המוזיקאי עידן רייכל התראיין היום (רביעי) לתוכנית "בחצי היום" עם אסתי פרז בן עמי ודורית אסרף מזרחי, ודיבר על הכאב והזעם שמלווים אותו מאז טבח שבעה באוקטובר, על ליווי המשפחות השכולות ומשפחות החטופים, ועל הסיפורים שמאחורי היצירה בזמן המלחמה.
"מעבר לשמחה הגדולה, אצלי הצער והזעם גדולים על כך שהם בכלל נחטפו והופקרו בחרפה שאין כדוגמתה בשבעה באוקטובר", אמר רייכל בהתייחסו לקולות החזרת החטופים. "הקולות של השמחה מתעתעים, כי מאחוריהם יש אסון שאין בו שום שמחה, ויש רק זעם גדול על הפקרות של העם היושב בארצו. המלחמה ממש לא נגמרה, והדבר הזה ממשיך אצלנו".
רייכל, שנמצא בימים אלה בארצות הברית והשתתף בעצרת זיכרון של המשלחת הישראלית לאו"ם, התייחס לשאלת המגורים והחיים בישראל: "לא יודע אם יש לנו באמת אפשרות לקום וללכת, זה לא בסל האופציות. הילדים שלי גרים עם אימם מעבר לים וזה מצער אותי מאוד, אבל כאן זה בית וכאן זה לב".
"יש הרבה מה לתרום, בטח הלוחמים בחזית וגם האזרחים בעורף"' הוא אמר והוסיף על החברה הישראלית כי "כשמטוס צולל ב-20 אלף רגל לקראת התרסקות, כל 180 הנוסעים הם שבט אחים ואחיות".
האזינו לריאיון המלא בתוכנית "בחצי היום"
רייכל שיתף ברגעים שנחרטו בו במהלך ההלוויות הרבות שבהן נכח: "יש עשרות הלוויות שבהן אח תאום מספיד את אחיו, ואתה רואה איך חצי ממנו מת. ההספדים האלה נשארים איתי כל הזמן". הוא נזכר גם בסבתו של לוחם שנפל: "אישה מבוגרת שעלתה מפריז להגשים את החלום הציוני, עמדה בהלוויה ואמרה בעברית שבורה 'תודה שבאתם, עברית שלי לא טוב' והמשיכה בצרפתית. כל החזון הציוני במשפט אחד".
רייכל דיבר גם על השיר החדש שכתב, "כל העולם שלי אתה", בביצוע רננה חובב, שנולד ממפגש כואב: "ישבתי עם אב שכול מטבריה שסיפר שהוא מכין בכל בוקר סנדוויצ'ים לילדים, מעמיד פנים שהוא הולך לעבודה - אבל יושב מהבוקר עד הלילה בבית העלמין. הוא אמר לי: 'הבוס משלם לי משכורת, אבל אני לא יכול לקום מזה, אני רק איתו כל היום'. בסוף אתה מצמצם את כל הכאב והגעגוע למשפט אחד: 'כל העולם שלי אתה'".
