אין דבר יותר מציק מזבל. ופה בישראל, ממש לא חסר ממנו. אפילו מבקר המדינה התייחס השבוע לכמויות הזבל העצומות שאנחנו מייצרים בדוח מיוחד על תפקוד הרשויות המקומיות. אז מי כאן יודע להגיד כמה זבל אנחנו מייצרים כאן?
הזבל הישראלי במספרים | מתוך הזמן הירוק
כשכל אחד מאיתנו מייצר כל שנה כמות זבל ששוקלת כמו שני דובי גריזלי שמנמנים במיוחד, לא פלא שמבקר המדינה הגדיר את ההתנהלות של ישראל עם הזבל שלנו כ"מצב חירום לאומי". @ifatglick נותנת קצת פרופורציות #הזמן_הירוק pic.twitter.com/WuX26CYznB
— כאן חדשות (@kann_news) July 7, 2022
אגלה לכם. כמעט 5 מיליון ו-300 אלף טונות של זבל - זאת הכמות שאנחנו מייצרים כאן בכל שנה. זה בערך 680 קילו לאדם בממוצע. זאת כמות זבל ששווה למשקל של שני דובי גריזלי שמנמנים במיוחד, שכל אחד ואחת מאיתנו ייצרו. מה שנקרא - המצב שלנו עמוק בזבל.
זאת לא סתם אמירה פסימית אלא שיקוף של המציאות. יותר מ-80 אחוז מהפסולת שלנו מוטמעת באדמה. כמעט פי שניים מהממוצע במדינות המפותחות - שעומדת על 42%. בערך שני שלישים מכל הזבל שהולך להטמנה משונע מהפחים שליד הבית שלנו עד לנגב. זה אומר לפעמים, שהזבל שלנו נוסע מאות קילומטרים רק כדי שיוכלו לזרוק אותו עמוק באדמה.
וכשקצב הגידול של כמויות הפסולת שאנחנו מייצרים עומד על יותר משניים וחצי אחוזים בשנה, במדינה קטנה כמו שלנו, פשוט לא יהיה יותר מקום להחביא בו את כל הזבל הזה - ממש כפי שמתריע המבקר אנגלמן בדוח שהוציא.
היום קיימים בישראל 13 אתרים מאושרים להטמנת זבל עירוני בכל הארץ, אבל חמישה מתוכם הולכים להיסגר כבר השנה, פשוט כי נגמר בהם המקום. בעוד ארבע שנים, לפי דוח המבקר, זהו - ייגמרו השטחים המאושרים במדינה להטמנת זבל. המבקר אפילו הגדיר את המחסור בשטחי הטמנת הפסולת כ"משבר חירום לאומי".
מה צריך לעשות בזמן משבר? הדבר הכי אפקטיבי, וגם די מתבקש, יהיה לנסות ולייצר קצת פחות זבל. או לפחות לנסות להיכנס לתוך פרופורציות נכונות.
