ניצולים

"הסיפורים על החזקת הידית בממ"ד מחזירים אותי למחבוא ולעליות הגג"

"סיפורים על החזקת דלת הממ"ד מחזירים אותי למחבוא בשואה"
המיזם "נקודת מבט" של עמותת משקפיים ורודות מחבר בין שורדי שואה לניצולי 7 באוקטובר. שרון שגב מבארי, ושורדת השואה חוה ניסימוב, מספרות על ההישרדות בבית בבארי שהועלה באש ע"י מחבלים, על הסיוטים מתקופת השואה שהעירו זוועות הטבח - ועל האשמה שדווקא הן ניצלו | האזינו
מחבר ליאת רגב מחבר ליאת רגב
בית שרוף בקיבוץ בארי לאחר טבח 7 באוקטובר
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שרון שגב, חברת קיבוץ בארי, ניצלה יחד עם משפחתה בנס, אחרי שב-7 באוקטובר בעת ששהו בממ"ד - הציתו מחבלים את ביתם. חוה ניסימוב, סופרת ומשוררת, שרדה את השואה כשהייתה ילדה. שנים רבות מבדילות ביניהן ובין האירועים הטראומטיים שחוו, אבל קווים רבים וכואבים עוברים בין הילדה שהתחבאה בעליית הגג, ובין האם ששכבה מתחת למיטה אפופת העשן והתאבלה על בנה - שיצא מהממ"ד הבוער החוצה כדי לנשום בעוד הקיבוץ שורץ מחבלים. הבוקר, סיפרו שתיהן לליאת רגב ב"בחצי היום" בכאן ב על החוויות הקשות ועל המיזם שחיבר ביניהן.

הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי

רשימת שמות החטופים בעזה - והמשוחררים

באותה שבת שחורה, חוו שרון שגב ובני משפחתה שעות ארוכות של אימה בזמן שהיו נצורים בממ"ד בביתם בבארי: "הבן שלי ובעלי החזיקו את הידית ובמשך במשך דקות ארוכות נלחמו במחבלים שניסו לפתוח. המחבלים שרפו את דלת הממ"ד ואת הבית כולו, והעשן החל להיכנס פנימה; הבנו שאנחנו חייבים לשכב על הרצפה ולנסות לנשום נשימות איטיות, בדממה, בזמן שהבית שורץ מחבלים".

"המחבלים דיברו בערבית ובאנגלית, צעקו "אללה אכבר" ו-"!open the door", ניסו לפתוח את החלון בממ"ד. הם שמו שם פצצה, ואז באמת חשבנו שזהו. הפצצה הצליחה ליצור חור בחלון - אבל לא פרצה אותו, והחור הזה הכניס לנו אוויר נקי - אבל גם היה המקום הכי מפחיד בעולם, כי המחבלים יכלו להכניס דרכו קנה של רובה. אחרי כמה שעות הבן שלי קפץ החוצה מהחלון, כי כבר נחנקנו בפנים. נפרדנו ממנו כבר. חיילים הגיעו לחלץ אותנו לקראת הערב אחרי שעות רבות שהיינו מנותקי קשר מהעולם, ואז התברר לי שהבן שלי חי והצליח להסתתר בחוץ ואפילו להכווין אלינו את הכוחות - שכבר חשבו שאין בבית השרוף נפש חיה".

האזינו לראיון המלא:

שגב סיפרה בכאב על דרור אור, שהיה שכן שלה וחברה הטוב, ואתמול נודע שנרצח ב-7 לאוקטובר ושגופתו מוחזקת בידי חמאס. ההודעה הקשה על הירצחו מגיעה אחרי שאשתו יונת אור נרצחה גם היא בטבח, ושניים מילדיו - נעם ועלמה, ואחיינו ליאם, נחטפו לעזה ושוחררו בעסקת החטופים בנובמבר. "כבר יותר מחצי שנה אנחנו רק מדברים ומספרים כאב. עכשיו יש הבנה שאין יותר תקווה שאבא יחזור. אלה ילדים שחוו כאב, שקברו את חברים שלהם, את אמא שלהם, ועכשיו גם את אבא שלהם", אמרה שגב.

חוה ושרון נפגשנו במסגרת מיזם שמטרתו להפגיש ניצולי שואה עם ניצולי 7 באוקטובר כדי למצוא על ידי ניסיונם משמעות שלאחר טראומה. "זה החזיר אותי לסיוטים שלא כולם היו מודעים אליהם", סיפרה חוה. "הידית החזירה אותי. המחבלים אחזו בה וניסו להיכנס, ואני מסתתרת מאחורי ארון אצל הפולנים".

כשחוה שמעה את סיפורה של שרון, כשורדת שואה, סיפרה את מה שעובר על נפשה. "מעבר לחרדה ולסיוט שזה מעורר בי. שרון חוותה את זה כאימא, אני הייתי ילדה, עם כל הנורא של להיות לבד בעולם, אבל דאגתי לעצמי. שרון שכבה מתחת למיטה והתאבלה על בנה. זה נורא". 

שורדי שואה עברו אנטישמיות נוראית במלחמת העולם השנייה ועדיין הגיעו להקים את מדינת ישראל. ב-7 באוקטובר נוכחנו שוב לאויב רצחני שרוצה לרצוח כמה שיותר יהודים, וחודר לשטח המדינה העצמאית והריבונית שאותם שורדים הקימו. "תמיד האמנתי שאחרי השואה כל העולם הנאור כבר לא ירשה לדבר כזה לקרות", הסבירה חוה.

עוד היא הוסיפה: "מעבר לזה האמנתי במדינה ובצבא. אני עדיין מאמינה למרות מה שקרה. זה חוסר אונים לדעת שזה יכול לקרות שוב ושוב. אני לא יכולה לשנות את העולם, את האויב ולא את אף אחד. רק את עצמי ולהיות בן אדם אנושי. לא אופטימית ורואה אופק בו המנהיגים שלנו הולכים לדרך חדשה ושונה, וזה מפחיד אותי, אך יש לי תקווה".

 

הפופולריים