צה"ל פרסם היום (שני) את תחקיר הקרבות בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר. על פי התחקיר, צה"ל הפקיר במשך שעות את תושבי קיבוץ כפר עזה לגורלם, וגם לאחר שהחלו להגיע כוחות לתוך הקיבוץ, הם לא היו מאורגנים - וכל כוח פעל על דעת עצמו.
כל זאת, למרות שכבר בתחילת הפשיטה נכח בקיבוץ קצין בדרגת תת אלוף, מפקד אוגדה בצה"ל שהתגורר בו וכן שלושה מפקדי חטיבות הגיעו משעות הצהריים לקיבוץ. אבל, רק לקראת ערב החל צה"ל לנהל מלחמה סדורה ומאורגנת של חלוקת גזרות ומשימות. קצין בכיר בצה"ל סיפר בתחקיר ששמע מתושבי הקיבוץ: "השאגות נשמעו מדור צעיר – ואף אחד לא בא".
>> הסיפורים, התיעודים והאנשים בקרב על כפר עזה | 710360 - פרויקט הנצחה דיגיטלי
מרבית הנרצחים בכפר עזה נרצחו עד השעה 08:30 בבוקר - 37 נרצחים, מרביתם אזרחים ושבעה מהם חברי כיתת הכוננות, שנלחמו בגבורה וניסו להדוף את המחבלים.
בקיבוץ כפר עזה נרצחו 62 תושבים, 19 מהם נחטפו - מהם שנים שנהרגו בשבי בשוגג: יותם חיים ואלון שמריז. שניים עדיין בשבי בעזה, גילי וזיוי ברמן. 18 חברי קיבוץ נפצעו.כמעט כל בתי הקיבוץ נפגעו. הקרבות בכפר עזה נמשכו שלושה ימים. כאשר חלק מהמחבלים ניהלו קרבות בתוך הקיבוץ ובשטחים החקלאיים מסביב.
הקיבוץ הופקר מראש בתפיסה של צה"ל
התחקיר של צה"ל קובע: "צה"ל נכשל במשימתו בהגנה על הקיבוץ". המחדל בניהול הקרב בכפר עזה הוא מהחמורים במלחמה. החל מהתפיסה שאחזה בצה"ל ועד לאמצעים שהעמיד הצבא לכיתת הכוננות ולהערכות הכוחות. קיבוץ כפר עזה הופקר מראש בתפיסה של צה"ל.
מסביב לקיבוץ אומנם הייתה גדר התרעה, אבל ללא מצלמות. לכיתת הכוננות לא היה נשק בזמינות, אלא רק בנשקייה ולא הייתה להם מערכת קשר. תיק "הגנת היישוב" היה חסר, לא היה בו הגדרת כונניות, לא הוגדר תרחיש יחוס, לא הייתה הגדרה של שיטת הגנה. את התיק החסר אישר מפקד החטיבה הצפונית אל"מ עמי ביטון - קצין שנוי במחלוקת בתוך צה"ל שקודם מאז לפקד על חטיבת הצנחנים בסדיר.
כל הכוח שהגן על הקיבוץ בבוקר 7 באוקטובר היה כיתת הכוננות, שהיו בה 15 חברים. בפיקוד רכז הביטחון המצטיין של הקיבוץ שחר אביאני - שנפל בחצי השעה הראשונה של ההתקפה על הקיבוץ.
בשל הנוהג שהוביל הרמטכ"ל הקודם, רב אלוף במילואים אביב כוכבי, סבבי ההימצאות של הלוחמים בקו עוטף עזה היה 11 יום בבסיס וארבעה ימים בבית. המשמעות היא שבכל סוף שבוע ובכל חג היו בקו רק חצי מסדר הכוחות של צה"ל.
בגזרת מוצב נחל עוז היה כוח של גדוד 13 עם שלוש פלוגות - שתיים על הגדר במוצב נחל עוז ומוצב פגה, וכן פלוגה שלישית בעתודה מאחור. כמו כן היו כוח של ארבעה טנקים מגדוד 77 שהיה אמור לפעול על הגדר. כאמור מכל סדר הכוחות הזה היו בפועל רק מחצית מהלוחמים.
פשיטה של 250 מחבלים בשלושה גלים
בגל הראשון, בין השעות 06:50 ל-08:00, חדרו יותר מ-100 מחבלים מגדוד נוח'בה מדרג' תופאח. בגל השני בין השעות 08:00 ל- 11:00, הגיעו עוד 65 מחבלים מגדוד אל-פורקאן ובגל השלישי החל מהשעה 12:00 חדרו עוד 100 מחבלים מארגונים שונים, בהם גם פעילי ג'יהאד איסלמי. בניגוד לקיבוצים אחרים, לקיבוץ כפר עזה לא הגיעו בוזזים, כל המחבלים שחדרו לקיבוץ הגיעו במטרה לרצוח ולחטוף תושבים.
בשעה 06:29 פתח חמאס בירי מסיבי של כ-700 טילים ופצצות מרגמה למוצבים ולמפקדות בגזרה. שלושה מצנחים ממונעים נחתו בקיבוץ. הראשון שנרצח הוא צלם אתר ווינט שגר בקיבוץ, רועי עידן, שגם הצליח לדווח על החדירה לפני שנרצח. במקביל, 70 מחבלי נוחבה מכוח של גדוד דראג' אל תופח, וגדוד אלפרקאן פרצו את הגדר ונעו בשני צירים אל הקיבוץ.
מהתחקיר עולה כי הם החלו להתארגן לפשיטה ביום שישי כבר בשעה 18:00. המחבלים נכנסו למה שמוגדר "נוהל קרב". הכוח הראשון שחדר לקיבוץ אחראי לכמות הנרצחים הראשונה והגדולה. המחבלים קיבלו הנחיה לבצע רצח המוני.
ברשות המחבלים נמצאו אמצעי לחימה רבים: נשק אישי, מקלעים, מטענים, טילי נ"ט, מכשירי קשר, מפות, בהן גם מפות של העיר שדרות ושל קיבוץ סעד הסמוך. ההערכה כי הם התכוונו להמשיך לפעול מעבר לכיבוש קיבוץ כפר עזה.
בשתי הפשיטות האחרות נכנסו בגל השני והשלישי עוד 160 מחבלים. הגלים הללו החלו מ-07:00 בבוקר ועד 10:00 בבוקר. עד השעה 08:30 בבוקר לא נכנס אף לוחם של צה"ל לתוך הקיבוץ. חיל האוויר החל לפעול וליצר ירי לתוך אזור הקיבוץ רק בשעה 10:59.
השיחה ששינתה את תוכניות הרמטכ"ל וטעויות הקצינים הבכירים בשטח
תת אלוף ישראל שומר, מפקד אוגדה שגר אז בקיבוץ, יצר קשר טלפוני מיד לאחר תחילת המתקפה עם הרמטכ"ל הרצי הלוי, שהיה בדרכו ברכב לכיוון הדרום. בעקבות שיחת הטלפון הזאת, שינה הרמטכ"ל כיוון והגיע לבור בקריה. שומר התקשר גם למפקד הפיקוד האלוף ירון פינקלמן.
שומר, שלא היה עם נשק, נלחם עם סכיני מטבח במחבלים ורק בשלב השני הצליח להשיג נשק. אולם, למרות הגבורה שגילה בחתירה למגע מול עשרות מחבלים, הוא לא ניהל את הקרבות ברמה של מצביא צבאי. הטעות הזאת נעשתה מאוחר יותר גם על ידי מח"ט גבעתי, שהגיע לקיבוץ עם 180 לוחמים, ולא על ידי מח"ט הקומנדו.
המח"ט השלישי שהגיע בשעות הצהריים המאוחרות היה מח"ט חטיבת המילואים המובחרת 551. רק שעות ארוכות מאוד לאחר תחילת המתקפה, כאשר 24 מסגרות כוחות מיחידות שונות, ובסך הכול כ-1,200 לוחמים נכנסו לקיבוץ - החל להתבצע אירגון הכוחות באופן מסודר.
חוסר התיאום גרם לחוסר יעילות בניהול הלחימה ולתוצאה הטרגית של עשרות נרצחים וחטופים, כאשר חלק לא מבוטל מהנרצחים והחטופים בשכונת הצעירים נרצחו כשבקיבוץ היו כבר מאות לוחמים.
שאגות נשמעו משכונת 'דור צעיר' ואף אחד לא בא
התחקיר מגלה גם בעיות ערכיות קשות. בתחילת הקרב, כוח של חטיבת גולני, גדוד 13, שמנה שלושה ג'יפים ממוגנים מסוג דויד נשלח לקיבוץ. כשאחד מהם ראה בדרכו לקיבוץ את היקף המחבלים ונורה, המשיך למוצב נחל עוז, שגם הוא הותקף על ידי מחבלי הנוחבה. הג'יפ הגיע למוצב כשהוא פגוע.
שני הג'יפים האחרים נמלטו מהשטח. תחילה לשער קיבוץ מפלסים ולאחר שהם ראו טנדרים מסוג טויוטה של מחבלים, שאף ירו לעברם טיל נ"ט, הם נמלטו לעיר שדרות - מחוץ לגזרת ההגנה ולמשימה שהוגדרה להם על ידי המפקדים. החיילים הללו חברו לכוח משטרה בכניסה לשדרות, הצטרפו למפקד המחוז של המשטרה וסייעו בקרב על תחנת המשטרה.
אירוע נוסף שנוי במחלוקת: טנק לא הצליח לזהות את ציר ההתקפה של המחבלים על הקיבוץ. הוא ניסה לקבל מטרות ממפקד הפלוגה של גולני, אך משלא הצליח, יצר קשר עם מפקד הפלוגה האורגנית של גדוד 77 - אשר בשל חוסר ידיעה של תמונת הקרב בקיבוץ שלח את הטנק היחיד למשימות באזור הנובה ובקיבוץ בארי.
עוד מגלה התחקיר כי מפקד אחד מהכוחות של סיירת מטכ"ל, קצין בדרגת סגן אלוף, החליט "לקפל את הכוח הלוחם" שלו מהקיבוץ בשעת צהריים, מתוך הבנה שאין לו יכולת לתרום לשינוי תמונת הקרב. בפועל באותו הזמן התבצעה מרבית המתקפה, שכללה רצח וחטיפה של תושבי שכונת "דור צעיר".
התחקיר מצביע כי ההחלטות התקבלו בין היתר בשל חוסר פיקוד ושליטה של המפקדים וכן בשל חוסר הבנת תמונת הקרב ותמונת האויב.
נקודת המפנה בקרב
המפנה בארגון הכוחות התבצע כאשר אחד המפקדים פתח קבוצת וואטסאפ, אליה הצטרפו מרבית הכוחות שפעלו בקיבוץ. התחקיר ציין לטובה את תפקודם של חברת הכנסת לשעבר, אל"מ נירה שפק ויוני פלד, שחברו למח"ט הקומנדו, שהיה ממוקם בתחנת הדלק אלונים שעל כביש 232, ועזרו ליצור לכוחות את תמונת הקרב: מי נעדר, מי כנראה נחטף, מי לכוד בביתו ועוד.
אחד האירועים היה חילוץ לאחר עשר שעות של שני התאומים בני עשרה חודשים שנותרו לבדם בממ"ד אחרי שהוריהם נרצחו לנגד עיניהם בביתם.
לצד הכישלונות, התחקיר מציג גבורה עילאית של מפקדים לוחמים ואזרחים, אשר חירפו את נפשם בעשרות קרבות והיתקלויות שהיו בקיבוץ ובסביבה הקרובה.
התחקיר מצביע על שורה של בעיות קשות:
- העובדה כי שום כוח צבאי לא הגיע לקיבוץ בשעתיים הראשונות של ההתקפה
- כמות גדולה של לוחמים לא הצליחה לסגור את האירוע במשך שעות וימים
- פינוי חיילים פצועים בוצע לפני פינוי אזרחים פצועים
- חייל האוויר כשל כשלא הצליח לבודד את מרחבי החדירה לקיבוץ
- בעיית הפיקוד והשליטה הייתה דרמטית
מסקנות התחקיר מעלות כי הקיבוץ נכבש כבר בשעה הראשונה של ההתקפה. קריסת המערכים בגזרה התרחשו סמוך לתחילת ההתקפה. צה"ל הסתמך על הגדר של הגבול, אבל ההגנה על הקיבוץ הייתה בשל כך חסרה. היחס של הלוחמים כלפי אזרחים בתחנת הדלק בה התאספו, נמצא כלא ראוי – התעלמו מאזרחים שדאגו למשפחות בקיבוץ, לא קיבל מענה בזמן ראוי וסביר.
חילוץ התושבים ארך זמן רב מידי. ההחלטה לפנותם בשבת בערב ונמשכה כיממה, היתה החלטה טובה, אולם מצד שני זה גרם טראומה לתושבים שנאלצו לצעוד בתוך מראות קשים.
