בית משפט השלום בירושלים גזר היום (חמישי) את דינם של חמישה משתתפים שהורשעו בהסתה לאלימות בחתונה השנאה בעיר. על דניאל פיינר נגזרו חמישה חודשי עבודות שירות, על יהוידע סוכי ושמואל פיין נגזרו ארבעה חודשי עבודות שירות. כמו כן, על דב מורל נגזרו 200 שעות לתועלת הציבור - ועל טל נווה נגזרו 220 שעות לתועלת הציבור.
לפני כשלושה שבועות בית המשפט גזר על החתן, יקיר אשבל, נגזרו ארבעה חודשי עבודות שירות ועל וצבי יהודה זלטקין, שהיה אורח בחתונה, 180 שעות לתועלת הציבור. השניים הורשעו לפני שנה. הפרקליטות קיבלה צו עיכוב ביצוע לגזר הדין של זלטקין כדי לשקול לערער עליו. גזר הדין של אשבל כפוף לכך ששירות המבחן ימצא אותו מתאים לעבודות שירות בתסקיר מבחן.
לדברי עורך דינם, משה פולסקי, מארגון חוננו, "כתב האישום הזה הוא רדיפה פוליטית. בית המשפט אימץ את התזה המופרכת של הפרקליטות שראתה באירוע מפגן הסתה. כתב האישום הזה לא היה צריך לבוא לעולם. מדובר באירוע שאינו מכבד, אך ספונטני, ללא כל כוונה לדבר, ודאי שלא להסתה. האירוע כולו היה כמחאה נגד 'חקירות הצורך' שכללו אמצעים פיזיים שהפעיל שב"כ נגד עמירם בן אוליאל ונערים אחרים שהיו באותה התקופה במרתפי השב"כ. לרשויות המדינה היה נוח להסיט את הלחץ התקשורתי מהפעילות הלא-חוקית הזו של שב"כ לאירוע שמוטב שלא היה קורה, אך אינו חוצה את הרף הפלילי".
"חתונת השנאה" נערכה בסוף שנת 2015 בירושלים, כארבעה חודשים אחרי רצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא. אשבל, החתן, נראה נישא על כתפיים כשהוא מנופף ברובה ובתמונה של משפחת דוואבשה. לפי כתב האישום, מסביבו רקדו אחרים בהתלהבות, תוך הנפת כלי נשק. לרבים מהמשתתפים יוחסו עבירות של הסתה לאלימות או לטרור, ואף תמיכה בארגון טרור ותמיכה בגזענות.
באפריל בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע ארבעה משתתפים בחתונה, שהיו אז קטינים, בהסתה לאלימות. את זיכויו של משתתף חמישי בית המשפט הותיר על כנו, מחמת הספק. זאת אחרי שבית משפט השלום בבירה זיכה אותם והפרקליטות ערערה.
בית המשפט קבע כי הארבעה ידעו בזמן אמת על הרצח בדומא והבינו שהתמונות שהונפו בחתונה היו של בני המשפחה והיו מודעים לתוכן המסית ולאפשרות שהדבר עשוי להוביל למעשה אלימות, או לכל הפחות עצמו עיניהם מאפשרות כזו.
לגבי המשתתף שזוכה, הצעיר מכולם, שהיה בן 13 בזמן האירוע, בית המשפט קבע כי לא הוכח במידה הנדרשת אם ומה ידע אז על הרצח בדומא ופרטיו. בנוסף, בית המשפט בחן את קביעות בית משפט השלום לנוער ביחס לסוגיית ההגנה מן הצדק וטענת האכיפה הבררנית אך החליט שלא הוכחה אכיפה בררנית פסולה, בוודאי לא כזו שמצדיקה את ביטול כתב האישום. עונשם של המורשים ייקבע בבית משפט השלום.
