2024 היא שנה מעניינת למדי: למעשה ניתן לקרוא לה "שנת הבחירות הגדולה". לפחות 64 מדינות – פלוס הא"א – תקיימנה בחירות. כ-49% מאוכלוסיית העולם. בחודש שעבר ציינו על קצה המזלג מספר מדינות – כמו הודו, רוסיה, ארה"ב ואולי גם בריטניה – וסקרנו מספר ממערכות הבחירות בינואר 2024. חודש ראשון בשנת-הבחירות הגדולה כבר נגמר. אז מה היה לנו?
49% מאזרחי העולם הולכים לקלפי – לקראת שנת הבחירות הגדולה
הבחירות הראשונות השנה התקיימו ב-7 בינואר, בבנגלדש – המדינה השמינית בגודל אוכלוסייתה, כ-170 מיליון איש. רה"מ שֶק הסינה ואזֶד, באופן לא מפתיע בכלל, הובילה את 'הליגה האוואמית' לניצחון סוחף בבחירות. למה לא מפתיע? כי האופוזיציה החרימה, מחאה על השלטון הסמכותני, לטענתם; בשנות כהונתה מאז 2009 (וכיהנה גם בשנים 1996-2001). 223 מתוך 300 מושבים הלכו למפלגתה של ואזד בת ה-76; הבת הבכורה של מייסד בנגלדש, שק מוג'יבור רוֹהמאן. מדובר לכאורה בהיחלשות של כ-34 מושבים; אך למעשה רוב 62 המושבים שהלכו למועמדים עצמאיים, היו מועמדי-קש חברי הליגה.
האישה החזקה בבנגלדש - שֶק הסינה ואזֶד
שיעורי ההצבעה קרסו מ-80.20% ב-2018, ל-41.8% הפעם ב-2024, ויש מי שטוען שזה נתון מחמיא והמצב גרוע יותר. ב-2014 שיעור ההצבעה נאמד ב-39.58% בלבד גם-כן, בצל פעולות דיכוי של הממשלה נגד האופוזיציה. אחת הסיבות לחרם האופוזיציה, הוא הסירוב של 'הליגה האוואמית' ושל ואזד להעביר את השלטון לממשלת-מעבר עצמאית לתקופת הבחירות. זה לא קרה, ו-ואזד הבטיחה לעצמה כהונה נוספת ביד חזקה, אבל לא בלי מחיר. משרד-החוץ האמריקאי הגדיר את הבחירות כ"לא-חופשיות ולא-הוגנות", בבריטניה סיווגו אותן כ"משוללות התנאים המקדימים לדמוקרטיה". ב'אקונומיסט', מכתבי-העת הבולטים בעולם, הכריזה כי אם הבחירות הללו – בנגלדש הפכה למעשה למדינה חד-מפלגתית. אולי זה לא מפתיע שבבייג'ינג ובמוסקבה – בירכו.
טאיוואן הלכה לקלפי ב-13 בינואר, לבחור נשיא ופרלמנט, בבחירות שריתקו את העולם. טאיוואן או הרפובליקה הסינית בשמה הרשמי, נזכיר, היא שריד לשלטון הלאומני ששלט פעם מבייג'ינג על סין. ב-1949, הלאומנים - הקְווֹמִינְטַנג בהנהגת צִ'יאַנְג קַאי-שֵׁק, הפסידו במלחמת-האזרחים הסינית לקומוניסטיים – בהובלת מַאוֹ דְזֶה־דוּנְג; ונסו טאיוואן. הרפובליקה העממית של סין הוכרזה, בעוד בטאיוואן הממשלה הלאומנית המשיכה להנות מהכרה בינ"ל, כנציגת האומה הסינית, כולל מושב-הקבע במועב"ט האו"ם. המצב השתנה בשנות ה-1970, כשההכרה הבינ"ל עברה לקומוניסטיים, מהלאומניים הדכאניים לא פחות. מאז, טאיוואן עברה שינויים רבים, וכיום היא דמוקרטיה תוססת, וכלכלה מפותחת המתבססת על תעשיות עטירות-ידע – כמו תחום השבבים, כ-60% מייצור השבבים העולמי נעשה בטאיוואן, מתוכם 90% מייצור השבבים המתקדמים ביותר.
בפני המצביעים בטאיוואן עמדה הבחירה בין ה-DPP – מפלגת השלטון השמה דגש על הזהות הטאיוואנית הנבדלת, ה-KMT – המפלגה הלאומנית הוותיקה שממשיכה לראות בטאיוואן חלק מסין (בשליטתם), וה-TPP – כוח שלישי ועולה שמנסה לשבור את המערכת הדו-מפלגתית ולהציע חלופה היותר מתמקדת בנושאי פנים. מועמד ה-DPP ניצח עם 40% מהקולות בסיבוב האחד והיחיד, מעט יותר ממה שחזו בסקרים. נראה שעוד פעם ניסיונות האיום וההפחדה הסיניים התפוצצו בפנים. זו פעם ראשונה בטאיוואן שמפלגה זוכה בשלוש מערכות-בחירות ברצף, זו תהיה פעם ראשונה שמישהו זולת הקְווֹמִינְטַנג ישלוט בטאיוואן במשך יותר משמונה שנים ברצף. במעשה סמלי ימים אחרי הבחירות, נאורו, מדינת איים באוקיינוס-השקט; הכריזה על ניתוק יחסים עם טאיפיי וכינון יחסים עם בייג'ינג. באופן מעניין, זה כבר קרה ב-2003, עוד כינון יחסים מחודש ב-2005. אך בינתיים, הנשיא הנבחר - לאי צ'ינג-טה, סגן-הנשיאה – יושבע ב-20 במאי כש-12 מדינות בלבד החברות באו"ם, מכירות בטאיוואן.
בדרך לניצחון בפינלנד? אלכסנדר סטוב
בפינלנד, התקיים ב-28 בינואר הסיבוב הראשון בבחירות הכלליות לנשיאות המדינה. נזכיר כי בעבר המבנה המשטרי של פינלנד הזכיר יותר את צרפת, שיטה נשיאותית-למחצה עם נשיא ביצועי. אך עם השנים, תיקונים חוקתיים הגבילו את תפקיד הנשיא לצורה שיותר מזכירה את הנשיא הטקסי במדינות כמו גרמניה וישראל. ועדיין, הנשיא הפיני נחשב המפקד-העליון של צבא פינלנד, ומשתתף בהובלת מדיניות החוץ והבטחון. הבחירות הפעם התקיימו על רקע הצטרפות פינלנד לנאט"ו – שינוי גדול למדינה ששמה הפך שם נרדף לניטרליות בימי המלחמה-הקרה. באופן לא-מפתיע, רה"מ-לשעבר אלכסנדר סטוב ממפלגת השלטון הליברל-שמרנית, ושר-החוץ לשעבר פקה האביסטו מהירוקים, העפילו לסבב השני ב-11 בפברואר. לפי הסקרים האחרונים, סטוב צפוי לנצח; ולהנחיל להאביסטו מפלה שלישית ברצף בבחירות לנשיאות.
עוד התרחשות בינואר 2024, הייתה פתיחת עונת הפריימריז בארה"ב. בצד הדמוקרטי, למרות דיבורים על גילו וכושרו של הנשיא ביידן; אין לא באמת מתחרים. הוא ניצח בקלילות בניו-המפשייר, מבלי ששמו אפילו הופיע בפתקי ההצבעה (המצביעים נדרשו לרשום את שמו. הצבעת "write-in"). בצד הרפובליקני, הנשיא-לשעבר טראמפ המשיך לבצר עצמו כמועמד המפלגה המסתמן לנשיאות; הוא ניצח בגדול באייווה ובניו-המפשייר, וקיבל את תמיכתם של ויווק רמאסוואמי ושל רון דה-סנטיס. השגרירה-לשעבר באו"ם, ניקי היילי; אומנם קיבלה את הקרב ראש-בראש מול טראמפ לו ייחלה, אך קשה לראות שינוי בתמונת-המצב המסתמנת.
ב-14 בינואר, איי קומורו, בחרו נשיא. הנשיא ע'זאלי עת'מאני, המכהן במצטבר כ-12 שנה מאז 2002, אומנם הוביל את מפלגתו הסוציאל-דמוקרטית לניצחון גורף נוסף – כ-63% מהקולות. אולם שיעור ההצבעה עמד על 16% בלבד, ומקצת מועמדי אופוזיציה החרימו. הסיבה? תיקון חוקתי – שעבר במשאל-עם בשנת 2018 – ביטל את השיטה המסורתית של "תורנות" בין שלושת האיים הגדולים על תפקיד הנשיא. מהומות אלימות פרצו במחאה, והצבא התערב. בשל התיקון החוקתי, שעבר לשיטה פשוטה של שני סבבים – כמו בצרפת כשמועמד נדרש לרוב כדי להיבחר בסיבוב-הראשון; ולא, שני המובילים עולים לסיבוב השני – התאפשר לעת'מאני לרוץ שוב ב-2019, ושוב גם הפעם ב-2024. ולהיבחר.
ב-21 בינואר, נסיכות ליכטנשטיין הקטנה יצאה לקלפיות למשאל-עם לגבי שלוש סוגיות: חובת התקנת פאנלים סולאריים על מבנים שאינם בתי-מגורים; רפורמה בתקני האנרגיה בענף הבנייה באופן שיחקה את המצב בשוויץ מאז 2014 ובא"א מאז 2010; וביטול המסירה-האוטומטית של תיקים רפואיים אלקטרוניים למוטבי ביטוחי-בריאות. כלל ההצעות נדחו, בשיעורים שונים. ב-25 בפברואר יערך משאל-עם נוסף, והפעם על הפרק – הצעה לבחירה ישירה של חברי הממשלה.
ב-26 בינואר, נבחרו 16 החברים החדשים בפרלמנט של טובאלו. בשיטה ייחודית ומעניינת, אין באופן רשמי מפלגות – כולם רצים כעצמאים. כמקרים דומים ברמות שונות, כאגודות סטודנטים, פשוט מדובר בניסיון, יש יגידו נאצל ויש יגידו נאיבי, למסך על מחלוקות שעומדות בלב החיים הפוליטיים. שתי הסוגיות המשמעותיות בבחירות: ראשית, ההסכם מול אוסטרליה המעניק לה זכות-ווטו בהסדרי הבטחון של טובאלו, תמורת מקלט לאזרחי טובאלו הנעקרים מבתיהם בשל שינוי-אקלים; שנית, ההכרה המדינית בטאיוואן, על רקע קרב המעצמות בין ארה"ב וסין להשפעה באזור. הבחירות התקיימו חודשים לאחר פסגת-האקלים של האו"ם, שם ולא בפעם הראשונה, מדינות האיים הנמצאות באיום קיומי של ממש מהחרפת משבר-האקלים, נדחקו וקולן לא די נשמע.
בפרלמנט היוצא בטובאלו אף פעלו לשינוי חוקתי כך שמדינת טובאלו תמשיך להתקיים, אף אם פיזית שטחה יוטבע בין הגלים. ולצד כך שרשמית אין מפלגות, וכל חברי-הפרלמנט הם באופן רשמי עצמאיים; קשה להתעלם מהאיתות מאחורי הדחתו-למעשה של רה"מ קאוסי נאטאנו – שהפסיד את מושבו במחוז הבירה פונאפוטי. הפוליטיקאי בן ה-66 נודע בעמדתו האוהדת כלפי יחסים עם טאיוואן – טובאלו היא אחת מ-12 חברות או"ם בלבד המקיימות יחסים מלאים עם האי. אגב, מעט לפניו סיים שר-החוץ לשעבר סיימון קופה; שזכה לתשומת-לב עולמית כאשר בחר לנאום בפני פסגת-האקלים של האו"ם מהים – תזכורת לסכנה הקיומית.
ב-11 בינואר התקיימו בחירות בסנט מארטן – אחת מארבע מדינות המרכיבות את ממלכת ארצות השפלה; יחד עם ארובה, קוראסאו ובעיקר הולנד. כל 15 המושבים בפרלמנט, מדינה של כ-43 אלף תושבים הרי, עמדו לבחירה. למרות ש"הברית הלאומית", המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של רה"מ סילבריה ג'ייקובס, המשיכה להיות הגדולה ביותר עם 4 מושבים; היא צפויה לאבד את השלטון. ארבע סיעות עם 2 מושבים כל-אחת בדרך להרכבת קואליציה. רה"מ-המיועד, לוק מרסלינה; אגב, דוגל באוטונומיזם מרקסיסטי. רחוק למדי מהמצב בהולנד, שם הימין-הקיצוני התחזק ומתחזק, אך עד כה לא הצליח להרכיב ממשלה.
בממלכת בְּהוּטָן או בּוּטָאן, הדעות חלוקות כיצד לכתוב את שם המדינה בעברית, הלכו לקלפיות ב-30 בנובמבר 2023 וב-9 בינואר 2024. השיטה שם די ייחודית: 47 חברי האסיפה-הלאומית נבחרים במחוזות בחירה חד-נציגים, המצביעים בוחרים במועמדים של מפלגות רשומות. אז משכללים את התמיכה במפלגות בכל המדינה – שתי המפלגות עם מירב התמיכה עולות לסבב הבא, ויכולות להציב את אותם מועמדים או אחרים. הסבב השני מתקיים בשיטת "הראשון שמגיע".
במילים אחרות – בהכרח נוצר פרלמנט עם שתי-מפלגות בלבד, אחת מושל עם רוב והשנייה יושבת לבדה כמיעוט באופוזיציה. חמש מפלגות התמודדו, הקולות שהלכו לשלוש המפלגות שלא העפילו לסיבוב השני – 37.88% - נזרקו למעשה לפח. אך השיטה גם יוצרת סיפורים: מפלגת העם-הדמוקרטית (מרכז עד ימין-מרכז) חוזרת לאחר שש-שנים מהמדבר הפוליטי, מחוץ לפרלמנט, בהובלת מנהיגה ליונפו צרינג טובגה, ששב לראשות הממשלה אחרי כהונה קודמת ב-2013-2018. מפלגת בהוטן מאוחדת, שצצה כמעט משום-מקום לראשות הממשלה בפעם הקודמת – מוגלת החוצה מחוץ לפרלמנט.
החגיגה נמשכת
החודש השני בשנת הבחירות הגדולה ב-4 בפברואר, עת אל-סלבדור תבחר נשיא, פרלמנט ורשויות-מקומיות. 60 המושבים בפרלמנט נבחרים מתוך 14 מחוזות המדינה, ואז מחולקים בשיטה המזכירה את חוק בדר-עפר בישראל. במרוץ לנשיאות, מועמד נדרש לרוב מוחלט מהקולות כדי לנצח בסיבוב-הראשון – ולא, שני המועמדים המובילים עולים לקרב ראש-בראש תוך 30 יום. הסיבוב השני במרוץ לנשיאות מתוכנן ל-3 במרץ, אך זו תהיה הפתעה מוחלט אם יעלה בכלל הצורך. הסיבה? הנשיא המכהן, והאהוד, נאיב בוקלה; שהסקרים חוזים לו כ-80% תמיכה. ב-2019, בגיל 37 בלבד; הוא סחף את הציבור הסלבדוראי וניצח בסיבוב הראשון עם 53% מהקולות – תוך שהוא שובר את המערכת הדו-מפלגתית באל-סלבדור: משמאל "חזית השחרור הלאומי (FMLN)" ומימין "הברית הלאומנית-רפובליקנית (ARENA)"; השתיים שלטו במדינה שנים רבות.
בוקלה למעשה צמח מתוך ה-FMLN – מטעמה כיהן כראש-עיריית הבירה סלבדור, ולפני זה בעיירה באזור – לפני שגורש משורות המפלגה. בוקלה הצליח להשתמש בניסיון שצבר כיועץ פוליטי ותקשורתי, כדי למתג עצמו כתקווה צעירה ורעננה; ווידא כי כל הישגיו כראש-עירייה יקושרו ישירות אליו: בין אם זה פתיחת ספריות, עידוד קריאה, פתיחת וטיפוח מתחמים לנוער כדי להרחיק מפשיעה. מהעמדה הזאת זינק לפוליטיקה הלאומית, תוך שהוא נאלץ בתחילה לשתף-פעולה עם מפלגה קטנה כי לא הספיק עדיין להקים מפלגה משלו. במהלך קמפיין 2019, המומנטום נבנה יותר ויותר לכיוון בוקלה, ככל שיום-הבחירות התקרב; שהוא לא טרח להופיע לעימותים כדי להציג עצמו כמי שנמצא מעל המערכת המפלגתית אותה ביקש לנתץ – וזה הצליח לו. עתה, בגיל 42; ולאחר שהשלים כהונה בה הוריד דרסטית את נתוני הפשיעה, במדינה שסבלה משיעור הרצח הגבוה בעולם לאלף נפש; בוקלה בדרך הבטוחה לכהונה נוספת בניצחון סוחף שכמוהו מכירים רק בדמשק או בבאר-שבע. אגב, סבו וסבתו של בוקלה מצד אביו, הם ערבים נוצריים מירושלים ובית-לחם.
כבש את אל סלבדור - נאיב בוקלה
עד כה הכול טוב ויפה, פוליטיקאי צעיר ואנרגטי מבטיח ומקיים, ובדרך לזכות בתגמול בדמות אמון-מחודש ומחוזק מהעם. אבל, בוקלה לא אמור היה להיות מורשה לרוץ. בחוקת אל-סלבדור ישנו סעיף שפורש במשך שנים כמגבלה האוסרת על נשיא מכהן לרוץ לבחירה-מחודשת. אז איך בכל זאת? בוקלה מילא את בית-המשפט העליון בנאמניו, ואלה פסקו, בטיעון חסר ביסוס משפטי של ממש, כי למנוע מבוקלה לרוץ זה למעשה למנוע את רצון-העם המעוניין לבחור-מחדש בנשיא אהוד. השוואות ותזכורות על אחריותכם בלבד. אולי זה נכון, אבל מדובר בערעור על הסדר-החוקתי שבלב-המשטר הדמוקרטי. זו לא הייתה הפעם היחידה. במסגרת המאבק הקשה בכנופיות-הפשע, בוקלה הצליח בדרך לא-דרך להעביר החלטות מרחיקות לכת, כמו השעיית הַבֵּיאָס קוֹרְפּוּס לצורך מעצר המוני של חשודים בפשיעה ומבצע משטרתי ב-12 הנפות המסוכנות במדינה.
בהתחלה, בוקלה התמודד עם התנגדויות בפרלמנט אותו ירש – בעל הרוב למפלגות-השלטון המסורתיות. בהמשך, בצל מגפת הקורונה, וביתר-שאת עם בחירת פרלמנט חדש עם רוב לנאמניו; בוקלה הצליח לקדם וליישם את המדיניות הקיצונית. עד היום משפחות באל-סלבדור ממשיכות לחפש יקירים שהלכו לאיבוד במערכת הכליאה ואכיפת החוק. עם אותו רוב, בוקלה הדיח שופטי עליון ומינה שופטים מטעמו. בוקלה, למעשה, חולש היום על שלוש הרשויות באל-סלבדור. הגינויים מהעולם לא איחרו לבוא. יש האומרים כי אל-סלבדור מצאה מודל המתאים לה, של רודנות נבחרת. בין אם בוקלה באמת רודן נאור או לא, יום אחד כדרך הטבע וההיסטוריה הוא כבר לא יהיה בזירה. ייתכן מאוד שאזרחי אל-סלבדור מקריבים את הטווח-הארוך, בשביל הטווח קצר.
