כמעט ארבעים שנה עברו מאז שהנווט רון ארד נפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון. בפרויקט מיוחד של כאן חדשות, חברו הטוב מחיל האוויר, טייס המסוק שחילץ את הטייס שהיה עמו באותו לילה גורלי וגם בכיר לשעבר במוסד שיחזרו את החיפושים אחריו - ברגעי האמת שאחרי נטישת המטוס וגם שנים אחרי כן.
אבי חכמון, טייס מסוק הקוברה שהשתתף בחילוצו של ישי אבירם, הטייס שהיה עם ארד על אותו מטוס הפאנטום, סיפר שההזנקה על נפילת המטוס הייתה לא שגרתית: "זה די דרמה, למרות שבזמן אמיתי אין לך זמן לחשוב אפילו על הדרמה. פשוט רצנו למסוק".
לדברי חכמון, הם המריאו לחילוץ לקראת הערב, עם אור אחרון: "רוב הזמן טסנו ללא אמצעי ראיית לילה". כשהיו באוויר, קיבלו אות קריאה "חרב 5": "הוא נשמע כמו טייס שטס שם וצולף, רגוע, שקול. נפל לי האסימון שבעצם זה הטייס הנוטש. וחרב 5 אומר 'אני שומע את הרעש שלכם, אתם מעליי, אני רואה אתכם'".
צוות החילוץ כלל שני מסוקי קרב מסוג "קוברה", ומסוק חילוץ מסוג "ענפה": "ישי סופר מ-10 עד 1, מ-1 עד 10, והענפה לא מגיעה, ולא מגיעה. ואז הוא אומר 'אני שומע קולות מתקרבים אליי' ואז אוהד דורון, הטייס האחורי של עופר ניר, אמר לעופר 'בוא נוציא אותו לבד'".
אני חושב שהעובדה שישי חזר זה סוג של נס בעיניי. היה לנו כל כך הרבה מזל, ואולי למזלנו לא חשבנו בכלל על עוד איש צוות, למרות שידענו שיש עוד איש צוות
"עופר ניר מבקש אישור מהמשולט לחלץ לבד. ובאופן מפתיע ולא רגיל, הוא ביקש והאישור הגיע מיידית", תיאר חכמון. "עופר אמר לי 'אני אוציא אותו, אתה תחפה עליי'. באופן טבעי, הוא המוביל. עופר ניר מנמיך ונעלם, ואז אני שומע אחרי כמה שניות דיווח ממנו: 'נפגעתי, הגאים קשים, אני יוצא'".
ניר חזר ארצה, וחכמון והטייס האחורי שלו שבו לזירה כדי לחלץ את ישי אבירם: "בטווח של 10 מטרים אני רואה דמות עומדת על סלע. אוקיי, יד על החגורות, דלת פתוחה, נעצרים לריחוף לידו. נניח מגלש שמאל, להחזיק את המסוק בריחוף, ואני אצא ואני אושיב אותו. אבל אז ישי מתערב ולא מחכה, ומזנק למגלש, נתלה וצועק בכל הכוח: 'סע!' צעקה אדירה שאני לא יכול גם אותה לשכוח. היא חודרת את הקסדה ואת הרעש של המסוק, וזה חד משמעי".
למרות הטרגדיה של רון ארד, חכמון גם מכיר בכך שההצלחה שנחל החילוץ אינה מובנת מאליה: "אני חושב שהעובדה שישי חזר זה סוג של נס בעיניי. היה לנו כל כך הרבה מזל, ואולי למזלנו לא חשבנו בכלל על עוד איש צוות, למרות שידענו שיש עוד איש צוות".
"מהרגע שנוצר הקשר עם ישי ודיברנו איתו בקשר - זה נגמר. היינו מרוכזים לתוך הקול שלו, לא היה לנו מושג אם הוא מייצג אחד או שניים. ואני חושב שבמזל גדול לא התעסקנו עם עוד משהו. כשאני חושב על הגיחה הזאת ומספר אותה, אני לא מאמין שבכלל זה קרה. זה נראה לי כל כך מופרך".
ישראל פרלוב, בכיר לשעבר במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים תיאר פרטים ממאחורי הקלעים של החיפושים אחר ארד, שנים אל תוך התקופה בה היה בשבי: "(המידע) החדש שאנחנו הבאנו היה הקשר האיראני. על פי שלושה-ארבעה מקורות שונים, רון ארד הובא אחרי שנתיים לטהראן, שם עבר בדיקות רפואיות".
יש טיסות שהיו מיועדות להעברת פצועים של חיזבאללה, וזה תואם בדיוק למועדים שהוא היה והוחזר. לפי המידע שלנו, רון ארד הוחזר ללבנון ומת בשבי ב-93' בלבנון
"יש לנו אדם מאוד מאוד בכיר בהיררכיה האיראנית, מקורב מאוד לחמינאי, שאיכשהו התיידדתי איתו בבריסל. הוא הבטיח להביא משהו על רון ארד", חשף פרלוב. "הוא הביא נייר, שעליו היה כתוב: 'להלן ממצאי ועדת החקירה שהוקמה בעקבות בריחת הטייסים העיראקים ממחנה השבויים'. מתואר שם שהיו טייסים עיראקים שבויים שבזמן הפלישה של ארצות הברית לעיראק ברחו עם מטוסיהם לאיראן".
"בסוף התיאור כתוב: 'וכשהגיעו לטייס הישראלי, הוא אמר להם שהוא חולה ואין לו כוח לעלות על הנגמ"ש, והם עזבו אותו'", הוסיף. "הסיפור הוא שוועדת החקירה שהוקמה לבדוק איך הטייסים העיראקים הצליחו לברוח, גילתה שהם השתלטו על נגמ"ש. הטייס הישראלי, שהיה חולה מדי, אמר שהוא לא יכול לזוז מהתא שלו. יש טיסות שהיו מיועדות להעברת פצועים של חיזבאללה, וזה תואם בדיוק למועדים שהוא היה והוחזר. לפי המידע שלנו, רון ארד הוחזר ללבנון ומת בשבי ב-93' בלבנון".
אני תמיד אומר שזה סיפור שונה מהרבה מאוד סיפורי אובדן במדינת ישראל - זה סיפור שאין לו סוף
אלוף משנה במילואים ניסים יוגב, חברו טוב של רון ארד מהשירות, תיאר את הרגעים המצמיתים שבהם נסע לעדכן את אשתו של רון, תמי, על היעדרותו: "כל הדרך מהטייסת לבית שלה, משהו כמו חמש-שבע דקות, רציתי שהדרך לא תיגמר. בחיים לא עשיתי דבר כזה, לא דפקתי למישהו הודעה, בשורת איוב כזאת, בטח לא לחברה טובה שלנו. היינו חברים מאוד טובים, היינו בארצות הברית ביחד, ארבעתנו, שנתיים לפני זה, והיינו ממש חברים הדוקים".
"אני תמיד אומר שזה סיפור שונה מהרבה מאוד סיפורי אובדן במדינת ישראל - זה סיפור שאין לו סוף", אמר יוגב. "כל שאר הסיפורים שאני מכיר, שאנחנו מכירים, הם סיפורים שאו שמוצאים גופה, או שמכריזים על הבנאדם כחלל שמקום קבורתו לא נודע. ופה זה נשאר איפשהו באמצע, לא יודעים מה קורה ולא יודעים מה קרה. עד שזה לא ייסגר זה לא ייסגר".
יוגב סיפר כיצד נרקמה החברות הקרובה בין שני הזוגות: "תמי ורון התחתנו משהו כמו שמונה-תשעה חודשים לפנינו. כשהגענו לשיכון משפחות אחרי שהתחתנו, הם קיבלו את פנינו, גרנו מולם, ולאט לאט הפכנו לחברים מאוד מאוד קרובים. היינו רביעייה ידועה בשיכון משפחות, כל יום שישי שלא היינו נוסעים להורים היינו אוכלים ביחד, היינו נוסעים לטיולים ביחד. כל יום שישי היינו משחקים כדורגל".
יוגב התייחס לגישה שננקטה אז, ולבקשה מקרוביו של רון לשמור על שקט תקשורתי ביחס להיעלמותו: "אני לא בא בטענות כרגע לאף אחד, אני רק מציין את העובדות שאנחנו חווינו. התחושה הייתה גם בקרב החברים שלנו, בוגרי מלחמת יום הכיפורים, הוותיקים בטייסת - הרי הגיעו תמונות, אמרו לנו 'יש תמונות, הוא יחזור. אל תדאגו, זה רק עניין של זמן. אל תעשו רעש, אם תעשו רעש אתם רק מפריעים למערכת. בדיעבד הסתבר שזאת טעות, שבין היתר בגלל זה אני מכה על חטא".
