לאחר זכייתו בפרס ישראל לגבורה אזרחית, מנחם קלמנזון, שלחם ב-7 באוקטובר ואיבד את אחיו בקרב, נשא הערב (שלישי) נאום בטקס פרס ישראל וקרא להפסיק את המחלוקות בעם: "הפסקנו להקשיב, שכחנו שבכולנו עוד פועמת ובוערת אהבת האחים".
> עקבו אחר ערוץ הוואטסאפ של כאן חדשות
> 7.10.360: פרויקט הנצחה דיגיטלי לאירועי 7 באוקטובר
"כשאח שלך בסכנה, אין לך חופש בחירה"
בנאומו סיפר קלמנזון כיצד יצא בבוקר אותה השבת אחר אחיו לקרב ואיבד אותו: "בשבת בצהריים אחי הגדול אלחנן, שחסר לי ברגע זה, קרא לי ולאיתיאל לצאת איתו לדרום. למרות הפחד הוא בחר להיכנס פעם אחר פעם. לא שאלנו את עצמנו למה אנחנו עושים את זה, ה'למה' היה ברור. באמצע אותו הלילה, כבר היה קשה מאוד, העייפות והפחד לא הרפו, אבל לא יכולנו להפסיק, כמו שהסביר איתיאל 'כאשר אתה יודע שאח שלך בסכנה אין לך באמת חופש בחירה'".
"אני יהודי, תפתחי לי את הדלת"
קלמנזון תיאר כיצד הוא ואחיו חילצו את משפחת מאיר מקיבוץ בארי: "מיכל סרבה לפתוח את הדלת. היא התחננה מבעד לדלת 'תדבר שנשמע את העברית שלך' והיא לא פתחה עד אשר צעקתי 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. והדלת נפתחה מיד. אתוודה, זו לא הייתה תפילה, זו הייתה זעקה: 'אני יהודי, אני פה בשבילך בבקשה תפתחי את הדלת'".
"הקריאה הזאת, הצהרת החיבור הזו, הדהדה ברחבי העוטף באותו היום על ידי עוד אלפי לוחמים שיצאו מתוך ערבות הדדית עמוקה, אנשי עבודה, חינוך ומחקר אשר עזבו הכל וסיכנו הכול. והכול מתוך רעות ואחוות אחים. ואת הנקודה הזאת, כמעט ואבדנו - נקודה של אחווה ושל שותפות גורל ודרך".
"הם מהקיבוץ ואתה מתנחל"
קלמזון הודה ש"אחד הרגעים המטלטלים ביותר שעברתי היה כאשר נשאלתי 'מדוע הלכתם הרי הם בני קיבוצים ואתם מתנחלים?'. הכאב מעצם זה שהשאלה בכלל נשאלה, עדיין מהדהד בי". עוד הדגיש: "אלחנן, ידע היטב את הקשיים ואת החסרונות של העם הזה, ואף על פי כן בחר להיכנס לקיבוץ. אלחנן זכר שעם ישראל ראוי לכך".
"בחודשים האחרונים, כאשר רוחות המחלוקת חזרו לנשוב, נפגשנו בני משפחות חטופים ומשפחות שכולות מרקעים שונים ועם כאבים כל כך גדולים. קשה להבין עד כמה החדר היה מלא בכאב. כולם דאגו למדינה, לחיי אדם, לחטופים ועם דעות שונות כל כך. הקשבנו, התווכחנו, הסתכלנו בעיניים, והתמלאנו באהבה שהובילה לענווה ובעזרת השם מההקשבה הזו עוד יצמח תיקונה של החברה".
"שכחנו להקשיב"
עוד הוסיף קלמזון: "את ההקשבה שכחנו. הרשנו לעצמנו לתקוף ללא רחם. שכחנו שגם כאשר העם הזה יוצא למחאות וויכוחים זה מהסיבה שגורל המדינה היחידה שיש לנו - בוער בכולנו. שכחנו שבכולנו עוד מפעמת ובוערת אהבת האחים ומאח לא נפרדים. בשביל אח עושים את הכול", אמר קלמנזון בקול חנוק מדמעות.
"כמו כל אהבה לאח, לא משנה כמה מבקשים ממך להסביר, לא תמיד ניתן לספר מה הופך את האח שלך להיות כל כך מיוחד ולמה לעולם לא יהיה לו תחליף, כי מעל הכול, אהבה של האח, כי הוא אח".
בפנייה לקהל אמר קלמנזון: "מכובדי, קטונתי מלהיות ביניכם. יושבים לפני, אנשי רוח, מעשה, עצה, חכמה ותבונה. אתם נושאים את לפיד אורו של העם על גווניו השונים, אור לגויים, העובר לאורך כל הדורות ומבקש לשמור על חלום תיקון העולם והערבות ההדדית - מתוך מלחמת הקיום הלא נגמרת של העם היהודי. לא עוד נריב ללא ראיית הטוב שבעם הזה, כי דמי אחינו צועקים אלינו מהאדמה, כי שומר אחי אנוכי".
