אירנה באטר, מי שהייתה חברתה של אנה פרנק במחנה הריכוז ברגן בלזן, תקבל אות עיטור הכבוד העליון של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה - כך דווח היום (חמישי) בערוץ הציבורי הגרמני ARD.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
באטר ציטטה את חתן פרס נובל לשלום, שורד השואה אלי ויזל, כשנודע לה על קבלת העיטור: "אם הייתם במחנות הריכוז, אם הרחתם את האוויר הזה ושמעתם את שתיקת המתים, מוטלת עליכם החובה לדבר על זה. אחרת תתנו למתים למות בפעם השנייה".
באטר בת ה-93, נולדה בברלין בשנת 1930 בתור איירין הסנברג. לאחר עליית הנאצים לשלטון החליטו הוריה שהם לא יכולים להישאר בגרמניה, וברחו בשנת 1937 עם איירין ואחיה ורנר להולנד לאותו רובע באמסטרדם שבו גרה גם אנה פרנק ומשפחתה - כחמש שנים לאחר מכן, החלו הנאצים בגירוש יהודי הולנד למחנות: "זו הייתה תקופה מאוד עצובה כי באותה תקופה גורשו את היהודים מאמסטרדם וכך שולחנות בית הספר התרוקנו בהדרגה", אמרה.
כיצד אנה פרנק הפכה לאושיית רשת ולאייקון פמיניסטי מהגדולים בהיסטוריה?
עוד כששהו באמסטרדם, הצליח אביה להזמין דרכונים אקוודוריים למשפחתו, מה שמנע את גירושם להשמדה. בשנת 1943 אירנה ומשפחתה גורשו למחנה המעבר ווסטרבורק וכשנה לאחר מכן נשלחו למחנה הריכוז ברגן בלזן בגרמניה: "ברגן-בלזן היה מחנה נורא. אכזרי. ההורים שלי נאלצו לעבוד קשה, שישה וחצי ימים בשבוע, משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הלילה המאוחרות. בקושי היה מה לאכול. אבל הדבר הגרוע ביותר היה התנאים ההיגייניים".
בברגן בלזן פגשה באטר את אנה פרנק, מאחורי גדר תיל, והיתה מופרדת ממנה רק בגלל הדרכונים הזרים של משפחתה. אנה פרנק מתה בברגן-בלזן חודשים ספורים לפני שחרור ברלין. איירין באטר ומשפחתה הורשו לעזוב את המחנה הודות לנס נוסף - אחרי כמעט שנה שם, סוכם על חילופי עצירים יהודים בעלי אזרחות זרה, תמורת גרמנים שהיו עצורים במדינות שונות.
עם זאת, רק אנשים בריאים הורשו להשתחרר: "אחי ואני הלכנו קודם לרופא המחנה ועברנו את הבדיקה. ניסינו לקחת גם את אמא שלי לשם, אבל היא הייתה חולה מדי והתמוטטה לפני כן. ואז אבי חזר מעבודות כפייה והיה חולה מאוד, אבל הסכים ללכת איתי לרופא המחנה", סיפרה לערוץ הציבורי הגרמני ARD. "הוא הסתכל עלינו ואמר: 'הילדים שלך כבר היו פה. אז תתכוננו לצאת מחר מהמחנה'". השאלה האם הרופא חמל על המשפחה ורצה שתישאר ביחד, עדיין מעסיקה את באטר עד היום.
עבור אביה, ג'ון הסנברג, חילופי האסירים באו מאוחר מדי, והוא מת זמן קצר לאחר מכן. אמה, גרטרוד ואחיה אושפזו בבית חולים. אירנה נאלצה לנסוע לבד. תחילה למחנה באלג'יריה, אחר כך לארה"ב, שם היא סיימה תיכון, למדה בקולג' וקיבלה את הדוקטורט שלה בכלכלה. מאוחר יותר היא הפכה לפרופסור באוניברסיטת מישיגן. במשך עשורים רבים, אירן לא דיברה על עברה, עד שהוזמנה לשיחת פאנל על אנה פרנק והצהירה: "אנה לעולם לא תדבר שוב. אבל אני כאן, שרדתי ולכן זיהיתי את האחריות הזו והתחלתי לדבר".
