פרופסור אהרון צ'חנובר, חתן פרס נובל לכימיה בשנת 2004 התראיין הבוקר (שלישי) בתוכנית "קלמן ליברמן" בכאן חדשות ברשת ב', וסיפר על פרופ' וכלת פרס נובל לכימיה עדה יונת שהלכה אתמול לעולמה בגיל 87: "לעדה היה אומץ לב ואמונה בלתי רגילים שאני כמעט ולא מכיר".
"קודם כל עדה יונת הייתה חברה עשרות שנים, הרבה לפני שהיא טיפסה בסולם התהילה", סיפר פרופ' צ'חנובר, "אנחנו באים ממוסדות שונים - היא ממכון ויצמן, אני מהטכניון - אבל עבדנו על נושאים הפוכים, וזה אולי מה שחיבר אותנו. היא עבדה על יצירת חלבונים, אני עבדתי על פירוק חלבונים. והדינמיקה ריתקה את שנינו והיינו חברים, ממש חברים, עשרות שנים".
האזינו לריאיון בכאן חדשות ברשת ב':
צ'חנובר סיפר כי הוא פגש את פרופ' יונת אלרונה בכנס השנתי של חתני פרס נובל בגרמניה, "היא הייתה מלווה עם כל בני משפחתה, עם בתה חגית הרופאה, נכדתה הרופאה ועם נינתה. היא נראתה בסדר, קצת התקשתה בהליכה". צ'חנובר הוסיף כי "בראש ובראשונה היא הייתה חברה, ואני איבדתי חברה".
"היא הייתה פורצת דרך במובן הקיצוני של המילה", אמר צ'חנובר וסיפר כי לאורך שנים אמרו לה לעזוב את מחקר הריבוזום שבעניינו זכתה בנובל. למרות זאת, סיפר הפרופסור, כי "עדה באמונתה החליטה שזה חשוב מדי והשתמשה בכל הטריקים האפשריים שרק עלו על דעתה, החל מחקר שנת החורף של דובי קוטב. וכלה בהקפאות עמוקות - אין טריק מדעי שהיא לא שמה את ידה עליו. ובסופו של דבר היא הצליחה לגבש את הדבר (הריבוזום) הזה ולפענח את המבנה שלו".
"זה חשוב להבנת הסיבה לכך שחיידקים מפתחים התנגודת לאנטיביוטיקה, שזאת הרעה החולה הכי גדולה בעולם הזיהומים של הרפואה". סיפר פרופ' צ'חנובר על חשיבות המחקר פורץ הדרך של פרופ' יונת.
"איימו לפטר אותה ממכון ויצמן", סיפר צ'חנובר על התקופה בה הייתה על סף פיטורין בשל העובדה שלא פרסמה מחקרים - מה שמאפשר את המשך הפעילות המחקרית תוך זכייה בפרסים - בזמן שניסתה לפצח את מחקר הריבוזום. "אנשים טובים שהבינו לאן היא חותרת, כמו פרופסור מיכאל סלע המנוח שהיה אז נשיא המכון, הצילו אותה. הם נתנו לה לא רק את מרווח הזמן והנשימה הדרושים, הם נתנו לה גם את העידוד ואת הטפיחה על השכם ואת האמונה שזה בכל זאת אפשרי. היא הלכה כנגד כל הסיכויים".
