זה היה השבוע של הליכוד. מתפקדי הליכוד וחברי המרכז אמרו את דברם ועיצבו את הרשימה המרשימה שלהם לכנסת. חברי הליכוד שהגיעו באחוזי הצבעה גבוהים – 58% - ובמספרים זה אפילו מרשים הרבה יותר, כ-70 אלף חברים - מימשו את זכותם להצביע, הפגינו אחריות ובעיקר בגרות. את הספינים של ראש הממשלה הם לא קנו. את חברי הכנסת שעשו לליכוד שירות רע בכנסת הקודמת הם הוציאו החוצה מן הרשימה וגמלו למי שהפגין עבודה פוליטית וציבורית.
הירשמו לפוליטי-כאן, ערוץ הטלגרם של כאן חדשות לבחירות - כל העדכונים והפרשנויות
מתפקדי הליכוד אותתו לראש הממשלה איתות ברור – אתה ראש ממשלה נערץ, אך פוליטיקאי לא מרשים. את הספינים על סער המתפקדים לא קנו. מי שנדחף בידי נתניהו – אך לא היה ראוי מספיק להיכנס, פשוט נשאר בחוץ. את מבחן הבגרות חמש יחידות פריימריז צלחו מתפקדי הליכוד בהצלחה יתרה. גם יריבי הליכוד התקשו או ויתרו מראש על המתקפה על הרשימה.
אחת הדוגמאות המובהקות היא יובל שטייניץ. שטייניץ הוא כבר חבר כנסת ושר ותיק. השנה הוא יציין 20 שנות פעילות פוליטית פעילה. הוא בא לשורות הליכוד לאחר בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה, מהצד השני של המפה הפוליטית, משלום עכשיו. המשענת העיקרית שלו בליכוד היתה מהרגע הראשון בנימין נתניהו. שטייניץ הוא פוליטיקאי לא טוב. הוא לא אוהב את התנועה בין החתונות וברי המצווה, הוא לא פוקד את סניפי הליכוד – וגם לא את הרשויות המקומיות של המפלגה בין פריימריז לפריימריז. הוא בדרך כלל שוהה במשרדיו או בכנסת ועובד. בתחילת מערכת הבחירות הפנימית הוא החל לקיים פגישות ושמע בהן לא מעט ביקורת מחברי הליכוד על ההיעדרות הממושכת שלו. הם הזכירו לו שעמיתיו לשולחן הממשלה לא נטשו אותם, הם הגיעו, הבטיחו, לא תמיד קיימו, אבל לפחות היו. למרות כל זאת הצליח שטייניץ לשמר את מעמדו, ולהשתבץ ברשימה למקום ראוי.
הרבה ביקורת הוטחה בימים הללו באלירז שדה ובאולפן הליכוד טי וי. אבוי, טענו המבקרים – נתניהו "בוחר את מראייניו תוך שהוא מדלג על התקשורת הלגיטימית החופשית". מחילה מחבריי העיתונאים על כך שאני מצנן את הכעס. מה אנחנו רואים באולפן הליכוד טי וי? בסך הכל שידורי תעמולה מקוונים, שלא מופיעים בשעות השידור שמקבלות המפלגות שבועיים לפני בחירות בטלוויזיה וברדיו. הליכוד הקדים ובנה אולפן במצודת זאב, במקום באולפן פרטי אחר שעשוי לעלות יותר. אלירז שדה הוא רותי פרמינגר דגם 2019. שנים הורגלנו לקריינים וקרייניות שמקריאים מפרומפטר מסרים פוליטיים. בשנות ה-80 וה-90 זה היה בסדר וב-2019 זה מחייב לזעוק: "גוואעלד, לאן נעלמה התקשורת החופשית?" העובדה שראש הממשלה לא מתראיין – זו בעיה אחרת, אבל האם המבקרים את נתניהו היו מספיק הגונים לשאול את השאלה הבאה: האם ראוי שהריאיון הראשון של בני גנץ נבחר בקפידה להתקיים בפני שני מראיינים שזה ממש, אבל ממש לא המקצוע שלהם?
לא לעולם חוסן
שבוע לא מוצלח עבר על מפלגת חוסן לישראל. תשומת הלב התקשורתית-ציבורית היתה לעבר הליכוד, ובחוסן לישראל לא הצליחו להשתלב בסדר היום. על אף שהמפלגה חשפה השבוע את העשירייה הפותחת שלה, זה לא זכה לתשומת לב מאחר שכל השמות כבר היו ידועים. בחוסן לישראל ממשיכים להפוך את העיסוק ימין-שמאל לחלק בלתי נפרד מיצירת הגימיק של המפלגה תוך התכתבות עם הסיסמה שהשיק גנץ בנאומו הפתוח הראשון "ישראל מעל לכל". יהיה קשה, כך נראה, להסביר לציבור את השעטנז שבנו שם לפי סקרי הפופולריות שקיימו במפלגה.
בני גנץ זה שמאל חלש. pic.twitter.com/tVPQGpfrR5
— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) 7 בפברואר 2019
אי אפשר לעשות קמפיין נטול טעויות, ובחוסן לישראל עשו את המשגה הראשון ביחסים עם התקשורת השבוע. הבחירה בריאיון בלעדי לכלי תקשורת אחד, ידיעות אחרונות, ובפני מראיינים שאינם עיתונאים-מראיינים מובהקים, נראה כמו ניסיון לעשות וי על הריאיון הראשון. גנץ הבטיח יחס הוגן לתקשורת. ההתחלה היתה יותר מבטיחה בנאום שנישא לעיני כלל הציבור בשעה שבה כל ערוצי הטלוויזיה והרדיו והניו-מדיה שידרו בעת ובעונה אחת. ההמשך צולע. נתניהו אחד שבורח מהתקשורת כבר יש, אין צורך לשכפל את המודל.
הקול כנראה אבוד
השאלה הפוליטית הגדולה שנותרה עדיין פתוחה היא החיבורים הנוספים שעליהם מדברים. רק חיבור אחד הוא בעל השפעה מכרעת, שיכול לשנות את המערכת הפוליטית - חיבור בין חוסן לישראל לבין יאיר לפיד. האיש ששם לעצמו למטרה למצות את הבדיקות של היתכנות המהלך הזה, הוא גבי אשכנזי. בתחילת השבוע הפגינו פעילי "הקול אבוד" ליד ביתו בכפר סבא. אשכנזי לא שיתף אותם בעובדה שבמהלך השבת הוא התארח ביישוב הושעיה, שבו מתגורר חברו, ח"כ אלעזר שטרן. אשכנזי גם השתתף בתפילות בבית הכנסת המקומי וזכה לאהדה רבה. כששאלו את שטרן אם קדושת השבת מנעה מהם לדבר פוליטיקה, הוא הודה שהפוליטיקה חזקה מהם, אפילו מקדושת השבת. אשכנזי אמר לפעילי האיחוד שהפגינו ליד ביתו כי הוא מקדיש את עתותיו למצות את המהלך לאיחוד. "בזה אני עוסק כל הזמן", אמר. ואכן ביום רביעי שב אשכנזי ונועד עם ידידו שטרן - הפעם במסעדה ליד ביתו בכפר סבא.
גורמים במערכת הפוליטית מטילים ספק בכך שהבשילה השעה לאיחוד בין שתי המפלגות, איחוד שהוא הפוטנציאל היחיד למפץ שיכול באמת להוות איום של ממש על הליכוד. בכל הסקרים עובר הליכוד את רף 30 המנדטים. התמונה אולי תשתנה רק לאחר פרסום החלטת היועץ המשפטי לממשלה. חוסן לישראל נעה על הציר של 24-20 מנדטים, ויש עתיד 11-9. השיחות בין גנץ ללפיד מתקיימות בארבע אזניים וארבע עיניים. מעט מאוד חשופים לדיאלוג הרגיש ביניהם. ההתרשמות ביממות האחרונות היא שיש התקררות מרעיון האיחוד. ביש עתיד מתרשמים שהתשובות לשאלות הבסיס שהם מעבירים לאנשיו של גנץ חוזרות עם תשובות מעורפלות עד מאוד. תשובות שמקשות על היכולת להגיע להחלטה הגורלית-היסטורית הזו. גורמים במערכת הפוליטית סבורים שחלק מיועציו הקרובים של גנץ כלל לא מאמינים באיחוד דווקא עם לפיד – שם מעדיפים אולי להתאחד עם אורלי לוי אבקסיס.
סקר @kann_news קובע: צירופו של גבי אשכנזי לחוסן לישראל מקפיץ את המפלגה ל-28 מושבים, בעוד שהליכוד שומר על כוחו עם 32 מנדטים. ריצה משותפת של גנץ ולפיד מביאה לתיקו בין המפלגות - 35 מנדטים לכל אחת. עם זאת, גוש הימין-חרדים עדיין ביתרון של 65 מנדטים#חדשותהערב @YoavYoavkrak pic.twitter.com/2wSDKMTIjp
— כאן חדשות (@kann_news) 6 בפברואר 2019
ביש עתיד נותנים דוגמאות לשאלות היסוד שלא מקבלות מענה: שאלת חבירה לממשלה בראשות נתניהו לפני שימוע; חוק הגיוס שהוא אחת הסוגיות הנפיצות ביותר שכל קואליציה בהתהוות תצטרך להתמודד איתה עוד לפני שתושבע במליאת הכנסת; חוק הלאום – האם יתוקן? האם תהיה בנייה מאסיבית בהתנחלויות? כל אלה הן שאלות שליש עתיד יש סימני קריאה ובחוסן לישראל מערפלים ומשאירים בעיקר סימני שאלה. יש מחלוקת מן הסתם גם על החלוקה ברשימה, אבל היא מחלוקת פתירה. שבועיים לסגירת הרשימות – המשא ומתן מתקיים, אבל נדמה שהטמפרטורה התקררה.
סמול ימין סמול
השבוע הבא יוקדש לשמאל הישראלי, או ליתר דיוק לשאריות השמאל הישראלי. מפלגת העבודה המצטמקת ומרצ הקטנה הולכות לפריימריז. אחרי הפריימריז במרצ יישאר שבוע לקבל החלטה על איחוד בשמאל. אבי גבאי ואיתו כל ראשי העבודה (והם כבר די מעטים) מבינים שהם לא חלק משום איחוד שיהיה במרכז. בימים האחרונים מתחדד הניסיון לקיים חיבור ממשי בשמאל, בין מרצ לבין העבודה. בשתי המפלגות קיים חשש גדול שבנפרד אחת מהן פשוט לא עוברת את אחוז החסימה – יחד הן יכולות לשמר את כוחן ואולי אפילו להתחיל במגמת עלייה.
שלי יחימוביץ' כבר אמרה (בכאן רשת ב) שזה נושא שחייב להיבדק, זאת בשעה שהיו"ר גבאי פוסל את הרעיון. אז מה עושים? אדמ"ורי המהלך הזה בעבודה ובמרצ מעריכים שבאין ברירה, אחרי עיצוב הרשימות בפריימריז תהיה חובה על הנבחרים החדשים לקבל החלטה ולהתאחד. מי שלא ירצה בכך יידחק החוצה – גם אם קוראים לו אבי גבאי. כמי שכתב את הספר "הכל אפשרי" הוא חייב לקחת את האופציה הזו כאפשרית. על ראשי העבודה מופעל לחץ אדיר לקחת אחריות ולהוביל את המהלך – שני שמות עולים כמי שצריכים להחליט, שניים שהחליטו לדבוק בגבאי, ולא לצאת נגדו – שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ. בינתיים, שניהם מסרבים לקחת את הובלת המהלך של הדחת היו"ר על עצמם, אבל שבוע מהיום – אחרי פריימריז ולפני סגירת רשימות – גם ההחלטה הזו יכולה להשתנות.
אבי גבאי הבין שצריך לעדן את הקמפיין הפרסונאלי האגרסיבי שניהל עד כה. השבוע ראינו חלק מחברי הכנסת של העבודה בסרטונים שחוזרים על המסר "לא אשב עם נתניהו". מסר שלא רק שלא מחלחל לכיוון שגבאי היה רוצה, אלא הופך עוד יותר את המפלגה שלו ללא רלוונטית. טוב יעשה גבאי אם ישים במרכז את העשייה של חברי הכנסת המצוינים של העבודה, שרבים מהם ככל הנראה יראו את מליאת הכנסת בקדנציה הבאה דרך ערוץ 99. המחשבה על כנסת ללא מפלגת עבודה חזקה צריכה להדיר שינה מעיני היו"ר, שבינתיים נראה שמסרב לקבל את המציאות.
