בבית המשפט המחוזי בבאר שבע החל היום (חמישי) שלב הטיעונים לעונש במשפט אביעד משה, שהורשע בניסיון לרצוח את אשתו לשעבר שירה איסקוב. הפרקליטות דורשת לגזור על משה בין 24 עד 27 שנות מאסר: "התקשינו למצוא מקרה כה חמור, לא מצאנו שום פסיקה שבה נאשם הורשע בנוסף בהתעללות בקטין בנסיבות כאלה - צריך לקבוע רף חדש של ענישה. העובדה שמדובר בהתעללות נפשית הופכת את העניין לחמור יותר".
בפתח הדיון אמר משה: "חשוב לי להאיר את עינכם למרות הכרעת הדין. אולי עוד לא מאוחר וניתן לבדוק מסלול מחדש. אני מבקש סליחה כנה ואמיתית וחרטה משירה, מהבן שלי, מהמשפחה של שירה ושלי ומכל מי שנפגע ממני. אני מרגיש שקולי לא נשמע. כל טענותיי נרמסות".
בהמשך, על אף שהביע התנצלות, חזר משה להאשים את איסקוב וטען כי בנו לא סבל מפוסט טראומה מהאירוע, כפי העידה. "היא מגייסת את תמיכת הציבור על בסיס דבר מוטעה כדי לקבל את התמיכה".
סניגורו של אביעד משה טען גם הוא כי קולו לא נשמע, והשופטת גילת שלו הבהירה: "שמענו אותו. הוא העיד. קולו נשמע. לבוא ולומר זה ההזדמנות הראשונה שלו? עם כל הכבוד עכשיו זה זמנו לטעון לעונש ולא לעשות מקצה שיפורים".
נציגת הפרקליטות, עו"ד מיטל אולק אמויאל, ביקשה להתעכב על אכזריות מעשיו של אביעד משה. "שירה איסקוב עמדה להפוך לעוד שם ברשימה הזו (של נשים שנרצחו על ידי בני זוגם). המקרה הזה שאירע בדירה בראש השנה הוא אירוע חריג בחומרתו ואכזריותו שטרם בא בפני בית המשפט. סאדיזם של ממש. הנאשם ניסה בכל דרך לגרום למותה. הוא חבל בה שוב ושוב. זה היה תופת עבורה ועבור הבן שלה. לא נתקלתי במקרים בהם נעשה שימוש בכל כך הרבה אמצעים, עדות לכך שהיה כל כך נחוש לגרום למותו של אדם".
"עוצמת האכזריות במעשיו של משה באה לידי ביטוי בעדי הראיה", המשיכה נציגת הפרקליטות. "ביטויים כמו 'פיצץ לה את החיים'. עדי 'אספה לה המוח'. זה פשוט סרט אימה. זה מתעצם כשהכל נעשה לנגד עיניו של ילד שטרם מלאו לו שנתיים. הוא נאלץ לצפות איך אביו מנסה בדרך סדיסטית וברוטלית לרצוח את אמו, כשדמה מותז עליו".
בחודש אוגוסט הורשע משה גם בסעיפים של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והתעללות בקטין חסר ישע, לאחר שבנם הפעוט של הזוג היה עד לאירוע. הרשעתו בהתעללות בקטין הייתה החלטה תקדימית של השופטת יעל רז-לוי, שקבעה בפסיקתה כי אשמתו של משה הוכחה מעל לכל ספק סביר. "נתתי אמון מלא בעדות המתלוננת", כתבה השופטת. "על אף מצבה הפיזי והנפשי הקשה, תיארה בצורה קוהרנטית ודומה מאוד לדברים שאמרה בבית המשפט. זה נס שניסיון הרצח לא צלח".
השופטת רז-לוי ציינה כי אביעד לא סיפק הסבר מה ניסה לעשות אם לא לרצוח את איסקוב. "הוא ענה: 'איבדתי את זה, לא הייתי שם'. כל אלה מעלים קושי להאמין בעדותו. הוא סלקטיבי ומניפולטיבי גם במשטרה וגם בבית המשפט".
על סעיף ההתעללות בקטין שבו הורשע משה כתבה השופטת: "זו הייתה הטלת אימה על הקורבן, הבן, חסר ישע, מצד מי שאחראי לדאוג להגנה עליו. לכן צריך ליצוק תוכן לדברים. בשנים האחרונות חלו תמורות בהבנה בהגנה על ילדים וההשלכות עלייהם. אף שהמעשים לא נעשו בו הם מתאכזרים אליו ופוגעים בנפשו". במהלך הקראת הכרעת הדין ביקש משה לומר כמה דברים. השופטת אישרה לו כפוף להסכמת עורך דינו, אך זה סירב לאפשר לו לדבר. הטיעונים לעונשו של משה ישמעו בעוד חודשיים.
"לא סכין, לא סכין": בחזרה לערב המצמרר ההוא בראש השנה
המקרה אירע בערב ראש השנה שעברה בביתם שבמצפה רמון, כשמשה תקף את איסקוב, היכה ודקר אותה ופצע אותה פצעים קשים. בתחילת חודש יוני משה נעצר מחדש בכלא בחשד שניסה לאיים על גרושתו בזמן שהוא במאסר. לאחר עשרה ימים הודיעו בפרקליטות שהחליטו לגנוז את האישום נגדו בגין איומים. לטענתם: "חומר הראיות לא מבסס כל עבירה, ולכן הוחלט על סגירת התיק".
בחודש פברואר העידה איסקוב במשפטו של בעלה לשעבר. הפרקליטות פתחה את עדותה של איסקוב בהשמעת הקלטה של אירוע התקיפה, שהקליט משה, שבה היא נשמעת צועקת: "זה נגמר. אני עוזבת את הבית", ואחר כך מתחננת: "לא סכין, לא סכין".
בעדותה תיארה לפרטי פרטים את הוויכוח שהוביל לניסיון הרצח: "הוא ניסה להפחיד אותי, אמר לי כמה שאני מכוערת ונראית יותר מבוגרת ממנו, הוא רק ניסה להקטין אותי. אמרתי לו שאני לא יכולה להיות איתו בבית, התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שאני באה. אחרי זה אביעד תפס אותי וזרק לרצפה. אמרתי לו 'הבטחת שלא תיגע בי'".
"החבטה הראשונה הגיעה בראש", היא המשיכה. "אחריה הגיעו עוד אחת ועוד אחת. צעקתי וביקשתי סליחה. הילד צרח לשמיים, ביקשתי ממנו שיחבק את הילד". היא הוסיפה: "הוא הוציא סכין מהמטבח, חנק אותי עם שתי ידיים. שכבתי והוא לחש לי 'תמותי כבר'. בדיעבד אני מבינה למה הוא לחש, כדי שלא ישמעו אותו בהקלטה. אני רואה את השנאה שלו בעיניים. למה הבחורה עדיין לא מתה?"
"הוא אמר לי: 'את לא תהיי אמא לילד שלנו'", איסקוב סיפרה. את הרגעים שבהם התערבו השכנים באירוע היא מתארת: "מה שאני זוכרת זה שתי שכנות לידי. ביקשתי מהן שישמרו על הילד כי הרגשתי שאני כבר הולכת ואין לי חמצן, הן אמרו לי שעוד מעט האמבולנס יגיע. הוא פתח את הדלת לשכנות, סגר ואז דקר וחנק. ראיתי אור בדלת ואז חושך - והוא חזר אלי".
