משרד החוץ הסורי הודיע הלילה (ראשון) כי הושגה הסכמה עם רוסיה לגבי גורל הבסיסים הרוסיים בסוריה - בשדה התעופה בחמיימים והנמל בטרטוס.
בהודעה הסורית נמסר כי התשתיות בעלות אופי אזרחי, כמו מסלולי הנחיתה בחמיימים והרציף המסחרי בטרטוס, יעברו לניהול של ממשלת סוריה - שתקבל בהדרגה את השליטה עליהם, והמתקנים בעלי האופי הצבאי - יהפכו למרכזי אימונים והכשרה משותפים. ההסכם הגדיר לוח זמנים בן שלושה חודשים להשלמת התהליך, ולפי משרד החוץ הסורי, "פותח שער אל מול שלב שונה ביחסים".
הקשר בין רוסיה לסוריה החל עוד בתקופת המלחמה הקרה והסיוע הסובייטי במלחמת יום הכיפורים. לאחר התפרקות ברית המועצות, רוסיה איבדה את יכולתה להשקיע במזרח התיכון. עם עלייתו לשלטון בסוף שנות ה-90, ביקש ולדימיר פוטין להחזיר את הנוכחות הרוסית באזור הים התיכון.
ב-2013, החליט פוטין להתערב בנעשה בדמשק כששכנע את ארצות הברית להימנע מתקיפה נגד משטר אסד, משום שהשתמש בנשק כימי נגד מתנגדיו במלחמת האזרחים. מאז, כוחות רוסיים פועלים בסוריה, ונוכחותם רק הלכה והתעצמה.
רוסיה החזיקה בשני מוקדים מרכזיים ברוסיה: נמל הצי הרוסי בעיר טרטוס ששוכנת לחופי הים התיכון, סמוך לגבול בין סוריה ללבנון, וכן בסיס חיל האוויר הרוסי חמיימים באזור לטקייה. החל משנת 2015 פעלו בסוריה כוחות אוויר וקרקע רוסיים שעזרו לאסד לדחוק את המורדים נגדו. בנוסף לבסיסים בטרטוס ובחמיימים, פרסה רוסיה כוחות ברחבי סוריה.
מוסקבה הפכה לגורם הקובע בדמשק לצד איראן וחזבאללה, ופוטין הבטיח את המשך שלטון אסד באמצעות הסכמים, כולל עם טורקיה. בעקבות הפלישה לאוקראינה והסתבכות רוסיה שם, משטר אסד הפך מנכס עבור הקרמלין - לנטל, ורוסיה לא הייתה מסוגלת להמשיך להשקיע משאבים בסוריה.
בדצמבר 2024, עם נפילת משטר אסד, העניק פוטין מקלט למנהיג הנמלט במוסקבה. המורדים הסורים הציבו מחסומים מחוץ לבסיסים בטרטוס ובחמיימים, אך נמנעו מלפרוץ אליהם. הנוכחות הרוסית בסוריה קופלה במהירות, בעוד רוסיה העבירה את אחיזתה לאזורים אחרים באזור, כמו לוב וחופי ים סוף בסודן.
