"החלטתי שאני אשמור על המציאות הנורמלית בשביל הילדים שלי, ושאני אעשה הכל כדי שהמחבל הזה יקבל את העונש שלו". כך אומרת מיכל סלומון, בת 36, שלפני תשעה חודשים איבדה את בעלה אלעד סלומון, שנרצח בפיגוע ביישוב חלמיש יחד עם אביו ואחותו. "נכון שבחיים הוא לא ישלם את המחיר הכבד שאנחנו משלמים, אבל אני אעשה שימצו איתו את הדין".
לדבריה, המאבק המשפטי להחמרת עונשו של המחבל, עומר אל עבד מהכפר כובר, נבלם בידי השופטים בבית הדין הצבאי שהחליטו בדעת רוב לא להטיל על המחבל עונש מוות. וגם בבג"ץ - שדחה את דרישת המשפחה להרוס לחלוטין את בית משפחתו של המחבל.
היא מסבירה שכנגד דרישת המשפחה להטיל על המחבל עונש מוות, נאמר להם שעמדת השב"כ היא שמדובר בעונש שיכול לגרום לפיגועים נוספים. "אבל אני חיה במציאות הזאת תשעה חודשים, ויש המון משפחתו שכולות כתוצאה משחרור מחבלים. כי יש מחבלים שרצחו, בילו כמה שנים בכלא, וחזרו ל'מעגל העבודה'. ואני יודעת שמבחינה סטטיסטית מחבל מת זה מחבל שלא יחזור לבצע פיגועים".
סלומון ומשפחתה פנו לשב"ס על מנת להחמיר את תנאי הכליאה של המחבל בכלא. "אני חושבת שהתנאים שהם זוכים להם בכלא זה משהו ביזיון אחד גדול. הם יושבים בכלא, ובעצם אסירים חדשים שמגיעים הם שומעים מהם על כמה הם הצליחו. יש פה משהו שמדרבן אסירים אחרים להמשיך ולפגוע".
היא מספרת שהצבא הרס באופן חלקי את בית המחבל, משום שהוא הסתמך על פסיקות בג"ץ הקודמות. "באנו ואמרנו - 'צריך להרוס את הבית, יש פה עניין הרתעתי'", אמרה סלומון. לדבריה, "במקרה שלנו חמישה בני משפחה נוספים של המחבל הורשעו באי מניעת פשע. יש פה עניין מאוד גדול - להרתיע בני משפחה שבמידה והם מבינים שאחד מבני המשפחה הולך לבצע פיגוע הם יכולים למנוע את זה".
"התשובה הסופית של בג"ץ הייתה שהם לא רואים הבדל משמעותי בהרתעה בין בית ריק לבין בית שבנוי חלקית", אומרת סלומון. לדבריה, "בית שנהרס באופן מלא, הצבא משתלט על השטח והמשפחה מגורשת מהשטח. זאת אומרת שהם צריכים לחפש מקום אחר. המצב שנוצר כיום הוא שהקומה הראשונה נהרסה והקומה השנייה נבנית ומי יודע אם קומה שלישית ורביעית ייבנו. והמשפחה נשארה לגור שם. שום שינוי בסטטוס. להיפך הם קיבלו כספים להגדיל כספים כדי להגדיל את הבית. שום הרתעה".
למרות הכל, לדבריה, המחבל לא ניצח. "נאמר לי שזה היה אמור להיות 'פיגוע עם עשרה הרוגים'. וכמה שהשלושה האלה כואבים וכואבים מאוד, והחוסר שלהם צועק. נותרנו שבעה ששרדנו את הפיגוע, ואנחנו ממשיכים הלאה. הוא לא הרג אותנו לא פיזית ולא נפשית, ועם כל הקושי אנחנו קמים כל בוקר עם חיוך על הפנים ואומרים ניצחנו".
עם זאת סלומון חושבת כי "המשפחה של המחבל באיזשהו מקום ניצחה. כי למרות שהם לא מנעו את הפשע, למרות שהם יכלו למנוע את האסון הזה - הם לא מנעו אותו והם עדיין יושבים בבית שלהם. באותו מקום עם שינויים קלים.
"למדינת ישראל יש היום סל הרתעה שכולל הריסת בתים, ועונש מוות וגירוש, וחילוט הכספים. המחבלים שיושבים בכלא. אבל היום משתלם להיות מחבל. היום אין הריסת בתים מלאה, היום יש משכורות, היום אין גירוש. היום משתלם להיות מחבל", בטוחה סלומון.
"מהתחלה אמרתי שאני לא מחפשת נקמה. נקמה מתסיסה כעס מאוד גדול בתוך עצמך. כעס ששורף אותך מבפנים. אני לא מחפשת את זה. אני מחפשת חיים נורמליים עד כמה שאפשר. אני פשוט מחפשת את ההרתעה. את המניעה. שאף אחד לא יהיה במקום שלנו".
על תגובתה לטרגדיה הקשה היא מספרת - שאלו אותי 'את לא בוכה. את במציאות אחרת?', אז אני בוכה. אני מתפרקת, אבל לא לגמרי. אני משתדלת לשדר המון כוח גם כדי לשדר לילדים שלי. ובאותה מדיה שאני גם משדרת להם את הכוח, אני משדרת להם שמותר לבכות".
בטקס שהתקיים בערב יום הזיכרון בכנסת, עלתה מיכל עם בתה רעות שריגשה את הנוכחים כשסיפרה בדמעות על אביה אלעד. "רעות דיברה על הגעגוע והחוסר, והציפייה האינסופית הזאת שהוא ידפוק בדלת והוא יבוא ויחבק והוא פשוט יהיה שם. הייתי מלאת גאווה שלמרות הכל היא אספה את עצמה וסיימה את מה שהיא באה להגיד- המסר שאף אחד לא באמת מבין מה זה להיות במשפחת השכול. אף אחד לא מבין איזו חוויה נוראית זה לעבור פיגוע, ואף אחד לא באמת מבין איך נראה היום שאחרי ואחרי, והחודשים והשנים".
"אבא שלי, לחמת במחבל עד שלא יכולת יותר - כדי שנספיק להתחבא": רעות, בתו של אלעד סלומון שנרצח בפיגוע הדקירה בחלמיש, מקריאה מכתב מרגש עד דמעות שכתבה לאביה בטקס "שירים לזכרם" בכנסת pic.twitter.com/wKxzyc5S9J
— כאן חדשות (@kann_news) April 18, 2018
סלומון התייחסה לדבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתייחס לדבריה של רעות, ואמר בטקס הממלכתי של נפגעי פעולות האיבה בהר הרצל בירושלים כי צריך לעמוד מול הקנאיות ברברית של המחבלים. היא גם הזכירה את התחייבותו של ראש הממשלה בביקור הניחומים של המשפחה בשבעה, לפיה יפעל כדי שעל המחבל ייגזר עונש מוות. "אני פונה אליו, כמי שהסתכל לנו בעיניים לפני תשעה חודשים, ואני מבקשת ממנו - תעשה הכל כדי שבשנה הבאה באותו טקס יגידו – שלא נוספו הרוגים ונרצחים של פעולות איבה. תעשה הכל כדי שנוכל להסתובב ברחובות בביטחון".
דברים אלה כוללים לפי סלומון -"זה אומר להפסיק באופן חד משמעי את הסבסוד לרשות הפלסטינית כדי שלא יהיו להם כספים לשלם משכורות למחבלים. זה אומר – משפחות של מחבלים יגורשו באופן חד משמעי מהארץ הזאת. זה אומר לא לשחרר אף מחבל זה אומר להרוס באופן חד משמעי את כל בתי המחבלים בלי שום שאלה בלי שום תהייה. זה אומר לעשות הכל, הכל כדי שהם יבינו שהפשע לא משתלם".
