לאחר ספירת 98% מהקולות לפנות בוקר (חמישי), רוב ייטן העומד בראש מפלגת המרכז הליברלית D66 מסתמן כראש ממשלת הולנד הבא. גם מפלגתו וגם מפלגת "החירות" של מועמד הימין הקיצוני וילדרס (PVV) צפויות שתיהן לתפוס 26 מושבים בפרלמנט.
למרות המרוץ הצמוד בין השתיים, מפלגת D66 היא המנצחת הגדולה שכן זינקה מתשעה מושבים בפרלמנט היוצא ל-26 בזה שנבחר, בעוד וילדרס הפסיד 11 מושבים מתוך ה-37 שקיבל בבחירות לפני שנתיים.
יותר מזה: למפלגת המרכז D66 יש סיכויים רבים יותר להקים ממשלה - מרכז-ימין או מרכז-שמאל, בעוד שלווילדרס, מנהיג הימין הקיצון, אין כלל סיכוי נראה לעין.
מי הוא רוב ייטן?
מפלגתו הליברלית-חברתית של ייטן D66 זינקה מהמקום החמישי בבחירות הקודמות לצמרת הפוליטיקה ההולנדית בפחות משנתיים. אף מנהיג פוליטי לא זכה לזמן מסך רב כל כך במהלך הקמפיין כמו ייטן, וחיוכו נוסח האופטימיות הדהד בקרב המצביעים, בעוד שיריביו נותרו כעוסים, בעצרות הבחירות כמו גם בעימותים הטלוויזיוניים.
הוא הצליח להעביר מסר חיובי המסוכם בסיסמה "Het kan wel" - ביטוי אופטימי בנוסח "כן, אנחנו יכולים" של ברק אובמה. כמעט ולא עבר לילה בלעדיו בטלוויזיה. כאשר וילדרס ביטל הופעתו עקב חששות ביטחוניים, רוב ייטן ניצל את הרגע ותפס את מקומו.
ייטן עשוי להיות ראש הממשלה הצעיר בתולדות הולנד, ואם יצליח להרכיב ממשלה, יהפוך גם לראש הממשלה ההומוסקסואל המוצהר הראשון של הולנד.
ייטן ביקר את ישראל בעבר, אך היה מתון למדי בשבועות האחרונים ונמנע מלהזכיר את ישראל או את עזה בקמפיין שלו. הממשלה שינסה להקים תהיה כאמור ממשלת מרכז-שמאל מתון, או מרכז-ימין מתון והשאלה היא אם יוכל להימנע מתמיכת השמאל או הימין הקיצון בגששו אחרי רוב קואליציוני.
סקרים שפורסמו טרם פרסום המדגמים העידו על כך שמפלגת החירות (PVV) הימנית-קיצונית של וילדרס עשויה שוב לסיים במקום הראשון, עם או בלי קשר לפרישתו מן הממשלה בחודש יוני האחרון, לאחר שתוכניתו להקשחת צעדים כלפי מהגרים לא התקבלה.
מה שהשתנה הוא חוסר אמון בקרב שאר המפלגות בנכונותו של המנהיג הפופוליסטי להתגמש כדי לאפשר קיומה של קואליציה. כזכור וילדרס פירק את הממשלה הנוכחית וממשלות נוספות בעבר, וצפוי להיות מבודד קואליציונית נוכח נטייתו לעשות כן. יתר על כן, וילדרס, שהיה בשבועות האחרונים תחת אבטחה מוגברת לאחר איומים על חייו. טוען שיהיה מוכן לכהן רק כראש ממשלה, גם אם ממשלת מיעוט, ולא נכון לבחון שותפות בקואליציות.
נושא ההגירה שלט שוב בקמפיין הבחירות, כאשר גם מפלגות מתונות הקשיחו בנושא את הרטוריקה שלהן. ההפגנות הפכו לאלימות, כולל מחאות מחוץ למקלטים ומהומות בהאג. הממשלה היוצאת נתפסה על ידי המצביעים כאחת הפחות יעילות בהיסטוריה ההולנדית, ונכשלה במימוש הבטחתה המרכזית להנהיג משטר הגירה קשוח, ולהתמודד עם מחסור דיור חמור.
ובאשר לישראל - ממשלת שמאל צפויה להמשיך את הקו שהכתיב שר החוץ לשעבר קספר ולדקמפ שהתפטר והביא לפירוק נוסף של הממשלה, כשלא ניתן לו להוביל לסנקציות קשוחות יותר על ישראל.
