מגיש: שאול אמסטרדמסקי
עורכת: ליהיא צדוק
הפקה: נעם אמונה ועדי שטרנליכט
עורך סאונד: טל וניג
מרואיין: דרור בין
לקרוא פודקאסט זה כמו לשמוע סרט
אבל אם אתם מעדיפים לקרוא, הטקסט לפניכם
דרור בין: "אני כבר יותר מ-30 שנה בהייטק, כזאת בוקה ומבולקה עוד לא ראיתי. וראיתי הרבה דברים, הרבה עליות והרבה ירידות. כל מה שידענו על מה זה הייטק משתנה."
הי, אתם ואתן על חיות כיס, אני שאול אמסטרדמסקי. לאיש ששמעתם לפני רגע קוראים דרור בין. ועד לפני שניה הוא כיהן כמנכ״ל רשות החדשנות. רשות החדשנות היא עוף קצת מוזר בנוף הממשלתי. מצד אחד, היא גוף ממשלתי עם כל המאפיינים של גוף ממשלתי שאתם יכולים לדמיין. תיכף ניגע בזה קצת. מצד שני - העבודה שלו היא מול ענף ההייטק הישראלי, שהוא כנראה הדבר הכי רחוק מממשלה שאתם יכולים לדמיין, נכון? אז התפקיד של רשות החדשנות הוא קצת להיות המקף שמחבר בין שני הקצוות האלה. וליתר דיוק, הגוף שמאפשר לענף ההייטק הישראלי לצמוח בתנאים טובים יותר, ולהצמיח ענפים חדשים משלו שבלי הדחיפה הממשלתית אולי לא יצמחו. גם בזה ניגע בהמשך הראיון.
בין ניהל את רשות החדשנות מתחילת 2021, ובאחרונה פרש בתום קדנציה מלאה. מה שאומר, שהוא נכנס לתפקיד לפני שמישהו מאיתנו ידע מה זה צ׳אט גי'פיטי ומה אפשר לעשות איתו, והוא מסיים את התפקיד כשמעל לבינה המלאכותית מרחף סימן שאלה כל כך גדול, שאנחנו עדיין לא יודעים להגיד אם זה זה יותר איום או יותר הזדמנות, ומה בדיוק זה יעשה לכל אורחות חיינו.
אז השבוע בחיות כיס - מה הולך להיות, גרסת מנכ״ל רשות החדשנות הפורש.
את הראיון איתו בחרתי להתחיל בנקודה אחרת, עוד לפני שמדברים על AI. אחרי הכל, גם שנת 2023, שהייתה שנה מטלטלת לחברה הישראלית ולענף ההייטק הישראלי, עוד לפני שבעה באוקטובר, נפלה במשמרת שלו. הזכרתי לו שהוא הגיע כבר בעבר לאולפן חיות כיס לראיון. רק שהראיון ההוא מעולם לא שודר.
שאול אמסטרדמסקי: "זה ראיון שנערך ב-2023, אני לא זוכר את החודש המדויק, אבל אני זוכר שתאריך השידור היה אמור להיות בשבוע שאחרי שבעה באוקטובר. שנייה לפני שהתחלנו אמרת לי שאתה לא זוכר על מה דיברנו."
דרור בין: "לא רק שלא זוכר, אפילו לקח לי כמה חודשים אחרי שביעי באוקטובר להיזכר שזה מעולם לא פורסם ואז שאלתי את הצוות מה קרה לריאיון? כן."
שאול אמסטרדמסקי: "המציאות קרתה לריאיון. אז אני אזכיר לך על מה דיברנו, ואני בכוונה רוצה שנתחיל משם. אנחנו דיברנו בתקופה שהייתה מאוד מאוד סוערת. עוד הרבה לפני שבעה באוקטובר, 2023 הייתה הכי רחוקה מלהיות שנה תפקודית. ישראל הייתה בבלגן אחד גדול, דיברנו בתקופת החקיקה המשפטית, זו הייתה שנתך השנייה בקדנציה, נדמה לי, נכון, השלמת שנה ראשונה ואז זה, ואני זוכר מסביב יהום הסער, בסדר? כל ההייטקיסטים הולכים להפגין בכל צומת אפשרי, בכל יום בשבוע, ימי שיבוש, כל מיני כאלה. ואני מדבר עם מנכ''ל רשות החדשנות, עכשיו ברור לי שאתה בפוזיציה ממלכתית וזה. אתה היית שני דברים בתפיסה הסובייקטיבית שלי. אחד, אתה היית סופר ממלכתי, אבל כאילו קיצונית. לא הצלחתי להוציא ממך מילה רעה אחת על הממשלה, כלום, שום דבר. דבר שני, אתה היית נורא אופטימי. לגבי הכיוון שאליו ההייטק הולך ואז הגיע השבעה באוקטובר. מאז, התפרסמו כמה וכמה דוחות של רשות החדשנות, בתקופה שעמדת בראשה. וואו, כמה אני מדבר, אלוהים ישמור, תיכף אני מגיע לשאלה. וכל פעם שאתם מוציאים דו\"ח, אני קורא אותו, זה מעניין אותי. ופתאום אני רואה בדוחות שלכם איזושהי נימה, שלא הייתה בריאיון הגנוז ההוא. פתאום, אני לא אגיד ביקורת על הממשלה, אבל פתאום תמרורי אזהרה מאוד בוהקים. של יותר ויותר ישראלים, יותר ויותר חברות מעבירות פעילות לחו\"ל. וחלק גדול מהטאלנט עובר לחו\"ל. ומה המשמעויות של הדברים האלה יכולים להיות על ענף ההייטק, אבל גם על הכלכלה הישראלית כולה, דוח אחרי דוח, נתון אחרי נתון. ועכשיו אתה יושב מולי כשאתה כאמור אזרח. אני אשמח שתסתכל על הזמן שעבר מאז הריאיון הגנוז ההוא, ותגיד לי איזה מסע אתה עשית עם עצמך ביחס לענף ההייטק הישראלי, בשבתו בתוך החברה והכלכלה הישראלית כולה, ואיך אתה רואה את הדברים היום? שאלה מאוד מאוד ארוכה."
דרור בין: "או וואו."
שאול אמסטרדמסקי: "אני מתנצל, מאוד ארוכה."
דרור בין: "גם התשובה יכולה להיות חצי שעה,"
שאול אמסטרדמסקי: "מצוין, יופי, זה מה שיש לנו, חצי שעה,"
דרור בין: "אז רגע, אני אתחיל בזה שאני עדיין אופטימי."
שאול אמסטרדמסקי: "אוקיי."
דרור בין: "לפחות זה. ואני חושב שגם האופטימיות שלי, כמובן שכשדיברנו אז אף אחד מאיתנו לא ידע בפני מה אנחנו עומדים, אבל היינו גם בתקופה מאוד קשה ותכף אני ארחיב עליה. ולמרות זאת הייתי אופטימי, ולמרות מה שעברנו אחרי השביעי באוקטובר, אני חושב שגם האופטימיות שלי הוכיחה את עצמה. שנת 25' הייתה השנה אולי הכי טובה אי פעם בהייטק הישראלי. עם בערך 85 מיליארד דולר של אקזיטים ועוד 15 מיליארד דולר של השקעות בארלי סטייג'. 100 מיליארד דולר שזרמו למדינת ישראל בזכות ההייטק שלה. אגב, אחת הסיבות לאיסוף החד של השקל. שאחרי זה חזר ופגע בהייטק. אבל אני חושב שהאופטימיות הייתה במקומה, וגם לעתיד אני אופטימי. יש הרבה מאוד סיכונים, אולי יהיה לנו זמן לדבר על זה בהמשך, ואתגרים ודברים שצריך לעשות כדי שהאופטימיות הזאת תתגשם, אבל אני עדיין אופטימי. אני חושב שיש פה שילוב של טאלנט ויכולת ו...תרבות של לקיחת סיכונים, שהיא באמת ייחודית. הסתובבתי הרבה בעולם, דיברתי הרבה עם רשויות חדשנות אחרות ועם חברות רב לאומיות וכו', יש פה משהו מיוחד. והמשהו מיוחד הזה לא נעלם. הוא פה, והוא יהיה פה לעוד הרבה שנים."
"עכשיו, לגבי הממלכתיות. קודם כול, אני רוצה להגיד ממש בטבע הדברים, אני מאמין שבן אדם שבא לשרת את המדינה, צריך להיות ממלכתי. אבל מעבר לזה... וצריך להיות מקצוען, ולדבוק בעובדות ולא לשרבב פנימה את הדעות האישיות שלו. אבל מעבר לזה, אני חושב שגם התפקיד של מנכ''ל רשות החדשנות הוא תפקיד ייחודי, במובן שרשות החדשנות יושבת על התפר הזה בין ההייטק לבין הממשלה, אנחנו תאגיד, לא, תשים לב, אני עוד מדבר בגוף ראשון."
שאול אמסטרדמסקי: "כן."
דרור בין: "תאגיד, לא חלק ממשרד ממשלתי, ואנחנו צריכים כל הזמן לוודא שאנחנו נהנים מהאמון גם של תעשיית ההייטק, וגם של ממשלת ישראל, כדי לתפקד. עד כדי, ממש בדברים הכי קטנים או הכי גדולים, תקציב. אין אף שר בממשלת ישראל שישכב על השולחן ויגיד, אם לא מגדילים את התקציב של רשות החדשנות אני לא מצביע על התקציב."
שאול אמסטרדמסקי: "כן."
דרור בין: "זה הכול רתימה רכה. כלומר, להוכיח את הערך של הרשות ולוודא שכולם מבינים אותו כדי שהממשלה תיתן את התקציבים."
"עכשיו, שנת 23' באמת הייתה, שאלו אותי, אגב, שסיכמתי, יש לי הרבה שיחות סיכום קדנציה כאלה, אז אני, מבחינתי 23' הייתה דווקא לפני המלחמה, הייתה יותר קשה מאשר אחרי פרוץ המלחמה. אחרי פרוץ המלחמה, מה שנקרא, האויב ברור, אתה יודע מה אתה צריך לעשות, קשה נורא, אתגרים עצומים, אבל דווקא התקופה של המאבקים הפנימיים הייתה תקופה מאוד קשה מבחינתי. ותקופה של המון לחצים משני הצדדים. אגב, אני מזכיר רגע, נלך אחורה לשנת 23', במידה רבה הייטק הישראלי התייצב מול ממשלת ישראל, וכאמור, רשות החדשנות היא באמצע."
שאול אמסטרדמסקי: "כן."
דרור בין: "והיה לחצים גם מההייטק, בואו תתבטאו, תגידו כמה ההייטק נפגע. והייתה, היה גם לחצים עם הממשלה, תרגיעו, תגידו שזה לא נפגע. ואני החלטתי שהמצפן שלי, או הכיוון שאני זה, זה תמיד לדבר על עובדות. כלומר, רק דברים שהם דאטה בייסד, דברים שאני יכול להוכיח שיש פגיעה או אין פגיעה, אותם אני אפרסם, אותם... ועליהם אנחנו מדברים. ואתה הזכרת את זה בעצמך, גם בדוחות בשנים אחר כך, אנחנו תמיד מדווחים על עובדות. אנחנו לא מדברים על מה יקרה אילו, ולא מכניסים כל מיני דברים שהם לא זה, אנחנו חוקרים לעומק. מבססים את הדעות שלנו על עובדות, ואותן אנחנו מפרסמים."
"אגב, גם בשנת 23', במהלך האירועים, אנחנו פרסמנו דוחות שהראו פגיעה בהייטק, אבל דברים שאי אפשר היה להתווכח איתם. זאת אומרת, גם כשמישהו בממשלה אמר, למה אתה מפרסם את זה? אמרתי, זאת חובתנו זה עובדות, זה מספרים, אני חייב לפרסם את זה. ואותו דבר כששאלו אותי, למה אתה לא אומר את דעתך ככה וככה? אני אומר, אני מפרסם רק דברים שהם 'דייטה בייס' ואני חושב שזה, אם אני יכול להעביר משהו למנכ''ל או למנכ''לית הבאה שלנו, שאני חושב שזאת גישה טובה. בסוף כשאתה מתבסס על ניתוחים עמוקים והבנה עמוקה של האקוסיסטם אתה לא יכול לטעות. כי זאת האמת, ואי אפשר להיאבק בה."
שאול אמסטרדמסקי: "לפני שנדבר ממש על ההייטק ועל האתגרים שמחכים לנו בשנים הקרובות, מה אתה יודע היום על משרה בכירה בשירות הציבורי שלא ידעת כשנכנסת לתפקיד?"
דרור בין: "וואי, הייתי מה זה תמים כשלקחתי את התפקיד הזה."
שאול אמסטרדמסקי: "גם קודמיך בתפקיד אמרו לי. כי אתם פשוט כולכם באים, זה תפקיד מאוד ייחודי, אתם באים מעומק המגזר הפרטי, מהשפיץ של המגזר הפרטי, איפה שהכול כאילו, כאילו, דבש, והולכים למגזר הציבורי. מה אתה יודע היום שלא ידעת?"
דרור בין: "כן. אז קודם כול אני רוצה להגיד על ניהול בכיר בהייטק, זה נראה מרחוק כזה, חיי זוהר של ההייטק, זה עבודה סופר קשה. תחרות גלובלית, משקיעים, זה דברים מאוד מסובכים, אבל זה נכון שכשאתה מנכ''ל של חברת הייטק אם יש לך את הבורד מאחוריך, סכין בין השיניים, אתה הולך ונלחם בתחרות, להשיג את הלקוחות, לנצח את המתחרים שלך, זה מאוד ברור לך מה, זה. כשאתה מגיע לממשלת ישראל, שיש המדמים אותה לתמנון, אבל שלכל זרוע יש ראש נפרד. אין ראש אחד שמתכלל את הדבר הזה. ארגון באמת מאוד מורכב. ולמרות שהרשות, שוב, היא תאגיד, היא מאוד עצמאית באופן יחסי, עדיין צריך לרתום הרבה מאוד גופים ממשלתיים כדי לוודא שהולכים בכיוון נכון. אתה מגלה שכל דבר שרצית לעשות והיית עושה אותו בשוק הפרטי, אתה, סדר גודל מאמץ יותר."
שאול אמסטרדמסקי: "כלומר?"
דרור בין: "משהו שהיית עושה ביום במגזר הפרטי, ייקח לך שבוע. משהו שהיה לוקח לך שבוע, ייקח לך חודש. משהו שהיה חודש, ייקח שנה לפעמים. אז נורא קשה לארגן את ה...דבר הזה לנוע בכיוון שאתה חושב שהוא נכון. זה הצד הרע. יש המון חום שאתה צריך לייצר כדי שמשהו יקרה, המון אנרגיה שאתה משקיע לא במטרה, אלא באיך מגיעים אל המטרה."
שאול אמסטרדמסקי: "למה?"
דרור בין: "כי יש המון גופים ממשלתיים, וכל אחד רוצה להתעסק בהייטק, ולאו דווקא יש לו את ההבנה איך לעשות את זה, לאו דווקא יש לו את הכלים, לאו דווקא יש לו את הסמכות, ואתה כל הזמן צריך לדאוג שהדבר הזה נעשה נכון, שמחברים ולא כל אחד עושה את שלו, מאגמים משאבים וכולי. מצד שני, דבר שלקח לי גם זמן להבין אותו, שאין דבר שאתה לא יכול לעשות. כלומר, אם יש לך את הנחישות ואת הדבקות במטרה, אתה בסוף תגיע. כאמור, ייקח לך הרבה יותר אנרגייה להגיע לשם, אבל אתה לא, לא יעצרו אותך אם אתה באמת מאמין שזה מה שצריך לעשות."
שאול אמסטרדמסקי: "אבל לצורך העניין, בממשלה קטנה בחצי, זה היה קל יותר?"
דרור בין: "וואו, חד משמעית. תראה, אני חושב בכלל ממשלות בעולם וממשלת ישראל זה בוודאי נכון, יש יותר מדי גופים, הסמכויות הרבה פעמים חופפות ויש הרבה מאוד מאבקי גבול, והמאבקים על כוח כבוד וכסף, השמועה הנכונה, בהחלט יש את המאבקים האלה ואני חושב שהם, כל ממשלה, ובטח ממשלת ישראל, היה נכון אם היא הייתה עוסקת בעצמה כארגון. איך מחלקים את הסמכויות בין הגופים, איך משדרגים את המערכות, איך דואגים לאיכות כוח האדם, יותר יכולת לפטר ולגייס טאלנט. אני חושב שהיום קשה מאוד לעסוק בזה בממשלה. שוב, הרשות היא קצת אחרת כי תאגיד הוא יותר קל. כשאתה מסתכל על משרדי הממשלה ממש, התלונה היא קשה."
אוקי, הגיע הזמן לדבר על בינה מלאכותית. אחרי הכל, יהיה מוזר לדבר על רשות החדשנות בלי לדבר על בינה מלאכותית, נכון?
הכל קורה כל כך מהר שבין זמן הקלטת הראיון הזה לבין השידור שלו המון דברים חדשים יכולים לקרות בתחום של בינה מלאכותית, ולכן ניסיתי לדבר עם בין באופן עקרוני, כזה שישרוד את מבחן הזמן, וכשאני אומר זמן אני מתכוון לשבועיים. כשראיינתי אותו בעבר לפודקאסט המנגנון, מוזמנים לחפש את הפרק הזה, הוא ממש מנה שורה ארוכה של מקצועות שנמצאים בסכנת הכחדה או החלפה על ידי בינה מלאכותית. אז הפעם החלטתי לוותר על החידון הזה, ולתמצת את הכל לכדי שאלה אחת פשוטה -
שאול אמסטרדמסקי: "מה הולך להיות?"
דרור בין: "אמ, הולך להיות הרבה שינויים, בראש ובראשונה בינה מלאכותית. אני כבר יותר מ-30 שנה בהייטק, כזאת בוקה ומבולקה עוד לא ראיתי. וראיתי הרבה דברים, הרבה עליות והרבה ירידות. כל מה שידענו על מה זה הייטק משתנה. מה זה מוצר בעידן האייאיי, איך מפתחים אותו, איך מייצרים יתרון תחרותי, שלא יעתיקו אותך בשתי דקות וחצי. אז הדבר הזה הולך להשתנות. כל המחסנית, מהתשתיות ועד האפליקציות, הכול הולך להשתנות, טעמי המשקיעים הולכים להשתנות, באמת דרמה גדולה. ויחד עם זאת, אני חושב שאם יש משהו אחד שההייטק הישראלי הוכיח לכל אורך עשרות שנות קיומו, זה היכולת שלו להתאים את עצמו במהירות. ואני חושב שזה קורה גם עם הבינה המלאכותית. אנחנו, עוד פעם, על בסיס סקרים ומידע שיש לי, אנחנו רואים שגם העובדים אימצו האייאיי נורא מהר, גם החברות מאמצות את האייאיי מאוד מהר, לא מפחדות לעשות את השינויים. קראתי לזה באיזשהו מקום ,"הרס יצירתי". לא פוחדים להרוס כדי לבנות מחדש. אני חושב שזה יהיה לטובת ההייטק הישראלי בטווח הבינוני והארוך."
שאול אמסטרדמסקי: "בוא נתחיל לפרק את מה שאמרת עכשיו לכמה שיותר חלקים, בסדר? והתחלת מהמוצר, אמרת שהמוצר הולך להשתנות, כי אתה צריך לדעת לבנות משהו, שלא יבוא איזה ילד עם מחשב, לא שיעתיק בשתי דקות אלא יעשה יותר טוב בשתי דקות לעצמו, או לכל הלקוחות שלך. מה המשמעויות של זה? קודם כול עבור העובדים. מה המשמעות?"
דרור בין: "שוב, אני אומר תמיד שאם יש מישהו שאומר לך שהוא יודע איך זה ייראה עוד שנה שנתיים אז הוא או נוכל או שקרן, כאילו אחד מהשניים. אף אחד לא יודע איך הדבר הזה יתפתח. מצד אחד, אני רואה המון חופש יצירה. אני רוצה להגיד לך, אני אחרי 30 שנה שכבר לא תכנתתי, חזרתי לעשות וייב קודינג ואני נהנה מזה בטירוף."
שאול אמסטרדמסקי: "חמוד, מה בנית?"
דרור בין: "כל מיני אפליקציות חסרות כל ערך, אבל עצם זה שפתאום יש יצירה זה דבר נחמד."
שאול אמסטרדמסקי: "כן?"
דרור בין: "ואני רואה אבל גם, אני מדבר עם הרבה עובדים, וגם בני משפחה וכולי, שעובדים בהייטק, ואתה רואה את הפרץ יצירתיות והיכולת של לעשות דברים שקודם לקחו חודשים והשקעות גדולות ואפילו לא היו עושים אותם כי לא היה כדאי לעשות. פרץ יצירתיות גדול, מצד שני, באמת, ג'וניורים שיותר קשה להם למצוא את העבודה הראשונה, ואפילו עובדים ותיקים שפתאום הופכים להיות מיותרים כי כבר אפשר להחליף אותם באיי.איי. אז עולם העבודה משתנה במהירות רבה. קשה לדעת מה יקרה, אני חושב שאולי עצה שאני יכול לתת, אלף, לא לפחד מה-AI. לעבוד איתו הרבה, מצד שני לדאוג שהוא לא מנוון אותנו, כלומר, לא לתת לו לעשות הכול, אלא לחפש את הדברים היצירתיים, את הדברים שהם קצת מחוץ לקופסה, ואותם, לחבר את הנקודות ביניהם וליצור את הדברים, ש-AI בעצמו לא ידע לעשות."
שאול אמסטרדמסקי: "אבל אני רוצה שנהיה יותר קונקרטיים. אני תמיד שואל את זה, אז סליחה אם שאלתי בפעם הקודמת ואני לא זוכר, הילדים שלך הם בני, כבר יותר גדולים, נכון?"
דרור בין: "כן. כן. אזור הבן ה-25."
שאול אמסטרדמסקי: "יופי, אז הבן הגדול שלי הוא בן 16, בסדר? לכאורה, עוד שנים לא רבות הוא יעמוד באיזשהו צומת ויצטרך להחליט אם הוא הולך ללמוד, ואם כן, מה. מה העצה שאני כאבא אצטרך לתת לו? יש טעם בתואר אקדמי? ובפרט במדעי המחשב?"
דרור בין: "כן."
שאול אמסטרדמסקי: "מה הטעם?"
דרור בין: "כן. הטעם הוא ללמוד איך ללמוד. אני זוכר שאני התחלתי ללמוד את התואר האקדמי, לקח לי בערך שנה להבין איך לומדים בטכניון, מה זה הדבר הזה? עצם הלמידה, עצם זה שאתה לומד איך ללמוד בעצמך, לבד, ודברים מאוד מורכבים, ולאו דווקא מה שאתה לומד בפועל, זה בעיניי הדבר החשוב."
שאול אמסטרדמסקי: "אני שואל את זה כי פה בישראל זו נקודה קריטית. אנחנו לא נכנסים לאוניברסיטה מי שמחליט ללכת בגיל 18, מיד אחרי התיכון, ויוצאים בגיל 21 כשאתה יודע, יש לנו עוד את כל האופק לפנינו. אנחנו, יש שירות צבאי פה, הוא משמעותי, הוא ממושך, אחרי זה צריך להתרענן באיזה טיול, אם אין לך שנה של צו 8. אנשים מגיעים לשוק העבודה אחרי האוניברסיטה, איפשהו ב-27-28, זה כבר כאילו, נשאלת השאלה, האם ההשקעה של שלוש או ארבע שנים בלימודים באוניברסיטה, זה דבר שעדיין יש בו טעם. האם אי אפשר ללמוד איך ללמוד בדרך אחרת, מהירה יותר, און דה ג'וב? לא יודע."
דרור בין: "נכון לתחילת אוקטובר 26', אני אומר שכן. אבל אני, שוב, השינוי הוא מהיר והולך להיות עוד יותר מהיר, זה יכול שבעוד שנה אני אחשוב אחרת. אני אומר עדיין היכולת ללמוד בעיניי היא יכולת סופר חשובה גם בעידן החדש שאנחנו נכנסים אליו, שאף אחד לא יודע איך הוא יהיה. וכן, ההמלצה שלי, אגב, יש לי בן שעדיין לא התחיל את הלימודים האקדמיים ואני ממליץ לו ללכת ללמוד."
שאול אמסטרדמסקי: "נכון לאוקטובר 26?"
דרור בין: "נכון לתחילת אוקטובר, לא יודע מה יהיה בסוף החודש, כן."
שאול אמסטרדמסקי: "והוא מקשיב לעצה שלך?"
דרור בין: "הוא מקשיב, כן."
שאול אמסטרדמסקי: "וואלה."
דרור בין: "אני רוצה גם להגיד עוד דבר. אני חושב שמעבר לשינוי הזה שקורה בהייטק, קורה עוד גל מאוד מאוד משמעותי של מעבר למה שאנחנו קוראים דיפטק. אני חושב שדיברנו על זה גם בפעמים הקודמות שנפגשנו."
אחת הפעמים הקודמות שנפגשנו, כפי שאמרתי בהתחלה, מעולם לא שודרה. אז בואו ניישר פה קו. ההייטק הישראלי הוא מאוד פורה, אבל הוא פורה בעיקר באזורים מסוימים. אנחנו מובילים עולמיים בכמות הסטארט אפים שיש לנו בתחום הסייבר (ביחס לכמות האוכלוסייה וגם בכלל, אבסולוטית), ובגם בתחומי תוכנה אחרים כמו פינטק, למשל, כלומר הייטק של שירותים פיננסיים. יש עוד. גם וויקס זו חברת תוכנה. גם מאנדיי. גם אחרות. כשדרור בין מדבר על דיפ-טק, הוא מדבר על דברים אחרים. למשל, על הייטק ביטחוני, או הייטק בתחום החקלאות, או הבריאות, או החינוך, או האקלים. דברים שבהם לא מספיק לפתח אפליקציה מגניבה, או תוסף לדפדפן, או שירות תוכנה כלשהו להגנה על הקבצים שלכם, אלא הרבה פעמים צריך לפתח משהו בעולם הפיזי. נגיד - תרופה. זה הרבה יותר קשה, לוקח הרבה יותר זמן, ולכן מצריך הרבה יותר סבלנות, ולעיתים גם יותר השקעה. השוק הפרטי לא אוהב ללכת למקומות שמצריכים ממנו הרבה סבלנות, בעיקר אם הפוטנציאל הכלכלי בסופו של דבר לא גדל יחד עם הסבלנות הנדרשת. ולכן, אם השוק החופשי לא עושה את זה לבד, אולי המדינה צריכה להתערב? לעזור? זו אחת המשימות המרכזיות שרשות החדשנות ניסתה לבצע במהלך הקדנציה של בין.
דרור בין: "ההייטק הישראלי השתכלל מאוד במיזמים של, נקרא לזה רגע, עולמות התוכנה. הביטובי, ביטוסי, סייבר, באמת, פינטק וכולי, הצלחה פנומנלית. אגב, כל מרכזי ההייטק בעולם, זה מה שקרה בהם בעשורים האחרונים."
שאול אמסטרדמסקי: "וואלה."
דרור בין: "בגלל הפריצה של האינטרנט והסלולר היה פרץ חדשנות מטורף בעולמות האלה."
שאול אמסטרדמסקי: "זה לא רק זה, זה גם מאוד מאוד מתגמל. הרווחיות היא 90 אחוז כאילו וכל מיני דברים,"
דרור בין: "לא רק זה, אתה גם מגיע לאקזיט המיוחל נורא מהר. אתה מעלה אפליקציה, תוך שנה שנתיים אתה יכול כבר להגיע לאקזיט, עיין ערך וויז."
שאול אמסטרדמסקי: "כן."
דרור בין: "בעולמות הדיפטק בדרך כלל מדובר לא רק בכתיבת תוכנה אלא גם במשהו שהוא, מוחשי."
שאול אמסטרדמסקי: "פיזי."
דרור בין: "אם זה אלקטרוניקה או כימיה או פיזיקה או דברים מהסוג הזה, הטיים טו מרקט הוא בדרך כלל כמה שנים, לא שנה שנתיים, אחרי שאתה מגיע לשוק אתה צריך עוד לבנות מפעל, האקזיט מגיע אחרי 10, לפעמים 15, לפעמים 20 שנה. כן, חלק מהעולמות שהזכרת, בריאות, אקלים, אבל גם עולמות שהם הרבה יותר סקסיים, כמו למשל, כשאנחנו מדברים על AI, יש עולם שלם של תשתיות AI. שזה שבבים, זה פתרונות לדאטה סנטרים, פתרונות לאנרגיה, דברים שהעולם צריך אותם בטירוף היום, הרי צריכת החשמל של ה-AI היא מטורפת ואי אפשר לעמוד בזה."
שאול אמסטרדמסקי: "כן."
דרור בין: "אז גם זה, זה דיפטק, ובאמת אחד הדברים שעשינו ברשות בשנים האחרונות, זה ממש להפנות את כל המשאבים שלנו, את כל הכלים שלנו, כדי להבטיח שייווצר בישראל גל של דיפטק. ואני חושב, אם יש משהו אחד שאני מסתכל עליו אחורה בשמחה ובגאווה, זה באמת העובדה הזאת שיש היום הרבה מאוד חברות דיפטק בישראל, יש היום כבר קרנות שיודעות או מתחילות לפחות להבין את מה זה אומר להשקיע בדיפטק."
שאול אמסטרדמסקי: "קרנות פרטיות, הכוונה."
דרור בין: "קרנות פרטיות. ואפילו עשינו בסוף 25 סקר, פעם ראשונה, של הדיפטק הישראלי, מתברר שיש פה בערך 1,500 חברות שאנחנו מגדירים אותן כדיפטק, וה-1,500 חברות האלה גייסו בערך שליש מהכסף שגויס בישראל בשנים האחרונות."
שאול אמסטרדמסקי: "וואלה."
דרור בין: "וכשאתה מסתכל אפילו במספרים אבסולוטיים, ישראל היא במקום השני בעולם המערבי אחרי ארצות הברית בהשקעות בדיפטק. אז זה דבר שהוא מבחינתי, עוד פעם, דיברתי בהתחלה על אופטימיות, זה בעיניי אחד הדברים שהם אחת הסיבות לאופטימיות שלי, שהשילוב הזה של AI. ואגב יש המון קשר בין AI גם לדיפטק, כי הרבה פעמים הדברים המוחשיים האלה שאתה מפתח, הם או עבור ה-AI או נעזרים ב-AI. למשל, בוא ניקח דוגמה, עולם פיתוח התרופות, אתה רואה איך שהאייאיי מאיץ שמה את כל מה שקורה וגורם לתהליכים שפעם עלו מיליארדים, ולקחו עשר שנים לפתח תרופה, איך הזמן הזה מתקצר ואיך העלות יורדת, והדבר הזה נהיה אפשרי גם לחברות קטנות."
שאול אמסטרדמסקי: "אגב, זו אחת מנקודות האור שאני רואה סביב הסיפור הזה של אייאיי, שבאמת, בתחום התוכנה, אני לא יודע אם הוא מייתר עד הסוף, אבל הוא ללא ספק מאיים על הקמת חברה חדשה שתוך שנייה או אחת הגדולות יכולה פשוט לעשות את זה כפיצ'ר או מישהו אחר יכול לעשות את זה נורא בקלות וכולי. האיום הזה, אני חשבתי, אבל לא היה לי מספיק דאטה בשביל לבסס את המחשבה הזאת, אולי ישלח אנשים למעוזות הדיפטק, איפה שזה הרבה יותר קשה, אבל מצד שני ל-AI הרבה יותר קשה לגרוף את זה בגריפה אחת."
דרור בין: "חד משמעית. נכון. בעולמות הדיפטק, הרי מה מייחד דיפטק לעומת סטארטאפ רגיל? בסטארטאפ רגיל יש לך את כל הסיכון העסקי, של האם תצליח לגייס כסף, האם תצליח להשיג לקוחות. בדיפטק יש לך את כל הסיכונים האלה, אבל יש לך גם סיכון של פריצת הדרך המדעית טכנולוגית. אתה צריך לעשות משהו בפעם הראשונה מבחינה טכנולוגית."
שאול אמסטרדמסקי: "זה לא יכול להיות רק אפליקציה מגניבה, זה אשכרה צריך לרפא את הסרטן."
דרור בין: "ואז א', ל-AI יש פה באמת יכולת לעשות את הפריצת דרך יותר מהר, וגם, אתה יכול להגן על פריצת הדרך הזאת בצורה יותר טובה מאשר בעולמות התוכנה."
שאול אמסטרדמסקי: "עם פטנטים וכולי, ועל הדרך גם לספק מקומות תעסוקה שלא מאוימים בכל רגע נתון, לפחות בינתיים, על ידי ה-AI. אבל כל הדברים האלה שאמרת עכשיו הם עדיין איכשהו קשורי AI, זאת אומרת, אמרת בעצמך ניהול אנרגייה לדאטה סנטרים וכו' לעשות את זה יותר יעיל, זה הכול כאילו, יש גם הליכה לכיוון אזורים שבעיניי הם נורא סקסיים אבל בעיניי ההייטק כנראה פחות, כמו חקלאות, נגיד, שמשוועים ל... הצרכים שלהם מאוד גדולים, הפתרונות שנדרשים הם מאוד גדולים, אבל כאילו התגמול הוא נורא נורא קטן."
דרור בין: "זה לכאלה שהם עם אינדיורנס חזק. יש תעשיית אגריטק בישראל. כן, קטנה מאוד. יש שם אפילו כמה חברות ממש מוצלחות שהגיעו לשלב ההכנסות וכו', אבל באמת זה אחרת. ואני חושב שזה משהו שהתעשייה צריכה להפנים. כנראה העידן, אגב, אפילו יש נתונים שמראים שיש מעט מאוד, מספר היוניקורנים שנחשפים מדי שנה בעולם, בתחום הביטובי וביטוסי, יורד כל שנה. לעומת זאת, מספר היוניקורנים שנחשפים בעולמות הדיפטק עולה משנה לשנה. אבל צריך להפנים שזאת פרדיגמה אחרת. כן, זה לא שנתיים שלוש ל\"אקזיט\", זה עשר שנים ל\"אקזיט\". זה הרבה גיוס של כסף בדרך."
שאול אמסטרדמסקי: "גם למשקיעים יש את הסבלנות הזאת?"
דרור בין: "לא. אבל הם יצטרכו לסגל אותה אחרת הם ייכשלו, בעיניי. להמשיך להשקיע בחברות תוכנה יהיה קשה יותר ויותר. ויצטרכו להתאים את עצמם. גם המודלים של ההשקעה יצטרכו להתאים את עצמם, כי קרן בנויה על זה שהיא מגייסת כסף, משקיעה תוך שלוש, ארבע שנים, מביאה את הריטרן הזה תוך חמש, שש, שבע שנים. וזה לאו דווקא מתאים לעולמות הדיפטק, והשינויים האלה צריכים לקרות, אגב, לא רק בישראל, הם גם בעמק הסיליקון צריכים לקרות, וזה חלק ממה שזה, ומצד שני, הריוורדס יהיו גדולים. דיברנו על האקלים, הכדור הארץ מתחמם, האנושות תצטרך פתרונות, בריאות, האוכלוסייה גדלה, מזדקנת, האנושות תצטרך פתרונות. יוצאים לחלל, מלחמות, צריך דיפסנס טק, יש המון אזורים של דיפטק שהאנושות חייבת. יהיו ביקושים אדירים, התשואות, למי שישקיע בדברים האלה, תהיינה שם. אגב, גם יש אפילו נתונים תומכים שמראים ש… משקיעים שמשקיעים בדיפטק לאורך זמן, התשואה טיפה יותר גבוהה אפילו מהעולמות של הביטוי סי וביטובי, אבל לוקח יותר זמן."
שאול אמסטרדמסקי: "אתה עדיין חושב שיש מקום וטעם להקים סטארטאפים חדשים היום בתחום התוכנה, ובלבד? תשלים את המשפט."
דרור בין: "ובלבד שאתה רואה איך אתה מייצר נכסים תחרותיים שאותם יהיה קשה להעתיק."
שאול אמסטרדמסקי: "שזו משימה שההסתברות להצליח בה היא?"
דרור בין: "למשל, דאטה. אם אתה, שוב, אם אתה מצליח להגיע עם רעיון חדש ראשון לשוק, ובמשך, לא יודע, שנה, לאסוף דאטה ייחודי שלאף אחד אחר אין, כנראה תצליח לבנות חומות הגנה סביב הדבר שבנית."
שאול אמסטרדמסקי: "אוקיי, ורק בשביל לסגור את כל המעגל הזה, עובד שכבר נמצא בשוק הזה, בסדר? ויש לו איזה שהוא ותק ומתלבט שנייה אם לפנות ימינה או שמאלה. בעידן כמו זה, אם הוא מתלבט אם ללכת לאחת מהחברות המאוד מאוד גדולות או, לקחת סיכון וללכת לאיזשהו סטארטאפ בראשית דרכו, היית ממליץ לו, או לה? או שזה עניין של אופי?"
דרור בין: "עניין של אופי ולקיחת סיכון, וההמלצה שלי, גם מהניסיון האישי שלי, לך לאיפה שהבטן שלך אומרת ללכת. עכשיו שהאינטואיציה."
שאול אמסטרדמסקי: "בוא נתרחק ונסתכל על זה מנקודת מבט יותר רחבה, הסתכלות מאקרו, ונכניס את עצמנו לנעליה של ממשלת ישראל, בסדר? ממשלת ישראל, כל ממשלה, צריכה את ההייטק. אני במשך שנים חשבתי שזה שההייטק הוא הקטר שמושך את המשק, שזו סתם קלישאה, זו לא. ממש לא. הנתונים שלכם ממש מראים את זה, זה רבע מהיצוא, זה חמישים אחוז, סליחה, זה..."
דרור בין: "60 אחוז מהיצוא."
שאול אמסטרדמסקי: "מהיצוא וזה רבע מהיצור כולו, מהתוצר, משהו כזה. חמישית, כן. בשיא של זה, זה היה יותר מעשרה אחוז מכוח העבודה וכולי, ובאמת כל נתון אפשרי ממש מעיד על זה שאם היינו מוציאים את ההייטק הישראלי מפה, כולם היו קמים והולכים. מדינת ישראל הייתה משתנה ללא היכר. היא הייתה בולגריה, משהו כזה. אוקיי, אז אנחנו צריכים את ההייטק, בהינתן הדברים הבאים. מערכת חינוך שמייצרת בעיקר הישגים בינוניים והולכת אחורה, אם אנחנו מסתכלים על מבחנים בינלאומיים. חלקים, איך אני אגדיר אותם? פחות משתלבים בחברה הישראלית. שרמת המיומנויות שם שקשורות לשוק העבודה היא רמה מאוד מאוד נמוכה, והחלק שלהם הולך וגדל וכו'. וכשאני מסתכל על שני הווקטורים האלה ומסתכל לא שנה שנתיים קדימה, אלא 15 שנה קדימה, ואני עכשיו רוצה לעשות משהו כממשלת ישראל, ברור שבתרחיש עסקים כרגיל אנחנו הולכים לאחור, זה ברור. מה אנחנו צריכים לעשות שהוא לא רק פתרון של חינוך וזה, כי זה פשוט פוליטי מדי ואז אנחנו תקועים בקיר."
דרור בין: "אממ, כשאמרתי קודם שאני אופטימי, אחד הדברים שמעכירים את האופטימיות הזאת, זה בדיוק הדברים הללו. בסוף ההייטק הישראלי, כדי להמשיך להצליח, צריך אנשים טובים. וצריך הרבה אנשים טובים, הרבה מוחות טובים. והיום יש מגזרים שלמים שלא משתתפים בהייטק, החברה החרדית, החברה הערבית, נשים לא משתתפות בהייטק כחלקן באוכלוסייה, וזה,"
שאול אמסטרדמסקי: "פריפריה."
דרור בין: "פריפריה וזה, זאת תקרת הזכוכית האמיתית של ההייטק הישראלי. ואגב, בשנים האחרונות עשינו המון כדי לנסות לפתור את זה, אבל זה אירוע מסובך מאוד כי, בסוף ההייטק הוא בסוף המשפך, כמו שיש קודם את מערכת החינוך ואת התיכונים ואת האוניברסיטאות ואת הצבא, ואם אתה בסוף מגיע לתעשייה בלי שעברת את כל התחנות האלה באיכות הנכונה, אז מאוד קשה להתאים לתעשיית ההייטק. זה הדבר שהוא בעיניי באמת סיכון אמיתי להייטק הישראלי. אם אתה שואל אותי, כאזרח, אני חושב שאת מערכת החינוך הישראלית צריך לסגור ולפתוח מחדש. כמו שעשו במידה רבה למערכת הבריאות הישראלית. חלקנו מספיק מבוגרים כדי לזכור את המשברים הגדולים שהיו במערכת הבריאות הישראלית. קופת חולים של ההסתדרות, שעמדה לפני פשיטת רגל, שירותים מאוד נמוכים, גרועים, לאזרח. וכשהגיעו לכזה משבר, שלא הייתה ברירה, פשוט בנו אותה מחדש. והיום היא דוגמה לכל העולם, איך בשיעור השקעה יחסית נמוך מהתמג, מקבלים מערכת בריאות אחת הטובות בעולם, מבחינת התוצרים, תוחלת חיים וכולי. דבר דומה, ויש לי אפילו רעיון מפורט, אבל אני לא חושב שזה מתאים לשיחה הזאת, צריך לעשות במערכת החינוך. צריך להתאים אותה לעידן שבו אנחנו נמצאים, ולהתאים אותה לכל המגזרים, ולדרוש מכל המגזרים שמקבלים תקצוב, להשתתף במערכת חינוך כזאת. ואגב, אחד הדברים שהיום עומדים לרשות הדבר הזה, זה גם האייאיי. האיאיי, יש לו סכנה שהוא יכול להגדיל עוד יותר את הפערים. אבל יש לו גם את ההזדמנות, שרתימה נכונה שלו יכולה, רגע, אם נדמיין שנייה, ליצור לכל אחד מהתלמידים, ולא משנה מאיזה פריפריה חברתית או גאוגרפית הוא בא, ליצור לו את המורה או את המורה המושלמת, שממש תבין איפה הוא נמצא, ותקדם אותו צעד צעד ברמה הנדרשת. זה יכול להיות סוגר פערים אדיר. וצריך להתמודד עם הדבר הזה. יש פה הזדמנות נהדרת שצריך למנף אותה."
שאול אמסטרדמסקי: "אמרת שיש לך רעיון, אתה רוצה לתת לי ב..."
דרור בין: "אני חושב, תראה, כן, אני אנסה רגע לתת את זה בשני משפטים. בסוף, מערכת הבריאות הישראלית למה היא כל כך מוצלחת? כי היא משלבת גם, מצד אחד, מימון ממשלתי שמבטיח שוויוניות, אבל מצד שני גם תחרות. אני חושב שזה בדיוק הדברים שצריך להבטיח במערכת החינוך. צריך להבטיח מימון ושוויוניות לכולם, חינוך איכותי לכולם, אבל צריך לייצר גם יכולת של תחרות. למשל תחשוב על כמו שיש קופות חולים, אני לא יודע, קופות לומדים, לא משנה איך נקרא לזה. בתי ספר. בתי ספר, רשתות של בתי ספר ארציות שיודעות להתחרות ביניהם, גם על תכני הלימוד כדי למשוך את התלמידים ואת ההורים, גם את המורים ולשלם להם טוב יותר מאשר היום. תראה מה קרה בעשור האחרון במערכת החינוך, אני חושב שהכפילו את תקציב החינוך של מדינת ישראל. האם זה הביא לעלייה ברמת החינוך?"
שאול אמסטרדמסקי: "לא."
דרור בין: "לא. מה בדרך כלל גורם לשיפור? תחרות. ולא סתם שהמגזר הפרטי כל כך הרבה יותר מצליח מהמגזר הציבורי, כי יש בו תחרות. התחרות מחדדת את הדברים, ואני חושב שאם היו מכניסים מידה מסוימת של תחרות למערכת החינוך זה היה מקפיץ אותה בכמה רמות."
שאול אמסטרדמסקי: "כאמור, הבעיה פה, בשונה ממערכת הבריאות, זה שהפתרון הוא פוליטי לחלוטין. זאת אומרת, הוא עובר דרך מכשלות..."
דרור בין: "אני חושב שצריך שר חינוך וראש ממשלה, שמבינים שצריכים לעשות באמת רפורמה גדולה, ושמוכנים לסבול אפילו שנה של שביתות ולהיות מוכנים לזה, אבל, באמת להציל את מערכת החינוך הישראלית."
שאול אמסטרדמסקי: "אתה מדבר על ארגוני עובדים, אני רואה בעיות פוליטיות על גבול הבלתי פתירות."
דרור בין: "נכון, אני מסכים."
שאול אמסטרדמסקי: "זאת אומרת, צריך לסגור את מערכת החינוך החרדית הפרטית ולפתוח אחת ממלכתית. לך תעשה את זה. זה פחות או יותר כמו לפנות את כל ההתנחלויות. אפשר להגיד את זה, אבל לעשות את זה, זה קצת יותר קשה."
דרור בין: "שוב, אתה יכול להגיד שרק מי שבא למערכת החינוך הממלכתית מקבל תקציבים ממלכתיים."
שאול אמסטרדמסקי: "כן, אפשר להגיד את זה. כן. ולעשות את זה. והיית בממשלה איזה יום יומיים, לעשות את זה..."
דרור בין: "תראה, מכיוון ששואלים אותי מה אתה הולך לעשות עכשיו, אז אני אומר אני לא יודע מה אני הולך לעשות אבל אני יודע מה אני לא הולך לעשות. אני לא הולך לעשות עוד תפקיד ציבורי. אז עכשיו אני יכול להגיד אפשר לעשות."
שאול אמסטרדמסקי: "זה מספיק פעם אחת בחיים כאילו? אגב, יופי אני שמח שאמרת את זה, אנחנו מתקרבים גם לסיום, רשות החדשנות או מנכ''ל רשות החדשנות, זה כאילו התפקיד הקלאסי למישהו שבא מהמגזר הפרטי אחרי שצבר הרבה מאוד ניסיון וקשרים וידע וכולי, ובא ועושה את המילואים שלו בציבורי, לצורך העניין גם, חוטף ירידה משמעותית ברמת ההכנסה אבל זה בסדר כי בכל זאת היה לו תפקיד בכיר. ואז חוזר לשוק, פיקס. זה ממש כאילו הקלאסי. היו אנשים מאוד בכירים במגזר הפרטי שניסו לעשות את המעבר הזה לתפקידים שהם לא מנכ''ל רשות החדשנות. מי שזכור לי במיוחד כרגע שעולה לי בראש זה חיים שני, שבא גם מתפקיד של מנכ''ל בהייטק והלך למנכ''ל את משרד האוצר, בשנים שממשלת ישראל עוד הייתה יותר תפקודית מאשר בשנים האלה. ולדעתי הסיבוב שלו ארך שנה ולא יותר, והוא עשה אחורה פנה, תודה רבה, אני לא מתקרב לדבר הזה יותר. והיו עוד כמותו. האם היית ממליץ לעמיתיך ואמיתותיך במגזר הפרטי לעשות את הדבר הזה, לבוא למילואים של פעם אחת, אבל לא לתפקיד מנכ''ל רשות החדשנות, שכאמור זה היותר קל, אלא לתוך העומק של המגזר הציבורי. מנכ"ל משרד התחבורה או מנכ"ל נתיבי איילון או מנכ"לית נת''ע או כזה?"
דרור בין: "חד משמעית, כן."
שאול אמסטרדמסקי: "כי?"
דרור בין: "כי זה התנסות מדהימה. שואלים אותי איך אתה מסכם את התקופה שלי פה, אני אומר מרתק ומספק. מרתק, כי אתה רואה תמונת מאקרו לאומית, שאתה לא רואה כשאתה בתפקיד בהייטק. אתה עסוק בדלת אמותיך מאוד ראייה צרה. אתה רואה ראייה לאומית, מערכתית, ראיית מאקרו, מעניין בטירוף, באמת, ברמות שקשה לתאר, ומספק. כי הדברים שאתה עושה משפיעים, נוגעים בכל אזרחי המדינה. אתה לומד המון, אגב, כל הקשיים שתיארתי קודם, זה דברים שאתה לומד מהם ומשכלל יכולות שאולי היו פחות חזקות קודם. אז מהצד שלך, כמישהו שמגיע, זה מרתק ומספק. וגם אני מאוד מאמין בזרימה הזאת בין שני המגזרים, הפרטי והציבורי. בסוף יש איזה אמירה שתמיד קוממה אותי בהייטק, שאנחנו לא צריכים כלום מהממשלה רק שלא תפריע לנו. אני חושב שזה ממש לא נכון. אני חושב שההייטק הישראלי מאוד צריך את הממשלה, חינוך, דיברנו על חינוך, מי מטפל בחינוך? מי בונה תשתיות? מי מממן מחקר ופיתוח באקדמיה, שאחרי זה מגיע להייטק? מדינת ישראל צריכה ממשלה טובה, ממשלה טובה זה בסוף אנשים טובים, אנשים שבאים עם ניסיון ועם יכולת, אז גם להם זה טוב, גם למדינה זה טוב, אני ממש מנצל את הבמה הזאת כדי לעודד אנשים לעשות את המעברים הללו."
שאול אמסטרדמסקי: "שאלות ממש אחרונות. הנתונים על ירידה של, של ישראלים לחו"ל לתקופות ממושכות, בדגש על רופאות, רופאים, בעלי הכנסות גבוהות וכולי, עד כמה זה צריך להטריד אותנו, עד כמה זה מטריד אותך?"
דרור בין: "כרגע זה לא בהיקפים שצריכים להטריד אותנו אבל התופעה כתופעה מטרידה. אני רוצה שהישראלים יאמינו במדינה שלהם, יבינו שפה זה המקום שלנו להיות בו. גם הילדים שלי שואלים אותי ואני אומר להם, זה המקום שלנו ולא רק בגלל ציונות, אני חושב שבאמת ישראל היא מדינה טובה. אתה מסתכל עוד פעם על מה קורה בכל העולם שהיינו רוצים לחיות בו לפחות, ואתה רואה בעיות קשות. בוא נדבר, למשל, על ההחורף הדמוגרפי, העובדה שהאוכלוסייה הולכת וקטנה, אין מספיק ילדים, יש רק זקנים. המדינות, זה מדינות בלי עתיד. ישראל היא מדינה שגם צומחת כלכלית, גם האוכלוסייה שלה צומחת, יש פה כוחות יצירתיים אדירים. אני חושב שזה המקום שלנו להיות בו. אני חושב שכל השברים שעברנו בשנים האחרונות, גרמו לחלק מהאנשים לאבד אמון ולרצות לבלות חלק מחייהם בחו''ל, אולי תקופות קצרות יותר, ארוכות יותר. ואני מקווה שגם את זה נוכל להניח אחרי הבחירות, מאחורינו."
שאול אמסטרדמסקי: "עד כמה את תמרורי האזהרה שפרסמתם בדוחות שלכם בשנים האחרונות, של פתיחת חברות בחו"ל, של העסקת יותר טאלנט בחו"ל מאשר בישראל וכולי וכל מיני נתונים מהסוג הזה, עד כמה זה צריך להטריד אותנו?"
דרור בין: "מטריד."
שאול אמסטרדמסקי: "שאלתי עד כמה?"
דרור בין: "מטריד עד מאוד. כי בסוף אנחנו רוצים שההייטק הישראלי לא רק יצליח אלא יהיה פה. ומי שיחליף אותי בתפקיד זה אחד מהדברים שהוא יצטרך לעסוק בהם, איך להבטיח שהדבר הזה באמת נשאר פה. כרגע, שוב, המספרים הם קטנים, הם לא ברמה של איזושהי אזעקה לאומית. אבל אנחנו צריכים להסתכל גם על קווי המגמה ולעצור את המגמה הזאת בזמן."
שאול אמסטרדמסקי: "דרור בין לשעבר מנכ''ל רשות החדשנות, תודה רבה שבאת."
דרור בין: "אני צריך להתרגל לשעבר."
שאול אמסטרדמסקי: "אתה, כל חייך תהיה לשעבר. תודה רבה."
דרור בין: "תודה."
בין אמנם סיים את הקדנציה שלו ויצא אל האזרחות - הוא יוצא לטיול משפחתי ממושך בניו זילנד אם זה מעניין אתכם - אבל טרם מונה לו מחליף. למעשה, נדרשו משום מה ארבעה חודשים שלמים רק כדי לפרסם את המכרז להגשת מועמדות להחליף אותו. כמו שהוא אמר, הממשלה היא דבר שזז לאט, לעיתים לאט מאוד, בטח כשאנחנו בתקופת בחירות.
המחליף או המחליפה של בין יבואו, כמעט בטוח, מתוך ענף ההייטק עצמו. גם בין עצמו וגם קודמיו בתפקיד, עוד כשקראו לזה המדען הראשי, היו מנהלים בכירים שהגיעו מהענף ״למילואים״ במגזר הציבורי.
אבל בניגוד לבין וקודמיו, האתגר של מי שיחליף אותו בתפקיד יהיה בעיני גדול יותר. גם משום שההתפתחויות בתחום הבינה המלאכותית הן מהירות מאוד. כלומר שאם ישראל תמצמץ יותר מדי ארוכות, כפי שהיא כבר עשתה בשנים האחרונות כשהיתה עסוקה להתמודד בעיקר עם המלחמה וההשלכות שלה, היא עלולה להפסיד את כל הרכבת הזו. אבל גם משום שכפי שבין בעצמו הודה, מנעד האפשרויות של מה הבינה המלאכותית תעשה למשק הוא כל כך רחב, שקשה מאוד לכתוב תוכניות עבודה ככה. קשה מאוד לתכנן את העתיד ולבנות אסטרטגיה, כשהמציאות משתנה כמו חול הים תחת הגלים.
הנסיבות האלה מחייבות שמי שיחליף את בין בתפקיד יהיה לא רק בעל תפקיד עם ניסיון משמעותי בעולם ההייטק, אלא גם מישהו עם יכולת חשיבה אסטרטגית ויכולת קריאת שוק נדירות באיכותן. האם יש אנשים כאלה בענף ההייטק הישראלי? חד משמעית כן. האם הם יהיו מוכנים לוותר על תפקיד בכיר במגזר הפרטי ולבוא דווקא עכשיו למגזר הממשלתי? התשובה לזה נעוצה, לדעתי, כמו הרבה דברים אחרים, בתוצאות הבחירות האלה ובזהות הממשלה החדשה שתקום.
אתם האזנתם לחיות כיס, הפודקאסט הכלכלי של כאן. העורכת שלנו היא ליהיא צדוק, המפיקה היא נועם אמונה, סייעה בהפקה עדי שטרנליכט. עורך הסאונד הוא טל וניג. התחקירנית שלנו היא הודיה קלייטמן. במערכת חיות כיס תמצאו גם את צליל אברהם ואלון אמיצי.
אני שאול אמסטרדמסקי, תודה רבה שהאזנתם.
