חרדות ברזל: גם אתם אוכלים שטויות כדי להרגיע את הנפש?

חרדות ברזל: גם אתם אוכלים שטויות כדי להרגיע את הנפש?
ישראלים וישראליות רבים מדווחים על שינויים בהרגלי האכילה שלהם מאז פרוץ המלחמה. למה זה קורה לנו? ולמה דווקא בלילה? שאלנו דיאטנית קלינית שמתמחה באכילה רגשית
אכילה רגשית
צילום: Narayan Maharjan/NurPhoto via Getty Images

אם תחפשו את המילים "אכילה רגשית" ברשתות החברתיות תמצאו אלפי עדויות של ישראלים וישראליות מהחודשיים האחרונים, מאז פרוץ המלחמה, חלקן בליווי תמונות של סופגניות, חטיפים או עוגות - דברים שאנשים מוצאים את עצמם אוכלים בימים אלה, ובעיקר בלילות. השיתופים האלה, גם אם נעשים בהומור עצמי, מעידים על תופעה אמיתית. למה אנחנו פונים לאוכל בעיתות לחץ, כאב ופחד? האם אכילה באמת עוזר לנו להתמודד? ואיך יודעים מתי הגוף רעב ומתי זו הנפש?

"אכילה רגשית היא אכילה שמטרתה להתמודד עם רגשות לא נעימים", מסבירה נוי גובי, דיאטנית קלינית המתמחה בטיפול באכילה רגשית בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT) בקליניקה שלה ברמת גן. "אנחנו פונים לאוכל בשביל להתמודד עם הרגש שצף ולהשכיח אותו, כדי לקבע הרגשה של נינוחות, אפילו אם זה רק לכמה שניות. הרבה פעמים האכילה עוזרת לנו ומרגיעה אותנו, אבל יכולות להיות לה גם השפעות שליליות כמו הקשבה מוגבלת לגוף ותחושת אשמה, ולמי שמנסה לשמור על המשקל - גם השמנה". 

איך יודעים מתי אכילה רגשית היא דבר חיובי שעוזר לנו ומתי לא?

"הרבה פעמים אנשים פונים לאכילה רגשית במקום להתנחם באלכוהול או בפגיעה עצמית, שהם הרבה יותר חמורים. זאת אומרת שאכילה רגשית היא לא בהכרח דבר כל כך גרוע. היא בסדר עד גבול מסוים, והיא גם דבר שכולם חווים, בעיקר בתקופה כזו. כל עוד יודעים לעצור ולהבין מתי היא פוגעת בנו, זה בסדר. אם אנחנו מסתובבים עם אשמה, או מסיימים לאכול ומלקים את עצמנו, או אם המחשבות על אוכל מנהלות אותנו - זו כבר פגיעה". 

"עדיף להתנחם באוכל ולא בפגיעה עצמית". גובי

יש דרך לפעול באופן שונה בתקופה כל כך קשה ומתוחה?

"זו תקופה משוגעת. כשהשגרה שלנו משוגעת האכילה שלנו מושפעת מזה, וזה בסדר. צריך לקבל את זה שזה לגיטימי שהאכילה שלנו לא מאוזנת כמו בשגרה. מצד שני, יש דברים שאפשר לעשות כדי לסייע, כי אנחנו לצערנו יודעים שזה לא יסתיים בקרוב, ואנחנו לא רוצים להיות במצב כזה לאורך תקופה ארוכה". 

איך מתחילים?

"הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא לדעת להבחין בין רעב רגשי לבין רעב פיזי, ויש להם כמה מאפיינים שיכולים לעזור להבדיל ביניהם. רעב פיזי, למשל, מגיע בהדרגה. הוא לא קורה ברגע, אלא נבנה לאורך זמן עד שמגיעים לתחושות כמו קרקורים בבטן ורעידות בגוף. רעב רגשי, לעומת זאת, הוא דבר פתאומי. פתאום בא לי שוקולד, או פסטה, או כל דבר אחר. דבר נוסף שעוזר להבדיל ביניהם הוא שרעב פיזי הוא רעב למשהו כללי, לאוכל. גם אם יש העדפות, אנחנו מרגישים רעבים לאוכל. רעב רגשי הוא הרבה יותר ספציפי - לגלידת אגוזי לוז או לחטיף מסוג מסוים, למשל. וההבדל הכי משמעותי - כשהרעב הוא פיזי לרוב לא נרגיש תחושת אשמה אחרי האוכל, בניגוד לרעב רגשי שהתוצאה שלו היא לרוב מחשבות כמו 'חבל' ו'למה אכלתי את זה', שהן מחשבות של הלקאה עצמית". 

לפני המלחמה מטופלים היו מגיעים עם תשישות ועומס. היום - עם חוסר ביטחון וחוסר יציבות

את עושה את זה כבר הרבה זמן. יש הבדלים בין המקרים שטיפלת בהם לפני המלחמה לבין תופעות של אכילה רגשית מאז אוקטובר?

"כן, יש הבדלים. בעוד שלפני המלחמה המטופלים שלי היו מגיעים עם אכילה רגשית שהיא תוצאה של עייפות, תשישות ועומס, היום מגיעים מטופלים שהתחושות שמובילות אותם הן של חוסר ביטחון וחוסר יציבות. התחושות האלה, שכולנו מרגישים בימים אלה, שולחות אותם לאוכל בשביל להשיג בדיוק את הדברים שחסרים להם: ביטחון ויציבות, ריפוי, שחרור". 

(צילום: Hendrik Schmidt via Getty Images)

הרבה אנשים מדווחים בתקופה הזו על אכילה רגשית בערב או בשעות הקטנות של הלילה. מה הסיבה לזה? 

"הנפש שלנו בנויה כמו מאגר אנרגיה, משאב מוגבל. כל היום אנחנו מקבלים החלטות ועושים בחירות מודעות - לגבי סדר היום שלנו, בנהיגה, בעבודה, עם הילדים. אנחנו מגיבים לדברים כל הזמן וצריכים להיות מודעים. אבל מאגר האנרגיה מוגבל. אם קמנו, במקרה הטוב, עם מאה אחוזי סוללה, האנרגיה לאט לאט נגמרת. אם אנחנו לא טוענים את עצמנו במנוחה, אנחנו מגיעים בסוף היום לאפס אחוזים, ואנחנו נופלים. במקום שההחלטות שלנו יהיו מודעות כמו שהיו בתחילת היום, אנחנו כבר על טייס אוטומטי".

מה זה אומר?

"אם בבוקר אנחנו מתלבטים בין ארוחה בריאה לבין ארוחה פחות בריאה, אנחנו יכולים לבחור באופן מודע בבריאות. בערב כבר אין לנו את האנרגיות לבחור בחירות מודעות. זו גם הסיבה שדיאטות לא עובדות לטווח ארוך - בסוף האנרגיה נגמרת ואנחנו מבצעים בחירות לא מודעות".

איך אפשר למנוע את המצב הזה, של אפס אחוזי סוללה?

"יש דברים שיכולים לעזור לשמר את רמות האנרגיה לאורך היום או לטעון אותנו באנרגיה נוספת. כדי לשמר את האנרגיה אפשר במישור הפיזי לאכול ארוחות מסודרות לאורך היום, לבחור באוכל שטעים לנו ומספק אותנו, לאכול באיטיות ולשלב את כל אבות המזון. כל הדברים האלה יעזרו לנו לא להגיע מרוקנים לסוף היום. בפן הרגשי צריך למצוא זמן לעצמנו במהלך היום. גם אם זה חמש דקות. לעשות דברים שאנחנו אוהבים, שעושים לנו טוב, שמסייעים לנו לעצור את הזמן לכמה דקות ולהתחבר לעצמנו ולתחושות שלנו. אלה יכולים להיות דברים קטנים - קפה ומשהו מתוק אחרי הצהריים, מקלחת חמה, הליכה קצרה עם הכלב".

למה בעצם אנחנו בורחים דווקא לאוכל, מכל הדברים שיש בעולם?

"מילדות אנחנו רגילים שאוכל עושה לנו טוב, מרגיע אותנו ומנתק אותנו. אם ילד עצוב, ההורים מציעים לו סוכריה, לא הליכה או מקלחת. אנחנו לא מכירים משהו אחר. לכן בקליניקה שלי אני שואלת מטופלים מה הם אוהבים לעשות. בהתחלה זה לא יספק אותם כמו אוכל, כי זה כל כך טבוע בנו שלאוכל יש מעמד מיוחד. אבל כמו כל תהליך של שינוי הרגלים, מתחילים בלהרגיל את עצמנו לדברים אחרים עד שהקשר הזה במוח מתחזק". 

(צילום: LI HONGBO via Getty Images)

גובי מספרת על מטופלת שהתחילה לראות עוד לפני המלחמה, שהאירועים בחודשים האחרונים החמירו את מצבה. "היא גרה במרכז עם שלושה ילדים ועובדת בתפקיד מאוד חשוב. מאז שפרצה המלחמה והיא התחילה לעבוד מהבית המצב הפך בלתי נסבל  - הילדים היו גם הם בבית ולמדו לסירוגין בזום, העבודה הפכה עוד יותר תובענית, והאזעקות והחדשות ברקע לא עזרו. זה היה סיר לחץ. היא לא מצאה שנייה לעצמה, ופשוט הפסיקה לאכול במהלך היום. בלילות, אחרי שהילדים הלכו לישון, הרעב התעורר והיא התחילה להתנחם באוכל מתוק ובפיסת הזמן הזו, הנדירה, שלה עם עצמה. זו אכילה רגשית קלאסית, שמגיעים אליה בתשישות ושמסתיימת בהרגשה לא טובה, פיזית ונפשית".

איך יוצאים ממצב כזה?

"עבדנו בקליניקה על איך היא יכולה למצוא זמן לעצמה. זה היה מאוד קשה. התחלנו בהליכה יומית עם הכלב בבוקר, גם אם זה לעשר דקות. זה גרם לכך שהיא התחילה את הבקרים עם אנרגיה, עם אוויר. אחר כך החלטנו שבכל פעם שהילדים שלה אוכלים, היא יושבת איתם ואוכלת. גם זה היה קשה, כי עד אז היא ניצלה את הזמן הזה, כשהילדים עסוקים, כדי לעבוד בשקט יחסי. עבדנו גם על עצירה של הבית בשעה מסוימת אחר הצהריים, בשביל ליצור מסגרת ולהיות נוכחת, עם הילדים ועם עצמה. בקליניקה אני מדברת הרבה על גבולות. אם אנחנו רוצים להיות במקום טוב עם הבריאות והתזונה שלנו, אי אפשר לעבוד 16 שעות ביום". 

יש לך כמה טיפים למי שהרגלי האכילה שלו השתנו בתקופה הזו?

"קודם כל, כדאי תמיד לאכול ארוחות מסודרות - בוקר, צוהריים וערב. הסדר הזה יוצר לנו תחושה של ביטחון, יציבות ושגרה. חשוב גם להקפיד על פערי שעות לא גדולים מדי בין הארוחות, בין שלוש לארבע שעות בין ארוחה לארוחה. דבר נוסף שאני ממליצה זה לאכול אוכל שטעים לנו. לא אוכל 'דיאטטי', אלא אוכל שמספק אותנו ושאנחנו אוהבים, שכיף לנו לאכול אותו. בנוסף, אם יש אוכל זמין בבית שהוא גם בריא ומזין, זה יכול לעזור למי שאוכל מתוך לחץ שלא להוסיף גם אשמה לרשימת התחושות הקשות שאנחנו מתמודדים איתן בזמנים האלה. אני בטוחה שבתקופה זו רובנו חווים קשיים בתחום כלשהו בחיים - מקצועית, כלכלית, משפחתית, ולקשיים האלה יש השלכות גם על האכילה שלנו. צריך לזכור שזו תקופה ושזה יעבור, ושכל קושי הוא הזדמנות להתפתח ולצמוח".

הפופולריים