שנת 2024 כבר כאן. בקושי הצלחנו להתאושש משנת-רעידות האדמה שקדמה לה, כאשר החדשות החלו לצאת מיפן. גם קוריאה-הדרומית, איראן, אתיופיה וסומלילנד הטילו פצצות חדשותיות על ההתחלה – מטאפורית או לאו. אכן, 2024 לא המתינה לעשות כותרות. ולא בכדי, ממבט חטוף בלוח-השנה, ממה שאנחנו יודעים שצפוי להתרחש, 2024 עומדת להיות שנה מעניינת למדי. בנקל ניתן לקרוא לה "שנת הבחירות הגדולה". לפחות 64 מדינות – פלוס הא"א – תקיימנה בחירות. כ-49% מאוכלוסיית העולם.
איך זה ייגמר הפעם? ביידן מול טראמפ
לאורך השנה, נסקור חודש בחודשו את הבחירות שבפתח; ונביט לעבר אלה שהיו. מה יהיה לנו? בנגלדש ו-טאיוואן בינואר, פקיסטן ו-אינדונזיה בפברואר, איראן (פרלמנט) ו-רוסיה (נשיאות) במרץ, קוריאה-הדרומית (פרלמנט) באפריל, ו-הודו – המדינה והדמוקרטיה המאוכלסת בעולם – גם תלך לקלפיות בחודשי האביב אפריל-מאי. דרא"פ תבחר נשיא במאי, בשיטה הייחודית לה – נשיא-ביצועי הנבחר בפרלמנט – אך מועד רשמי לבחירות לפרלמנט, עדיין אין. ביוני תתקיימנה בחירות למוסדות הא"א; ו-מקסיקו תבחר נשיא, סנאט ובית-נבחרים – בנובמבר יהיה תור ארה"ב לבחור נשיא, סנאט ובית-נבחרים. זה על קצה המזלג, כי יש מדינות נוספות שלא ציינו – מרביתן כי טרם הוכרז מועד מדויק. וגם, מעצם טבעה של פוליטיקה, דברים יכולים להשתנות מהר. ב-הולנד, למשל, נפלה ממשלה ביולי האחרון, התקיימו בחירות בנובמבר – ונכון לרגע כתיבת שורות אלו, עדיין אין ממשלה חדשה; רה"מ הוותיק-הפורש עדיין בתפקיד.
יש את בריטניה, שכמעט בוודאות תלך השנה לקלפיות, באביב או בסתיו, אך באופן רשמי תוכל לחכות עד ה-28 בינואר 2025. רה"מ אומר להתכונן לבחירות 'במחצית השנייה של 2024', באופוזיציה מוכנים כבר עכשיו. ויש גם את אוקראינה, שאמורה הייתה לבחור ב-31 במרץ 2024 נשיא, וגם לבחור השנה פרלמנט; נכון לעכשיו, אוקראינה נמצאת בממשל צבאי מאז ה-24 בפברואר 2022 – יום הפלישה הרוסית – וצפויה לצאת לבחירות שישה-חודשים לפחות לאחר תום הממשל הצבאי. מתי זה יקרה? קשה לדעת, המלחמה עוד מעט תכנס לשנתה השלישית; תשומת-הלב העולמית עברה גם לדברים אחרים – כמו ישראל – וחבילת-הסיוע הצבאי הגדול מארה"ב, תקועה בשל מאבקים פוליטיים-פנימיים ושנת-הבחירות שם. אפרופו בריטניה, שם נאלצו פעם להמתין עשר שנים לבחירות-חדשות, כי מלחמת-העולם השנייה פרצה בשלהי קדנציה. הבחירות שהגי עו בסוף הראו כי מי שניצח את המלחמה, לאו דווקא ינצח את השלום.
אך בינתיים, 2024 בצדק זוכה לכינוי "שנת הבחירות הגדולה". הנה מה שמצפה לעולם בשנה שיצאה לדרך.
170 מיליון איש בוחרים ראש/ת ממשלה
ראשונה תהיה בנגלדש, המדינה השמינית בגודל אוכלוסייתה בעולם – כ-170 מיליון איש – שיוצאת היום (7 בינואר) מפלגת השלטון, הליגה האוואמית, תנסה להמשיך את הרצף השלטוני הסמכותני-משהו שהחל ב-2009 והתאפיין בנסיגה-דמוקרטית כאמור. מדובר במפלגה הנוטה שמאלה בנושאים חברתיים, וימינה בנושאים כלכליים. מנהיגת המפלגה מאז 1981 וראשת הממשלה המכהנת, שֶק הסינה ואזֶד; הובילה את המדינה גם בשנים 1996-2001. היא בתו הבכורה של מייסד בנגלדש, שק מוג'יבור רוֹהמאן. בגיל 76, לא ברור עוד כמה שנים תוכל להמשיך.
תאונת רכבות קשה בבנגלדש בסוף השבוע. האם תשפיע על תוצאות הבחירות?
השיטה: 350 מושבים בפרלמנט; 300 נבחרים במחוזות-בחירה יחידניים בשיטת 'הראשון שמגיע' (FPTP); 50 מושבים משוריינים לנשים ונבחרים בשיטה יחסית על-ידי הנבחרים מהמחוזות. האופוזיציה הודיעה על החרמת הבחירות, מה שסולל את הדרך לניצחון נוסף וסוחף לליגה האוואמית.
ההצבעה שעלולה להצית את העולם
ב-13 בינואר יגיע תור טאיוואן, שם תערכנה במקביל בחירות לנשיאות ולפרלמנט. בגזרת הפרלמנט, השיטה: 113 מושבים; 73 נבחרים בשיטת 'הראשון שמגיע' במחוזות בחירות, 6 נבחרים בקרב האוכלוסייה הילידית של האי, ו-34 נבחרים בשיטה יחסית דרך רשימות. בגזרת הנשיאות, השיטה פשוטה ואף מעניינת – המפלגות בוחרות בהליך בחירה-פנימי מועמד לנשיאות, וזה מגייס מועמד לסגן-נשיא שירוצו יחד; מעט כמו ארה"ב, מעט כי אין חבר-אלקטורים ואין גם סיבוב-שני כמו צרפת. המועמד שקיבל את מירב הקולות – לא בהכרח רוב-מוחלט – נבחר לנשיאות; בדומה לשיטת 'הראשון שמגיע' המוכרת לנו ממחוזות-הבחירה לפרלמנט. בנוסף, רק מפלגות שהשיגו לפחות 5% בבחירות הכלליות האחרונות – לפרלמנט או לנשיאות, יכולים להעמיד מועמדים לנשיאות. המשמעות – חסם מרכזי בפני מועמדים סוררים, וגם תמריץ למערכת דו-מפלגתית למעשה. כי אם אין סיבוב שני, תופעות כמו לה-פן בצרפת – האב ובתו – יתקשו לתפוס תאוצה; מהחשש לפיצול קולות שיובילו לניצחון השני. אין סיבוב-שני – אין אפשרות לתקן. ולכן תתקבל הכרעה, אלא אם מדברים על אי-סדרים וכו', כבר ב-13 בינואר.
הפיכות צבאיות, אסונות טבע ו-AI: שנת 2023 מסביב לעולם
נשיאת טאיוואן, צאי יִינג-וֶן; מסיימת שתי קדנציות רצופות, ומפנה את התפקיד אליו נכנסה בשנת 2016. תקופת נשיאותה התאפיינה בהתגברות המתיחות מול סין, שבאה לידי ביטוי לעלייה חדה במספר התקריות בהן מטוסים סיניים נכנסו למרחב האווירי להזדהות לצרכי-הגנה עצמית של טאיוואן; במילים אחרות, האזור שחדירה אליו מקפיצה מטוסי-קרב. וכנראה שלא-בכדי, צאי היא חברת "המפלגה הדמוקרטית-פרוגרסיבית (DDP)". מדובר במפלגת המרכז-שמאל מרכז, נוסדה במהלך הליכי הדמוקרטיזציה בשנות ה-1980; הדוגלת בלאומנות טאיוואנית. ואף פועלת לעבר עצמאות. מועמד המפלגה לנשיאות הוא סגן-הנשיאה, לאי צ'ינג-טה; ולצידו מתמודדת מי שעד לא מכבר הייתה הצירה הטאיוואנית בארה"ב. קשה שלא לראות בכך עיתות.
האופוזיציה מפוצלת – מצב נוח למפלגת-השלטון, כאמור, בשל הסיבוב היחיד. ראשית ישנה הקְווֹמִינְטַנג (KMT) – המפלגה הלאומית הסינית – מפלגת הימין-מרכז ששלטה היסטורית בטאיוואן. מועמד המפלגה לנשיאות הוא ראש-עיריית ניו-טאיפיי, הו יו-יה; ולצידו איש-התקשורת והפוליטיקאי הוותיק ג'או שאו-קונג. הקְווֹמִינְטַנג, שנוסדה ב-1919, שלטה בעבר ביד רמה בטאיוואן, ובעבר גם בסין-היבשתית. הליכי הדמוקרטיזציה, וכן חשיפת פרשות שחיתות, המאיסו את המפלגה בעיני רבים. אך היא עדיין כוח משמעותי בפוליטיקה הטאיוואנית, והיא מובילה את המחנה המתנגד לעצמאות.
שלטי בחירות של קו וון-ג'ה בטאיוואן
מפלגת אופוזיציה נוספת, היא המפלגה העממית של טאיוואן (TPP). מפלגת המרכז-שמאל בעלת הגוונים הפופוליסטיים הזו קמה בשנת 2019, כדי להוות אלטרנטיבה, מפלגה שלישית, ל-DPP ול-KMT. מייסד-המפלגה ומועמדה לנשיאות טאיוואן, הוא ראש-עיריית טאיפיי לשעבר, קו וון-ג'ה. לצדו רצה אשת-העסקים וחברת-הפרלמנט סינתיה וו. המפלגה נקראת על-שם מפלגה קודמת בטאיוואן, משנות ה-1920, שנאבקה בפאשיזם היפני. המפלגה החדשה רצה בבחירות 2020 לראשונה לפרלמנט, וגרפה 11.22% מהקולות – כפליים מהנדרש להרצת מועמד לנשיאות.
אז מפלגה שרוצה עצמאות, מפלגה שמתנגדת לעצמאות, ומפלגה שבאה 'להרוס את המסיבה' לשתיהן. מוזר, לא? ובכן, זה כי טאיוואן, בשמה הרשמי "הרפובליקה הסינית", היא המשך לשלטון הלאומני ששלט בסין היבשתית, עד ההפסד לקומוניסטיים במלחמת-האזרחים ב-1949. במשך מספר עשורים, טאיפיי המשיכה להנות מהכרה כסין הרשמית; זה התהפך בשנות ה-1970, בצל קרע ביחסים בין בייג'ינג ומוסקבה. מאז טאיוואן נמצאת במצב צבירה מעניין – גם טאיפיי וגם בייג'ינג מסכימות כי האי הוא חלק מסין, הוויכוח הוא מי אמור לשלוט על אותה סין אחת. המצב הזה מונע מטאיוואן להצטרף לארגונים בינ"ל הדורשים מעמד מדינה, כמו האו"ם; ומונעים קיום קשרים דיפלומטיים מלאים עם מדינות רבות בעולם, שנכנעות ללחץ הכבד של בייג'ינג, ומכירות רק בה (אם כי רבות מקיימות קשרים ענפים לא-רשמיים עם טאיוואן בכל זאת). את כל זאת מבקשת ה-DPP לשנות, על-ידי, אולי, הכרזת עצמאות ביום מן הימים – לוותר על הטענה לחזקה על סין-היבשתית, ולצאת לדרך חדשה. ה-KMT מאמינה בהדברות עם בייג'ינג והתקרבות לה, בתקופות-שלטון קודמות שלה נוסח "הקונצנזוס" מול בייג'ינג לגבי סין-אחת, ולראשונה נפגשו מנהיגי שתי המדינות והמפלגות.
לפי סקרים, כ-9 מתוך כל 10 טאיוואנים רוצים בהמשך המצב-הקיים; 6% בלבד מעוניינים בהכרזת עצמאות. בייג'ינג בכל מקרה לא-תהיה מרוצה אם ה-DPP תנצח שוב, עצמאות או לא; ולכן יש מי שמקווה לניצחון אחת המפלגות האחרות, כדי להרגיע את הרוחות במצרי טאיוואן. העובדה שבייג'ינג הפכה לוחמנית יותר ויותר תחת הנהגתו הריכוזית מתמיד של המזכ"ל-הנשיא שי ג'ינפינג, מהווה מקור ברור לדאגה. לפי פרסומים מסוימים, שי קרא להכין עד 2027 את הצבא למהלך להשתלטות על טאיוואן. הדבר עלה במפגש הפסגה בין נשיאי ארה"ב וסין בסן-פרנסיסקו בנובמבר האחרון, כשהנשיא ביידן הביע את דאגתו הרבה מכך.
עוד בנושא
ובכן, כיצד יכול אי-קטן, לא גדול בהרבה מישראל, מדינה בת 24 מיליון איש ללא-ייצוג באו"ם ועם הכרה בינ"ל מוגבלת; להיות כה מרכזית בשיח המעצמות? התשובה היא בידכם – הטלפון-החכם, הטבלט, המחשב-הנייד או המחשב-הנייח המשמש אתכם בזה הרגע. טאיוואן הבינה מהר מאוד כי אם היא רוצה לשרוד ולשגשג בעולם האכזר של הכלכלה העולמית, היא חייבת להתמחות במשהו. הדבר הזה היה אלקטרוניקה. טאיוואן, באמצעות חברת TMSC ועוד, אחראית ל-60% מייצור השבבים בעולם ול-90% מהשבבים המתקדמים. במילים אחרות, טאיוואן הוא בהחלט "אי-המטמון" בכל הנוגע לתחום ייצור השבבים. המודל הכלכלי פשוט – להשקיע בהון-האנושי, השכלת-האזרחים; לשלוח את המבריקים ללמוד ולהתמחות במערב, בעיקר ארה"ב; ואז עם שובם להציע חלופה זולה יותר למפעלי השבבים המערביים, מבלי להתפשר על האיכות ומבלי להתחרות בלקוחות – בניגוד לסמסונג הדרום-קוריאנית, למשל, שייצרה שבבים עבור אפל תוך השקת מוצרים מתחרים לה. המצב הזה מעניק לטאיוואן משקל סגולי, שהיא מקווה שיסייע לה – נוסף להשקעה גדולה בתקציבי בטחון – להרתיע את סין מפני תקיפה ולעודד את ארה"ב לערוב לבטחונה.
ארה"ב מצדה, מקפידה 'לשחק את המשחק', ולהעביר מדי פעם ספינות מלחמה במצר טאיוואן, כאשר סין פועלת שם יותר מדי. אך בטאיוואן עדיין יש מי שאינו בטוח אם ארה"ב תבוא לסייע ברגע האמת. ניסיונות ממשל ביידן להגביל את ייצוא השבבים מטאיוואן לסין – שותפת-הסחר הגדולה ביותר, וכן הקמת מפעלי שבבים בארה"ב; מעט שוחקים את כוחה של טאיוואן. אך בטאיפיי לא מתכוונים לוותר על שליטתם בשוק השבבים המתקדמים, וקשה לראות שינויים דרמטיים שם. דווקא סין, בתגובה לביקור יו"ר בית-הנבחרים האמריקאי-דאז, פלוסי; בטאיוואן בקיץ 2022, בחרה להיות מדודה יותר – הטילה עיצומים בתחומים כמו חקלאות, שחלקם בוטלו מאז, ונזהרה מלפעול בתחום האלקטרוניקה והשבבים.
הסקרים האחרונים ממשיכים להראות את ה-DPP בעמדת הובלה בבחירות לנשיאות טאיוואן; עם כ-39% מהקולות. מועמד ה-KMT גורף כ-36% ומועמד ה-TPP עם כ-22%; שתי מפלגות האופוזיציה היום במגעים לריצה-משותפת, אך אלו קרסו. ברגע זה ניתן לומר בזהירות המתבקשת כי ה-DPP בדרך לניצחון נוסף, בגלל כישלון האופוזיציה להתאחד. אך סחף בימים האחרונים של הקמפיין יכולים להפוך את התמונה במהרה.
אך לצד הגיאופוליטיקה, יש גם את החיים עצמם. העלייה ביותר המחייה לא פסחה על טאיוואן, למרות שהיא נפגעה פחות באופן יחסי מגל האינפלציה בכלכלה העולמית. צעירים רבים מתקשים לחסוך, וחלום הדירה מתרחק. טאיוואן נכנסה לאחרונה למיתון-טכני – שני רבעונים רצופים ללא צמיחה – והיקפי הייצוא שלה מצטמצים בהדרגה. רבים בדור הצעיר מביטים נחרדים בהונג-קונג – המושבה הבריטית-לשעבר שהוחזרה לסין ב-1997 והייתה אמורה להנות מאוטונומיה נרחבת עד שנת 2047 – ומודאגים שזה יהיה גורלם במקרה של איחוד-מחדש, בכוח או שבפיוס. בעוד המתיחות גוברת בין וושינגטון ובייג'ינג, רבים יביטו לעבר טאיפיי ב-13 בינואר; במה שכבר מכונות בידי חלק 'הבחירות החשובות ביותר' שהיו בטאיוואן.
האויבת החדשה של רוסיה בוחרת מנהיג
פינלנד תבחר ב-28 בינואר את נשיאה ה-13 – הנשיא הנוכחי, סאולי ניניסטה; מסיים לאחר 12 שנה, שתי כהונות של שש שנים, ואינו יכול להתמודד שוב. הנשיא נבחר על-ידי כלל אזרחי המדינה, ולא בפרלמנט כמו בישראל למשל. ב-1917 פינלנד הפכה עצמאית מרוסיה, לאחר כמאה שנות שלטון רוסי אימפריאלי עם אוטונומיה מסוימת. המבנה הפוליטי בפינלנד העצמאית היה שנים רבות נשיאותי-למחצה – בדומה לצרפת – עם נשיא המחזיק בעצמה וסמכויות נרחבות בתחומי החוץ והפנים, לצד הממשלה. מאז 1991, סוף המלחמה-הקרה, ובהדרגה; סמכויות הנשיא הוצרו והפכו היקפיות בעיקרן, פינלנד התקרבה יותר למבנה המשטרי הפרלמנטרי המוכר לנו בישראל. אך, הנשיא עדיין נחשב המפקד-העליון של צבא פינלנד, ומוביל את מדיניות-החוץ של פינלנד לצד הממשלה.
ב-2 באפריל אשתקד, 2023, צריך להתרגל; נבחר פרלמנט חדש – חלוקה 100-100 בין הקואליציה והאופוזיציה היוצאות. יומיים אחרי, פינלנד צורפה רשמית כחברה ה-31 בארגון האמנה הצפון-אטלנטית, או נאט"ו, לאחר שנים ארוכות של ניטרליות מוצהרת. הנשיא ניניסטה ייצג את פינלנד ברגע ההיסטורי החשוב הזה, במטה נאט"ו בבריסל. צירופה של פינלנד היה זריז, למרות עיכובים מצד טורקיה, ונבע מהפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022. פינלנד שמרה על נייטרליות מוצהרת במהלך המלחמה-הקרה, ככלי להבטחת עצמאותה למול המעצמה הסובייטית השכנה. מאז נפילת ברה"מ, פינלנד התקרבה יותר ויותר למסגרות מדינות-המערב – שכנותיה ושותפותיה הטבעית, כולל בא"א אליו הצטרפה ב-1995 ובגוש-האירו ב-1999.
הצטרפות לנאט"ו הייתה הצעד הבא, אבל נתפסה לא-הכרחית בעידן שאחרי איום המלחמות-הגדולות על אדמת אירופה. הפלישה הרוסית לאוקראינה הוכיחה לציבור הפיני, באופן חד ומיידי, כי זה כן חיוני ואין-טעם עוד בהעמדת פנים. "פוטין קיווה לגרום לפינלנדיזציה של נאט"ו – במקום זאת קיבל את הנאט"ויזציה של פינלנד," אמר מזכ"ל נאט"ו ולשעבר-ר"מ נורבגיה, ינס סטולטנברג; לכל אורך הליך צירוף פינלנד לנאט"ו, כולל באותו יום בבריסל באפריל אשתקד. ב-4 באפריל 2023 נאט"ו יותר מהכפיל את אורך הגבול שלו עם רוסיה. כוחות נאט"ו עתה מוצבים כחצי-שעה מסנט-פטרסבורג.
לאחר כחודשיים-וחצי של מו"מ קואליציוני קדחתני, ראש-האופוזיציה ומנהיג הימין-מרכז, פֵּטֵּרִי אוֹרְפּוֹ; הצליח להקים ממשלה, למרות התיקו המעשי – בתמיכת הימין הפופוליסטי-קיצוני. אחד המהלכים הבולטים של הממשלה החדשה הייתה שדרוג גדר-הגבול עם רוסיה, כולל סגירתו למשך מספר ימים.
זה ההקשר והרקע הבינ"ל לבחירות ב-28 בינואר. זה הולך ככה: ניתן להתמודד מטעם מפלגה הזוכה לייצוג בפרלמנט הפיני, או להגיש 20 אלף חתימות של אזרחים פיניים. בדומה לארה"ב – הנשיא יכול להיות אך ורק אזרח פיני מלידה. אם יש רק מועמד כשיר אחד – הוא הופך נשיא. אחרת – הצבעה בשני סיבובים. אם מועמד זוכה לרוב בסיבוב הראשון, יותר מ-50% - הוא נבחר. אם אין לאף-מועמד רוב – הולכים לסיבוב שני אחרי שבועיים (11 בפברואר). ואם אז יש תיקו, אתם שואלים? ממשלת פינלנד אחראית לארגן הגרלה שתכריע מי יהיה המפקד-העליון של הצבא בחזית של נאט"ו מול רוסיה בשש-השנים הבאות. המנצח נכנס לתפקיד בראשית החודש הבא – אם אחרי סיבוב ראשון, ב-1 בפברואר; אם אחרי סיבוב שני, ב-1 במרץ.
בתקופתו פינלנד איבדה את המעמד הנייטרלי שלה. ניניסטה
9 מועמדים עומדים לבחירה – ביניהם יו"ר הפרלמנט, נגיד הבנק-המרכזי, מנהל מכון-מחקר ליחב"ל ושרים ומנהיגי-מפלגות בעבר ובהווה. אך שני המועמדים הבולטים, מי שלפי הסקרים צפויים להעלות לסיבוב השני: שר-החוץ לשעבר (2019-2023) פקה האביסטו, בן ה-65; ורה"מ-לשעבר (2014-2015) אלכסנדר סטוב, בן ה-55. האביסטו, איש הירוקים הרץ רשמית כעצמאי, אינו זר כלל וכלל למעמדים הללו – הוא רץ פעמיים בעבר לנשיאות, ב-2012 וב-2018, ופעמיים הפסיד לניניסטה. אגב, ניניסטה עצמו הפסיד ב-2006, ונבחר פעמיים לנשיאות כאמור אחר-כך, תקדים שהאביסטו ישמח לשחזר. סטוב הוא מועמד "מפלגת הקואליציה הלאומית", מפלגת-השלטון מהמרכז-ימין של רה"מ אורפו, שממנה יצא גם הנשיא ניניסטה.
הסקרים מראים את סטוב ואת האביסטו כמועמדים היחידים המשיגים בקביעות 20%+ מהקולות, ובפער ניכר; כל אחד. בסיבוב השני – 11 בפברואר, כאמור, הסקרים האחרונים חוזים ניצחון לסטוב. עד אוקטובר, דווקא האביסטו היה בהובלה – אולי עוד נישא על גלי ההצטרפות לנאט"ו בימי הממשלה הקודמת, שהוא מהדמויות הבולטות בה. נמשיך לעקוב, אך בוודאי שלא רק אנחנו.
בחירות נוספות בחודש ינואר 2024: סבב שני לפרלמנט של בוטאן (9 בינואר), לפרלמנט של סנט מארטן – מרכיב בהולנד (11 בינואר), לנשיאות קומורוס (14 בינואר), שלושה משאלי-עם בליכטנשטיין (21 בינואר), לפרלמנט של טובאלו (26 בינואר).
