בצד אחד של הזירה - גנרל גולה שחזר בגדול, כבש חצי מדינה וזוכה לתמיכה של חצי עולם. עכשיו הוא מתמודד בבחירות לנשיאות בלוב שיהיו עוד חודש, כשבינתיים מוציאים נגדו גזר דין מוות. בצד השני – בנו של הרודן שחוסל בלינץ', שבעצמו נידון למוות בירייה, ועכשיו הוא חוזר מהמתים ומנסה לרכב על גלי התהילה האבודה.
בדיוק עשור עבר מאחד הרגעים הכי דרמטיים שתועדו במזרח התיכון - חיסול קדאפי באוקטובר 2011. אזרח לובי אחד אמר אחרי חיסולו של קדאפי: זהו יום החירות של העם הלובי! כך הסתיימו 40 שנות השלטון של מועמר אל-קדאפי, השליט שהפך לשם נרדף לרודן חסר מעצורים. כל זה נגמר ברגע אחד קטלני שהגיע אחרי כמה חודשים של התקוממות עממית נוסח האביב הערבי.
אבל לפני שנגיע לזה, בואו ניזכר מה קרה שם: בשנים שאחרי קדאפי, לוב נהפכה לג'ונגל אחד גדול. כל הקודם זכה - דאעש, ארגונים אסלאמיסטיים, מיליציות שבטיות, וכמובן מעצמות אזוריות ובין-לאומיות שמזיזות בה חיילים ממקום למקום. אני לא מתכוון רק לביטוי, אלא במובן הכי מילולי שיש.
הכאוס הזה לא היה מוכר ללובים של פעם. תחת הרודן קדאפי, הצליחה לוב ליהנות מרווחה יחסית בזכות מרבצי הנפט האדירים שלה. עכשיו, בלי שלטון ריכוזי, היא הפכה למדינה חלשה שמלחמת אזרחים קרעה אותה לגזרים. האמת, לוב לא באמת קיימת עכשיו כמדינה אחת אלא מחולקת לאזורי שליטה – אחד סביב טריפולי הבירה במערב, והשני סביב טוברוק שבמזרח, ובתוך כל זה שבעה מיליון אזרחים שבעיקר סובלים.
אבל בחודש הבא כל זה אולי ייגמר, כי לוב אמורה לצאת לדרך חדשה. בפעם הראשונה מאז שקדאפי מסר את נשמתו, תלך לוב לבחור נשיא שינסה לאחד את המדינה ויביא סוף סוף שקט. על הקווים מתחילים כבר להתחמם המועמדים בבחירות האלו, וכאן גם מגיע הקשר הישראלי.
מהצד המזרחי של לוב מגיע הגנרל ח'ליפה חפתר. במלחמת יום כיפור הוא פיקד על הכוח הלובי שעזר למצרים נגד ישראל - אבל מאז הוא השלים מהפך מלא. הוא ערק מצבא קדאפי, הגיע לארצות הברית בסיוע אזרחותו האמריקנית ועבד ככל הנראה עם ה-CIA. אבל מביתו בצפון וירג'יניה הוא חיכה לרגע המתאים לחזור לארצו, והרגע הזה הגיע כשקדאפי סולק מהבמה.
חפתר הצליח לאחד את השבטים במזרח המדינה, שלא אהבו את האסלאמיסטים שהשתלטו על האזור. זה הלך לו די בקלות כי באופן מסורתי לוב מחולקת לשלושה חלקים נפרדים – קרינייקה במזרח, טריפוליטנה בצפון מערב ופזאן בדרום מערב. יותר ממאה שנים של ניסיונות לאחד אותה לא ממש תפסו, ובחסות הכאוס ואינטרסים משולבים, הגנרל האמריקני-לובי הקים במזרח המדינה מוקד שלטוני מתחרה לזה שבמערב.
כאן הגענו לפרדוקס המדהים של לוב: בטריפולי יושבת "ממשלת הפיוס הלאומית" - יצור כלאיים שהוקם בחסות האו"ם ונחשבת לשלטון הלגיטימי בזירה הבין-לאומית. אבל דווקא חפתר, שנלחם באיסלאמיסטים, הוא זה שזוכה לגב בין-לאומי מרשים. הוא מקבל תמיכה ממצרים, מהאמירויות, מרוסיה, צרפת, ממשל טראמפ ואפילו (בשקט) מישראל, לפי פרסומים זרים.
לאחרונה אפילו פורסם שהבן של חפתר נחת בתל אביב, ויש מי שרומזים שאם הוא ייזכה, אז לוב תהיה המנרמלת הבאה עם ישראל. בתקווה שכולם יישארו שלמים אחרי הבחירות – גם חפתר וגם לוב. אבל בשכונה שלנו, אם מישהו זוכה לתמיכה כל כך רחבה, יהיה מי שזה לא יבוא לו טוב. ואם יש מדינה שתעשה הכל שחפתר לא ישלוט בלוב, זו טורקיה של ארדואן.
הטורקים רואים בלוב מאחז אטסרטגי –השער מאפריקה לאירופה ומאגרי נפט בלתי נגמרים. בשביל חלומות הסולטנות של ארדואן, לוב היא ארגז החול המושלם, וכל זה יכול להיגמר אם חפתר ישתלט עליה. כך קרה שטורקיה שלחה שכירי חרב מצפון סוריה לטריפולי בירת לוב, כדי להגן עליה מחפתר.
אז לקראת הבחירות המתקרבות, ארדואן מריץ מועמדים שישימו רגל לחפתר. במקביל, מיליציות חמושות שמתנגדות לחפתר הוציאו נגדו גזר דין מוות. אם לא יועיל, לא יזיק.
אבל הבחירות הכי משוגעות בעולם לא נגמרות כאן. כי אל הזירה הזאת מנסה להכנס מועמד חדש ישן - סייף אל-איסלאם קדאפי. הבן של והאיש שידע לשלב הכי טוב בין טרור לבין החיים הטובים. לפני עשר שנים הוא נפל בידי מיליציות מורדים ואפילו נידון למוות. אבל מאז הוא חזר מהמתים ועכשיו הוא נישא על גלי התמיכה בקרב השבטים שהיו נאמנים לאביו ומתכננים להחזיר עטרה ליושנה.
אבל הדרך של סיף אל-איסאלם אל התהילה רצופה במכשולים. כבר עכשיו פסלו את מועמדותו בעקבות גזר דין שתלוי נגדו בגין פשעי מלחמה.
חוץ מחפתר וסייף, מתמודדים בבחירות יותר מתשעים מועמדים, רובם כאלה שהשם שלהם לא יאמר לנו הרבה. אבל בשביל האזרחים בלוב הבחירות האלה הם החיים עצמם - כי אם מישהו יצליח סוף סוף לאחד את המדינה המפוררת, אולי ללובים יהיה קצת פחות שחור בלב ויותר זהב בכיס.
ובעיניים ישראליות: מה עושה לכם כותרת כמו "לוב וישראל חתמו על הסכם שלום"? מדהים, לא? יכול להיות שאנחנו במרחק של ניצחון אחד מזה בבחירות המתקרבות בלוב. אבל לפני השמחה הגדולה, צריך לזכור שהמשחק לגמרי פתוח, וייתכן שהבחירות האלו דווקא יקרבו את לוב לידיים פחות ידידותיות - ממועמדים המזוהים עם ארדואן ועד כאלו שיפתחו את הדלת לאיראן ולציר הרשע שלה.
אז בפעם הבאה שלוב נשמעת לכם מקום שלא קורה בו דבר - תזכרו את הסרטון הזה.
