איתי, דור, יניר, בר וא' (היום טייס בחיל האוויר), היו בכיתה י"א כשנשלחו מטעם בית הספר להתנדב בעמותת "עמך" ברחובות. הם נאלצו להגיע לעמותה משום שעשו "שטויות" והוצבה בפניהם ברירה - תתנדבו או שלא תצאו למסע לפולין. בעמך הם פגשו את שרה ויינשטיין ואת אברשה בעלה - ניצולי שואה, שלדבריהם, כבשו את לבם מיד. מאז, כבר תשע שנים, הם שומרים על קשר רציף עם שרה, ועד לפני כשנה גם עם אברשה, שנפטר.
החמישה סיפרו כי הרגישו חיבור מיידי, ייחודי וחזק לשרה, הם לא הפסיקו לחשוב על הסיפור שלה והגיעו לפגוש אותה עוד כמה פעמים על דעת עצמם במועדון. "מי שפוגש את שרה מיד מבין איזה בן אדם מיוחד היא" הסבירו.
המפגש המרגש הפך את המסע לפולין לחוויה יוצאת דופן עבור הנערים. שרה הפתיעה אותם עם מחווה מרגשת ועוצמתית במיוחד – היא כתבה להם מכתבים אישיים, אותם שלחה לפולין.
המסע לפולין
שרה ויינשטיין נולדה ב-1935 בפולין, אחות קטנה במשפחה של שש נפשות. המלחמה פרצה כשהייתה בת חמש בלבד, ויחד עם הוריה ואחיה הצליחה לברוח מידי הנאצים פעם אחר פעם. כשגורשו מביתם, הם ברחו ונדדו, אולם הפולנים מצאו אותם והם הוכנסו לגטו.
גם מהגטו המשפחה הצליחה לברוח, אך נתפסה בשנית. יום אחד בלבד לפני שהוצא כל הגטו להורג, קרה נס. אביה של שרה גילה שאחד השומרים הוא חבר טוב שלו מהימים שקדמו למלחמה. השומר החליט לעזור לשרה ולמשפחתה. בעזרת עגלה מלאה קש הצליח למלט את בני המשפחה ולהבריחם אל מחוץ לגטו אליו הביתה, שם הסתתרו במשך כמה שבועות.
שרה (הילדה עם הסרט בשיער) ומשפחתה
בשלב מסוים השכנים החלו לחשוד, משום שהוכנסו כמויות גדולות של לחם ותפוחי אדמה לבית. הם פרצו פנימה, רצחו את השומר ואת אשתו והתחילו לירות בבני המשפחה. אמה של שרה נשכבה מעליה בכדי לגונן עלי ונהרגה במקום. שרה נפצעה קשה בכתף ובגב. הפולנים העלו את הבית באש, ובכל זאת שרידי המשפחה - שרה, רק בת שש, ועמה אביה, שתי אחיות ואח, הצליחו לברוח מהלהבות ליער. הם לקחו את האם לקבורה בשארית כוחותיהם, וביער חיו במשך כשלוש שנים כחיות לכל דבר.
שרה נאלצה להתמודד עם הפציעה מבלי שהיה מי שיעניק לה טיפול רפואי והייתה תלויה בין החיים למוות. עם סיום המלחמה, מיד עם יציאתם מהיער, אביה של שרה נרצח, והן נותרו שלוש אחיות ברחוב, ללא בית, ללא נפש מגוננת בעולם.
שרה ויינשטיין בילדותה
במשך עשרות שנים שרה לא פצתה פה ולא סיפרה על קורותיה - "לא יכולתי להגיד אמא ואבא". רק כשהגיעה לעמותת "עמך" ברחובות והחלה בטיפול נפשי, התגברה על הפחדים. בעקבות השתתפותה בקבוצת התיאטרון של מועדון עמך, החלה להיפתח ולחלוק את שחוותה לאחר שנים של שתיקה.
מאז ועד היום היא מופיעה על במות במסגרת הצגת התיאטרון בה השתתפה, היא טסה לפולין עם משלחות, מוסרת עדות לכל מי שמבקש לשמוע, גם היום בגיל 84. על אף שמסעות אלו לא קלים פיזית ונפשית.
למרות הקושי, היא לא מוותרת וחוזרת עם כל חברי המשלחות כמשפחה: "אני עושה את כל המאמצים לספר, על מנת שיעשו הכל כדי ששואה נוספת לא תתרחש, למנוע מההיסטוריה לחזור על עצמה, למנוע סילוף של ההיסטוריה. אנחנו עדיין חיים וכבר מנסים לסלף את מה שעברנו".
עמותת עמך היא המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה ובדור השני. העמותה הוקמה על ידי ניצולי שואה ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, על מנת להעניק טיפול נפשי, תמיכתי וחברתי לניצולי שואה ובני משפחותיהם.
מענה ייחודי ניתן כיום לצרכים הנפשיים והחברתיים של כ-18 אלף ניצולי שואה ובני משפחותיהם. הצוות המקצועי עורך כ-46 אלף טיפולי-בית בבתיהם של ניצולים מרותקים ומדריך כ-900 מתנדבים, המושיטים יד ומעניקים אוזן קשבת וחיבוק חם לניצולים.
