רבים מניצולי השואה התרגלו להיות חלק ממסגרת חברתית מיוחדת. אך בימים אלו של בידוד וסגר בשל נגיף קורונה - הם נאלצים להתנתק מהחברים הקבועים שאיתם ציינו בשנים החולפות את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ולהתמודד עם הבדידות שנכפתה עליהם. ז'אק הויברדר, שורד שואה שעלה מצרפת, מספר: "לא קשה לי, אבל עצוב". ובכל זאת הוא מצליח להתבדח על המצב: "אני צעיר מדי כדי ללכת לבד".
אדלה צ'וקלר, שורדת שואה שנולדה בבוקרשט, לא מתלוננת על תנאי הסגר: "אני אישה חזקה, שומעת פקודות כמו חייל. לא חובה לצאת מהבית". מנגד, בת שבע חזין, שורדת שואה מאוקראינה, טוענת כי המצב הנוכחי מקשה מאוד: "זה לא טוב לנו. אני לא יכולה ללכת ונשארת בבית".
חגית כץ, מנהלת מרכז יום לקשיש בגבעת אולגה, סיפרה כי היא והצוות נמצאים בקשר טלפוני יום יומי עם חברי המרכז. "אנשים בוכים מהתרגשות מזה שאנחנו חושבים עליהם. ויש כאלה שבוכים מהבדידות", סיפרה כץ והוסיפה: "הלבד מאוד קשה".
