדים, כשההערכות הן כי מדובר בכרבע.
שכונות שלמות נהרסו, רובם המוחלט של האזרחים עקורים, אך ההרס בעזה הוא לא הפסד מבחינת חמאס. במקרה הטוב הוא אדיש לזה, ובמקרה הציני יותר הוא ממש מרוויח מכך: כל ילד מת בעזה הוא עוד כלי שחמאס יכול להשתמש בו נגד ישראל.