משפחות 7 באוקטובר ותנועת "קומו" הכריזו הבוקר (רביעי) על צאתה לדרך של הפקת טקס הזיכרון הלאומי לטבח ומלחמת "חרבות ברזל". הטקס ייערך ביום רביעי 7 באוקטובר, בשעות הערב בפארק הירקון, בהשתתפות מאות משפחות שכולות, ניצולי שבי, נציגי הקהילות שנפגעו, מיטב אמני ישראל והציבור הרחב – "לזכור ולתת תקווה". ההכרזה על הטקס מתקיימת לקראת ציון יום ה-1,000 לטבח שייערך מחר.
מטעם "קומו" נמסר כי "שלוש שנים לאחר המחדל והאסון, עם לב שעדיין כואב, אין ספור שאלות שמחכות למענה וזיכרון שחייב להדהד, אנחנו מתייצבים שוב כדי להציג את המחדל כפי שהיה, להשמיע את קולן של המשפחות, הנרצחים, הפצועים, שורדי השבי, הקהילות שנהרסו - לזכור ולתת תקווה".
תנועת "קומו" מבקשת מהציבור להשתתף גם השנה במימון האירוע באמצעות גיוס ההמונים, כדי לאפשר את קיום הטקס פעם נוספת בפארק הירקון, לראשונה במתכונת "פארק פתוח", ללא טריבונות וכיסאות מסומנים. המארגנים הדגישו כי בדומה לטקסים הקודמים, הם מחויבים לקיום טקס כלל-ישראלי ומאחד, המייצג את כל גווני החברה הישראלית ואת כל האוכלוסיות שנפגעו באסון.
יונתן שמריז, אחיו של אלון שמריז, וממייסדי הטקס מסר: "הטקס של העם, ייערך זאת השנה השלישית וכבר הופך למסורת שתימשך גם בשנים הבאות. השנה אנחנו מתכננים שהטקס יהיה אירוע הזיכרון הגדול בתולדות המדינה. עם פארק פתוח, בלי טריבונות וכיסאות מסומנים, עם מיטב אמני ישראל ורבבות מעם ישראל בקהל, יחד עם הקהילות, המשפחות שנפגעו ושורדי השבי. אני קורא לכל עם ישראל להירתם ולתמוך במימון ההמונים של הטקס גם השנה. רק כך נוכל להרים אירוע מכונן והיסטורי, שיאחד את העם בכאב ובתקווה ויזכיר מה עברנו למיליוני אנשים בכל העולם".
עמרי שפרוני, ממייסדי הטקס, מסר: "אנחנו המשפחות לא יכולים לשכוח ולא יכולים לטשטש. לקחנו אחריות לספר מה שקרה באמת על במה לאומית ובצורה הכי מכבדת ומאחדת שאפשר. יש לנו אחריות לדאוג שכל בית בישראל ירגיש חלק כי כולנו חלק מהכאב וכולנו חלק מהתקווה. זה הטקס היחיד שיש ברמה לאומית וכולו ממומן ע"י הציבור. אני קורא לכולם להצטרף, לתמוך ולתרום. אין לנו מישהו אחר. זה עלינו".
אשירה גרינברג, אלמנתו של גיבור ישראל סא"ל תומר גרינברג, שהנחתה את הטקס בשנה שעברה מסרה: "הרעיון שעומד מאחורי הטקס הוא לאחד את הציבור הישראלי סביב זיכרון משותף ולייצג את כל הקהילות שנפגעו באופן הכי אותנטי שיש: הישובים והקיבוצים, החטופים ושורדי השבי, אנשי המסיבות וכוחות הביטחון שחירפו את נפשם למען הגנת המולדת. הטקס מועבר בצורה הכי מרגשת וכואבת שיש, אך נותן גם מקום לתיקון ותקווה. כמי שהנחתה את הטקס בשנה שעברה, זכורים לי בעיקר המבטים של משפחות החטופים בקהל, והמחשבה שעלתה לי באותם רגעים, שתומר שלי אולי לא יחזור, אבל להם עדיין יש סיכוי. קשה לי לתאר עד כמה אתרגש לראות את המשפחות השנה, כשהפעם יקיריהן ששרדו את השבי יישבו לצדן בקהל".
