הקרב על נחל עוז

יונתן מיהוד מונוסון, שכולם קראו לו יוני, היה ילד טבע, מדריך אהוב בצופים "והיה תמיד שמח". הוא גדל במשפחה של חיל האוויר, אך התעקש להתגייס דווקא לשריון והיה מפקד טנק בפלוגת "מלכות חרמון". ב-7 באוקטובר יצא יחד עם צוות הטנק ממוצב נחל עוז להילחם במחבלים שחדרו לישראל. לאחר כשעתיים של לחימה הם נקראו לחזור למוצב אליו חדרו כ-200 מחבלים. יוני נלחם בגבורה במחבלים בתוך המוצב עד שנהרג. דיברנו עם אביו, רן גולן.

רב סרן שילה הר אבן מעלמון היה המ"פ של פלוגה ב' בגדוד 13 של גולני. "זאבי הדממה" קראו להם. בבית, קראו לו "שילולי" והוא היה גם איש ספר, שחקן כדורסל ובעיקר, אוהב אדם. בבוקר 7 באוקטובר - עם מחצית מהסד"כ הקבוע של לוחמי הפלוגה - ניהל שילה בגבורה את הקרב על מוצב נחל עוז שהותקף ע"י כ-200 מחבלים. כשהוא כבר פצוע בידו האחת, "שילה נלחם חצי גוף מחוץ לנמ"ר, כשקליעים שורקים מכל עבר", סיפר אבא שלו, בני, עד שנפל.

נאור מהיישוב גילת היה ילד שובב שגדל להיות גבר עם חיוך כובש. לוחם בגדוד 13 של גולני, פלוגת "זאבי הדממה". בבוקר 7 באוקטובר עלה לעמדה במוצב נחל עוז, משם זיהה את כמויות המחבלים שפלשו למוצב. הוא נלחם לצד חבריו מול המחבלים עד שנפגע קשה. במשך ארבע שעות טיפל בו החובש הפלוגתי, עד שכבר היה מאוחר מדי. חילוץ לא הגיע. "לצערנו ספגו מכה מאוד קשה, אבל אנחנו ממשיכים בגאווה את דרכו של נאור", סיפרה לנו אימו, צילה.

איתי מנס ציונה היה לוחם בגדוד 13 של גולני. "ילד זהב". בבוקר 7 באוקטובר הוא נלחם מול עשרות מחבלים יחד עם סגן יוחאי דוכן, סגן נמרוד והגשש איברהים ח'רובה כדי להגן על החמ"ל של מוצב נחל עוז. הם נלחמו עד שנגמרה להם התחמושת, "וכשנגמרו להם המחסניות הם נלחמו במחבלים בסכינים ובידיים חשופות". ואז המחבלים הציתו את החמ"ל. דורית רון, אמא של איתי, סיפרה לנו על קרב הגבורה של איתי וחבריו.

תומר ליבוביץ' מתל אביב, עם חיוך רחב ולב ענק, היה יכול להתגייס כספורטאי מצטיין. הוא גם קיבל זימונים לטיס ולסיירות, אבל בחר להיות שריונר. בבוקר 7 באוקטובר, תומר היה יחד עם צוות הטנק שלו, בפיקודו של סרן דניאל פרץ. הם נלחמו בגבורה בהגנה על מוצב נחל עוז, עד שהטנק נפגע קשות ע"י המחבלים. תומר נהרג במקום. דניאל פרץ ואיתי חן נהרגו ונחטפו לעזה ו"כולנו מתפללים לשובו של מתן אנגרסט", כך סיפר אביו, שי ליבוביץ'.

דניאל ראשד היה לוחם גולני, שלמרות ניתוח מסובך שעבר, התעקש להמשיך לשרת עם חבריו. הוא היה אמור לצאת לחופשה באותו סוף שבוע, אבל נשאר במוצב נחל עוז "כדי שחבר'ה יוכלו לצאת לחגוג את שמחת תורה". בבוקר 7 באוקטובר היה בחמ"ל ועל פי העדויות, סייע לחיילת לחלץ את עצמה אחרי שהמקום הוצת ע"י המחבלים, אבל הוא עצמו לא יצא ממנו. "הוא היה חבר שלי, אני כל כך מתגעגע", סיפר לנו אביו, מועאד ראשד.

לנועה היה לב ענק והיא תמיד ידעה להגיד תודה, גם שהיה הכי קשה. בבוקר 7 באוקטובר היא ראתה את חברותיה נרצחות מול עינה במיגונית במוצב נחל עוז. לאחר מכן, נחטפה לעזה יחד עם נעמה לוי, לירי אלבג, קרינה ארייב, אגם ברגר, דניאלה גלבוע ואורי מגידיש. נועה נרצחה בשבי בבית החולים שיפא וגופתה הוחזרה לישראל במבצע צבאי. דיברנו עם אמא שלה, עדי מרציאנו.

סרן עדן נימרי הייתה מפקדת צוות ביחידת רוכב שמיים. היא הייתה שחיינית מצטיינת שעברה את המיונים לקורס טיס, אבל העדיפה להיות לוחמת על הקרקע. בבוקר 7 באוקטובר היא הייתה יחד חברות הצוות שלה במיגונית המוות במוצב נחל עוז, בין הבודדות שהיו שם עם נשק. "אני רוצה שיזכרו שהייתה שם לוחמת עם לב וערכים ואהבת אדם, עדן הקריבה את עצמה ונלחמה עד מותה כדי להציל כמה שיותר בנות", סיפרה לנו אמא שלה, שרון.