יותר מ-60 חיילות וחיילים נפלו ב-7 באוקטובר בקרב על בסיס נחל עוז, מתוכם 15 תצפיתניות. בסיפור הקרב שלהם יש גבורה ועוצמה - מול הפקרה בלתי נתפסת. הפקרה שלא התחילה באותו היום. התוכנית "סדר יום" בכאן רשת ב ליוותה את בני המשפחות של הנופלות והנופלים כדי להבטיח שהסיפור שלהם ישמע. כל אחת וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו, סיפור אחד. וכל הקולות האלה שנאספו, כעת במקום אחד, מביאים את הסיפור של אותו היום ושל המחדל שלפניו.
האזינו להסכת המיוחד "הקרב על נחל עוז"
נטע ברעם
שיראל מור
שיראל מור מרעננה - פסנתרנית מחוננת שרצתה להיות גולדה מאיר השניה ולחוקק רק חוקים טובים - שירתה כבר שנה כתצפיתנית, ובבוקר 7 באוקטובר הייתה במשמרת בחמ"ל של מוצב נחל עוז. אימא שלה, עדנה, קיבלה בחזרה שרשרת זהב חרוכה. "אני רוצה שהאשמים ישבו בכלא. אני וכל ההורים - לא נקבל התפטרויות". לפי מה שנמסר לעדנה מצה"ל - הרימונים שנזרקו לחמ"ל הפיצו גם חומרים רעילים שהביאו למוות בייסורים. השיחה עימה היא גם כתב אשמה חריף מאין כמותו כלפי מקבלי ההחלטות, בדרג המדיני והצבאי.
ים גלס
"חשוב לי שידעו שים הייתה מלאכית, הבינה את גודל התפקיד שלה ועשתה אותו במסירות ובאכפתיות. ים היא מהאנשים שעושים את העולם ואת הארץ שלנו למקום טוב יותר וחבל שלא שמרו עליה כמו שהיא שמרה עלינו": ים גלס, ממודיעין מכבים רעות, הייתה תצפיתנית בגדוד 414. בבוקר של אותה השבת, ים הייתה במשמרת בחמ"ל של מוצב נחל עוז. עבר חודש עד שמשפחתה קיבלה את הבשורה המרה על מותה. שוחחנו עם אימה, ענת.
אביב חג'ג'
"אני יודעת בלב שלם שהתצפיתניות עשו את הכול ובאיזו משמעת, הכול הן עשו. הבת שלי אמרה כל הזמן: 'אם יקרה משהו לחייל אחד, זה יהיה על הראש שלנו לכל החיים'. אני מחפשת בן אדם אחד שיגיד מה שהבת שלי, הילדה בת ה-19, הרגישה, מה שבנות 19 הרגישו". אביב חג'ג' ממושב גילת הייתה תצפיתנית במוצב נחל עוז. היא נהרגה עם חברותיה במיגונית. שוחחנו עם מירה, אימה.
נועם אברמוביץ'
נועם אברמוביץ' מגבעת ברנר - עם החיוך המדהים והעינים הקורנות - סיימה קורס תצפיתניות ביום רביעי. אימה, אדווה, עוד הספיקה לכבס לה את המדים וביום בחמישי לקחה אותה לאוגדה. משם הגיעה נועם למוצב נחל עוז, היא שירתה שם יום וחצי בלבד, עד 7 באוקטובר: "נועם לא נפלה", אמרה לנו אמא שלה, "היא נרצחה. הן נרצחו, נטבחו והוצאו להורג".
שי אשרם
שי אשרם מרחובות, עם העיניים החודרות והמבט הרגיש, נלחמה על הזכות להיות תצפיתנית, ולא פחות מכך - לשרת במוצב נחל עוז. היא הייתה אמורה לצאת לקורס מ"כיות שכל כך חיכתה לו, אבל אז הגיע 7 באוקטובר. "יום ויום אני רוצה לזעוק, אנחנו מבינים את המחדל, את היהירות של הצבא שזלזלו בבנות שלנו. הבנות האלו התריעו והתריעו ואף אחד לא התייחס אליהן", סיפר לנו אביה, דרור.
סיון אסראף
סיון אסראף מאשקלון, עם הצחוק הביישני והעיניים היפות, הייתה אמורה להשתחרר ב-23 באוקטובר. היא הייתה רכזת אמצעי תקשוב במוצב נחל עוז וידעה בכל רגע שהיא עושה תפקיד משמעותי. בליל שבת ערכו לה מסיבת פרידה במוצב, היא כבר תכננה לגזור את החוגר עם חברתה הטובה מהמוצב, שחף ניסני, וחלמה לטוס לניו יורק. ואז הגיע יום שבת בבוקר. דיברנו עם אסנת, אמא של סיון.
אושר ברזילי
אושר ברזילי ממזכרת בתיה, עם חיוך אינסופי, הייתה תלמידה מצטיינת שתכננה להיות מנתחת מוח. היא הייתה גם סמב"צית מסורה בחמ"ל של מוצב נחל עוז: "איך השתיקו אותן? איך הדיווחים לא הגיעו לאוזניים הנכונות? ירדה הנחיה שאמרה שאחותי ועוד סמב"צית מהחמ"ל של נחל עוז לא ידברו עם המח"ט באופן אישי", כך סיפרה ירדן כרמלי, אחותה. אושר נספתה עם חיילות וחיילים נוספים בחמ"ל שהוצת.
יעל לייבושור
יעל לייבושור ממושב גיאה, עם חיוך מאיר ואהבה אין-סופית לטבע, רצתה להיות שמרצבית - האנשים הטובים ששומרים על ביצים של צבים. בבוקר 7 באוקטובר היא הייתה אחת מהתצפיתניות במשמרת בחמ"ל של מוצב נחל עוז. "והצבא? הוא לא היה. באותו היום הוא לא היה. ועבורנו? הוא לא היה גם בימים שאחרי", כך סיפרה אימה של יעל, גילי.
אלרואי בן שטרית
אלרואי בן שטרית מבית שאן, עם העיניים הקסומות האלה, היה ילד מוכשר שניגן בפסנתר ואהב להכין פיצות. הוא היה אחד מחמשת מפעילי בלון התצפית במוצב נחל עוז: "אלרואי והחברים שלו התריעו. הבן שלי ביום העצמאות אמר לאחיות שלו: 'הולכת לפרוץ מלחמה גדולה, חמאס מתאמנים' – ואף אחד לא הקשיב. אלרואי והחברים שלו היו גיבורים באותו היום", כך סיפר לנו רפי, אביו של אלרואי.
הדר מרים כהן
הדר מרים כהן ממושב זיתן, עם המבט שרואה את כולם, הייתה בסך הכול חודשיים במוצב נחל עוז. היא סיימה את ההכשרה ביום כיפור וסוף סוף קיבלה את האישור שהיא יכולה להיות תצפיתנית לבד. "ואז", אמר לנו אבא שלה יגאל, "אז הגיע היום השחור משחור. בסופו של דבר, מתברר שהדר הופקרה עם שאר הבנות שם במיגונית. המיגונית שהפכה למלכודת מוות עבורן".
רוני אשל
רוני אשל חייכה כבר שעתיים אחרי שנולדה והייתה מצחיקה וסוחפת. היא לא ממש רצתה להיות קרבית, אבל כששלחו אותה למוצב נחל עוז, אחרי שסיימה בהצטיינות קורס תצפיתניות, היא עשתה את זה הכי טוב - ועם המון שמחת חיים. בבוקר שבת 7 באוקטובר היא הייתה במשמרת בחמ"ל. "אנחנו מתעסקים פה עם חבורה של אנשים שמטייחת, מכס"תחת ומעלימה. זה מעורר פלצות ואני לא אשתוק", כך אמר לנו איל אשל, אביה של רוני.
יוחאי דוכן
יוחאי דוכן מקריית ארבע היה מפקד מחלקה בגדוד 13 של גולני. "שילוב מקסים של קשיחות ומתיקות". בבוקר 7 באוקטובר הוא רץ עם חיילי גולני שאיישו את מוצב נחל עוז למיגונית. אחר כך, הוא נלחם במחבלים שפשטו על המוצב והגיע לחמ"ל "כדי להגן על מי שהיה בפנים", עם סגן נמרוד והלוחם איתי רון. הם נלחמו שם עד הרגע האחרון, עד שהחמ"ל הוצת על יושביו. אביו, אלכסנדר יהונתן, שהיה חבר בכיתת הכוננות בקריית ארבע, נהרג בפיגוע בחברון לפני 21 שנים. שוחחנו עם יהודה, אחיו של יוחאי.
