רס"ן במילואים דוד מאיר, לוחם בסיירת מטכ"ל בן 31, נפל בקרב על קיבוץ בארי בתחילת מהמלחמה. בתמונה שהופצה ברשתות החברתיות אתמול נראה שקד, בנו התינוק בן שמונה חודשים בלבד, כשהוא מחייך לתמונה של אביו שהונחה על הקבר. אחיו של דוד, צוריאל, סיפר היום (חמישי) לכאן רשת ב על האדם והמשפחה שמאחורי התמונה: "קשה לומר אבל זה טבעי, דוד היה אדם שהחיוך מרוח לו על הפרצוף כל החיים".
האזינו לריאיון המלא עם צוריאל מאיר בכאן רשת ב
"גם ברגעים הכי קשים של טירונות יחידה ומסלולים מפרכים, כל הזמן אמרו שהא חייך וחי בשמחה", אמר צוריאל לרוני קובן ומאיה ראכלין. "ביום שנפל הוא הגיע ליחידה עם חיוך על הפנים של 'באתי לתת עבודה'. כשחילצו אותו אחרי שדימם במשך שעה הוא חייך למי שחילץ אותו, ואחרי המוות מי שצפה בגופה שלו אמר שהוא היה עם חיוך קטן".
הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
דוד היה בביתו בבוקר המתקפה ותוך דקות יצא ליחידה שלו. אחיו סיפר: "דוד היה מוכן להתמסר לדבר הזה. הוא לא יכול היה לעמוד מנגד. לפני שהם נכנסו לבארי הם התמהמהו ליד כפר עזה והוא אמר 'אני חייב להיכנס, אנשים נהרגים שם, אני לא מסוגל לחכות'".
צוריאל, שגוייס בעצמו למילואים, קיבל שיחת טלפון מאחותו באמצע הלילה שבה סיפרה לו שאחיהם נפצע קשה מאוד. "היא אמרה שצריך לחפש אותו בבתי חולים. אבא שלי יצא לאזור ואסף אותי בדרך, אחרי שעה של התברברות הגיעה קצינה לבשר לנו", האח שיחזר.
צוריאל ודוד היו קרובים, כשארבע שנים מפרידות ביניהם. "הייתי פעם הדמות שלו של טיולים וגלישת צוקים, אופנועים וטרקטורונים. טיילנו בארץ, אהבנו אותה", הוא סיפר. "הוא חי חיים של ילד מתוק, ספורטאי, חייכן, ילד של חברים. לאט לאט כשהוא גדל זה קצת התחלף, בגיל 25-24 הוא הפך לאדם מאוד מעוצב, השירות ביחידה גידל אותו. הוא הפך לחבר קרוב ואפילו לדמות לחיקוי בהרבה מובנים, איש משפחה, דוד שמפנק את האחיינים שלו ובן זוג אוהב".
האח סיפר גם על משפט שמחזק אותו בימים אלו: "בהספד שלו אמרתי 'לכאוב עד אין קץ, לגדול עד בלי די'. אנחנו משפחה שמכירה את הדבר הזה, לפני 16 שנה נרצח בן הדוד שלנו אחיקם עמיחי, חייל שלדג שהיה בטיול בסוף שבוע. אנחנו יודעים שכאב יכול לגדל ממש ולהצמיח חיים".
